האם דבש נשמר לנצח?



לכבוד ראש השנה קראתי הבוקר פוסט פייסבוק יפה על צנצנות ובהן דבש בן 3 שנים, שאביו הכוורן (לשעבר) של הכותב הביא להם לכבוד ראש השנה, ועל ההיסוס האם לקחת סיכון ולצרוך דבש ישן כל כך. בסופו של דבר היה סוף מתוק לסיפור, והדבש התגלה כמצוין.

הזדהיתי עם הסיפור במיוחד כי יש לנו בחצר כוורות שאנחנו מדי פעם אוכלים מהם קצת דבש בעצמנו. הטעם מזכיר אולי במידה מסוימת דבש מסחרי, אבל השוני רב בעיני מהדמיון. האופן בו רודים את הדבש, בתדירות ובכמות נמוכה, שונה מדרך הייצור הנצלנית יותר בה מופק דבש מסחרי, כאשר דבש כה רב נלקח מהכוורת שיש להחליפו במי סוכר. זה מתבטא כנראה לא רק באיכות, אורח ואורך חיי הדבורים אלא גם בטעם.





דבש מהגינה
דבש מהכוורות שבגינה





הפוסט הזכיר לי את הפעם בה ניסיתי להבין את מקור הטענה שחיי המדף של דבש הם בלתי מוגבלים. קראתי במספר מקומות בעבר על דבש בן 3,000 שנה שנמצא בקברו של תות ענח׳ אמון, שהארכיאולוגים טעמו ממנו והתפעלו. אמנם ברור שאם זה היה כתוב במאקו ברור שזה נכון, אבל בכל זאת רציתי להתחקות אחרי המקור.

כל החוטים שאיתרתי הובילו לכתבה הזו במגזין של הסמית׳סוניאן. יש בה אמנם הסברים אפשריים יפים מדוע דבש עשוי להשתמר לאורך זמן, לפחות במקומות יבשים דוגמת עמק המלכים במצרים, אבל בכל הנוגע לממצאים בפועל אודות טעמו של דבש עתיק והיותו ראוי למאכל, התגלו המקורות כסדרה של הפניות מעגליות שנסמכות אחת על השנייה. במילים אחרות לא ברור מה באמת מקור הסיפור והאם הוא אמין.

דיווח מעגלי (Circular Reporting) הוא מנגנון רב עוצמה להפיכת שמועה למה שעושה רושם שהוא מידע מתוקף למרות שאינו כזה. בשנה וחצי האחרונות סביב הקורונה והחיסונים המנגנון הזה פעל באופן מוגבר, אבל הוא ותיק כימי הציויליזציה האנושית. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא ההטרלה לפיה ״אדם בולע בממוצע 8 עכבישים תוך כדי שינה״, שהפכה לקביעה מצוטטת רבות. למי שלא מכיר, הסרטון הבא על העניין שווה בעיני את 10 הדקות שתשקיעו בו.





דבש סמיך בעל ארומה נפלאה, כלומר מלח-סבון




לאור ריבוי ההפניות המעגליות בעניין הדבש הפרעוני, קשה לדעת האם יש יסוד לסיפור הנפוץ על חיי המדף הנצחיים. אין ספק שהווארד קארטר, הארכיאולוג המהולל שחשף את קברו של תות ענח׳ אמון, אכן מצא בו צנצנות עם שאריות דבש. אבל הדימוי של קרטר חוגג את ראש השנה 1922 בתפוח בדבש על חשבון פרעה, לא ברור אם יש לו על מה להסתמך. אחרי לא מעט חפירות ארכיאולוגיות (אהם), הקטע האותנטי היחיד שמצאתי שהתייחס איכשהו לעניין דבש קדום היתה פסקה מזכרונותיו של תיאודור דייויס אודות מסע הגילוי שלו לחשיפת קברם של יויה וטויו, סבא-רבא וסבתא-רבא של תות ענח׳ אמון. הקבר נחשף ב 1904, לא רחוק מקברו של אמון ו-18 שנה לפני גילויו:

״מצווארו של אחד הכדים היו תלויות שאריות תכריכים שבמקור כיסו את פתח הכד. ככל הנראה שודד הקברים קרע את הכיסוי בציפיה למצוא דבר בעל ערך בכד. 3,000 שנה מאוחר יותר הבטתי אני אל תוך כלי החרס בציפיה דומה, אך גם אני התאכזבתי בדיוק כמוהו. הכד הכיל מה שבתחילה סברנו שהוא דבש, אך בבדיקה נוספת הסתבר שהוא נאטרון [סוג של תערובת מלחים ששימשה כסבון קדום. ק״א]״

“From the neck of one of the vases hung shreds of mummy-cloth which had originally covered the mouth of the vase. Evidently the robber, expecting the contents to be valuable, tore off the cloth. Three thousand years thereafter I looked into the vase with like expectation; both of us were disappointed, for it contained only a liquid which was first thought to be honey, but which subsequently proved to be natron.”


