להתעמת או לא להתעמת



במהלך חצי השנה האחרונה אני מוזמן לפחות פעם בשבוע לעימות.

אחרי כתבה בדוידסון על אמינות הבדיקות לקורונה, אחרי טור ב״שיחה מקומית״ על המדע שמאחורי הסגרים, אחרי פוסט על חיסונים ואוטיזם, ובעשרות הזדמנויות נוספות – מגיע הזימון. בפעם האחרונה שלשום, אחרי תגובה ל״דוח ועדת החקירה האזרחית״ המנסה להוכיח שהחיסון לקורונה גורם לכאורה לכמות עצומה של תופעות לוואי ותמותה אותן מנסים להסתיר.

מעבר לעובדה שלא ברור למה אני בכלל אמור להתאים לעימות המבוקש, שהרי אין לי כל תואר או השכלה בשדה בו אמור להיערך העימות, אני גם צריך בכל פעם להסביר מחדש שמעצם הגדרתו עימות כזה הוא בעיני קרקס חסר טעם, זירה שמותאמת לשמש כמגאפון לאמירות פופוליסטיות ש״נשמעות נכון״, בין אם הן כאלה או לא, ושפועלת נגד העמקה והבנה של הדברים לאמיתם. בכל פעם לא מובן לבן השיח שלי למה אני לא נענה לאתגר. אם אדם אחד חושב X  והשני חושב Y, למה לא לבדוק מי צודק באמצעות דו קרב בצהרי היום לעיני המצלמות (או לאזני המיקרופונים)? כמו בימים הטובים – קלינט איסטווד נגד לי ואן קליף, דויד נגד גוליית, איניגו מונטויה נגד האיש בעל 6 האצבעות, האחרון לעמוד מפנה את המבט לקהל, שיכריע בהנפת אגודל למעלה או למטה האם לחסל את היריב השרוע על הקרקע.

למה לא בעצם?



גלדיאטורים
ספרטקוס וחבר מנסים לברר את שכיחויות הבסיס של מיוקרדיטיס וטרומבוציטופניה באוכלוסיה הכללית, כדי להבין את הפער בין כותרות העיתונים לקונצנזוס המדעי


 

בשנת 1887 נערך משפט ציבורי בברוקפורט, ניו יורק. חובב נלהב של תיאוריית כדור הארץ השטוח (מה שנקרא אז Bible Scientist) התווכח במשך 3 לילות רצופים מול שני מדענים שהביאו ערימות של ראיות לכדוריות כדור הארץ. לא כוחות, נכון? אחרי הכל, מדובר על סוף המאה ה 19, אלפיים שנה אחרי שארתוסתנס חישב בדייקנות מפליאה את היקף הכדור. מאות שנים אחרי שהאדם הפליג והקיף את הפלנטה הלוך ושוב בכל כיוון אפשרי, גילה כוכבי לכת חדשים – וירחים סביבם – וידע לנבא ליקויים.

בסוף שלושת הימים חבר המושבעים קבע פה אחד:
״ללא ספק: כדור הארץ שטוח!״ 

אכן לא כוחות. 

עד כדי כך אנשים אוהבים סיפורים טובים ש״נשמעים הגיוניים״ יותר מאשר אמת מורכבת ושלא פעם אינה אינטואיטיבית.




Cowboy showdown
גארי קופר וחבר דנים בביסוס המחקרי להבדלים בין עמידות לתרופות ועמידות לחיסונים, לפיו ברור מדוע הראשון הוא בעיה גדולה ואילו השני הרבה פחות אם בכלל



לא פעם הטיחו בי שאני לא רוצה כי אין לי אומץ. מובן וגם טבעי שזו תהיה התחושה. אבל לא ענייני אומץ או אגו קשורים לכך שאין שום סיכוי שארצה לקחת חלק ב״עימות״ אנטי-מדעי שכזה, אלא העובדה שאני מכיר יותר מדי טוב את הדינמיקה. כבר שנים שאני צריך לכתוב בכל פעם עמודים מלאי מובאות והפניות כדי להסביר מדוע כמה משפטים ש״נשמעים הגיוניים״ הם בעצם דיס-אינפורמציה. נדרשת תשומת לב והשקעה כדי להבין למה גרף שמשקר באמצעות סטטיסטיקה ב״צבים כל הדרך למטה״ מעקם את המציאות בצורה שעשויה להישמע משכנעת למי שלא מצוי בתמונה המורכבת כולה.

רופאה המטולוגית כותבת למשל ש״החיסון יגרום למחלות אוטו-אימוניות״ במסמך מתפקע מבורות אימונולוגית, וזוכה ל 1,000 לבבות ו 2,000 שיתופים מאנשים ש״זה נשמע להם משכנע ומדעי״. יידרשו 20 אימונולוגים לכתיבת נייר עמדה שמסביר מדוע זה שגוי למרות שטיעוניה של הרופאה הראשונה ״נשמעים הגיוניים״ למישהו שלא למד 10 שנים והתמחה אחרי כן ומבין את המנגנון המעורב.

מישהו כותב ״פרופ׳ גרוטו ממשרד הבריאות בעצמו אמר ש 6 מכל 10 בדיקות כוזבות!״ ויידרשו מספר עמודים של הסברים כדי לתת מושג בסטטיסטיקה בייסיאנית ולאפשר הבנה של מה שאמר  גרוטו. למי שלא מצוי בחומר עשוי להישמע כאילו מצד אחד נאמרים דברים פשוטים ו״נכונים״, ומולם כל מיני הסברים מפותלים שלא מצליחים לסתור את אותן ״אמיתות פשוטות״ עם זבנג וגמרנו.  




wesley vs inigo
איניגו מונטויה וחבר יורדים לעומקם של הדקויות הסטטיסטיות