מעניין אגב להשוות את התיאור הזה מהיומן לתיאורים של אותו אירוע בדיוק כפי שהוא מופיע באתרים ובלוגים המוקדשים לדבש ולדבורים. הנה למשל מ״Bee Raw״:

״חלק מהכלים שהפקק שלהם הוסר על ידי הארכיאולוגים הכילו עדיין שמן סמיך, וחלקם דבש שהיה עדיין כמעט נוזלי, בעל ארומה נפלאה, ריחני ועדיין אכיל אחרי אלפי שנים״

״Some vessels that were uncorked by the archaeologists still contained thick oil—and honey that was still almost liquid, beautifully fragrant in scent, and edible after thousands of years.״

אירוני במיוחד שכתובת דף האינטרנט בו מופיע הציטוט מסתיימת ב״old-honey-myth.html״.

ניסיתי היום לחפש שוב מקור, ללא הצלחה. הכי קרוב שהגעתי הייתה עדות עצמית בשרשור רדיט של המשתמש sagmag, המעיד על עצמו שלפני 10 שנים השתתף בחפירה ארכיאולוגית בצפון ישראל בה נחשפו שני כדים מלאים דבש בני 2,200 שנה. לעדותו מנהל החפירה הציע לכולם לטעום מהדבש והוא דחף את אצבעו, ליקק והתפעל מהטעם. הסיפור לא נשמע מתקבל על הדעת משום בחינה. כשבהמשך הסיפור כולם נחרדים לגלות בתחתית הכד שלד מלבין של תינוק נהיה די ברור שהסיפור כנראה מתאים יותר לקבוצת הרדיט ״Of all the things that never happened, this never happened the most״.



howard carter 1922 tut ankh tomb
מימין – קארטר (השמאלי בתמונה) ועוזר מצרי עומדים בפתח הקבר של תות ענח׳ אמון עם גילויו. משמאל – ערימות המזון המשומר, כולל כדי דבש, שאמורות היו לסייע לתות ענח׳ במסעו עם השמש השוקעת לעולם התחתון וחזרה לרקיע.



לא ברור אם כן האם הסיפור על דבש קדום הראוי לאכילה הוא אגדה אורבנית או אמת (אם מישהו יודע אחרת אשמח מאד לקבל סימוכין שיאירו את עיני). תשובה מוגבלת כזו מתסכלת במיוחד למוח האנושי, חובב התשובות הברורות. רנדל מונרו, הקריקטוריסט הידוע כ-XKCD, השתמש בדיוק בדוגמה הזו באחת מהרצועות המבריקות שלו, כדי להבהיר את הקלות הבלתי נסבלת בה שמועה הופכת לקביעה.




xkcd pyramid_honey



מתנה לחג



אם כבר רנדל מונרו ואם כבר פוסט לרגל החגים, הנה המלצה למתנה לחג. אפשרי כמתנה למישהו אחר או (מנסיוני עדיף) לעצמכם. בנוסף לאתר הקומיקס המבריק שלו, שכבר המלצתי עליו בעבר, מונרו כתב גם מספר ספרים, עם אותו הומור חנוני-גאוני ואותה העמקה שמצד אחד היא מגוחכת ומצד שני מאלפת. מבין ספריו אני בעיקר מחבב את ״What If?״ (בעל כותרת המשנה – “Serious Scientific Answers to Absurd Hypothetical Questions״) ואת ״How To״ (או ״ Absurd Scientific Advice for Common Real-World Problems״).


randall munroe books



הרבה שעות של הנאה ושעשוע העברתי עם הטיפול המעמיק שלו בשאלות לא ממש הרות גורל אבל די מסקרנות כמו מה יקרה אם כל האנשים בעולם יצטופפו במקום אחד ויקפצו באותו הזמן, עד כמה מסוכן לשחות בבריכה לאחסנת פסולת רדיואקטיבית או כמה זמן ישרוד הצוות של צוללת גרעינית אם היא תמצא את עצמה לפתע בחלל. ניתוחים מרתקים (ומדויקים) של הפיזיקה האמיתית על האסטרואיד של ״הנסיך הקטן״ ועוד אין ספור נושאים מרתקים, לכאורה מיותרים, אבל שניתוח רציני שלהם מסתבר לא רק כמשעשע אלא גם ככזה שאפשר ללמוד ממנו המון. שווה.

ואם אתם פחות בעניין של ספרים, אולי סרטון על ציידי הדבש הממסטל בהרי אנאפורנה בנפאל ישמח אתכם לקראת השנה החדשה (אם חבורת קשישים נפאליים מחייכים מאוזן לאוזן לא עושים לכם את זה, אני מרים ידיים) –





הדבש העתיק ביותר שנמצא, אגב, כלל אינו מצרי. בגיאורגיה נמצאו שרידי דבש, מכמה סוגים, שקדמו לזה המצרי ביותר מ-2,000 שנה. עוד סיבה לגאווה בגיאורגיה הקדומה, שמתהדרת בין השאר גם ביין הקדום ביותר ובנעל העתיקה ביותר (שטכנית נמצאה בארמניה, מעבר לגבול). גיאורגיה של היום היא אולי לא המקום הראשון שקופץ לראש כשמנסים לחשוב על מעצמות טכנולוגיות, אבל הייתה תקופה בה זה בהחלט היה המצב.




שנה טובה!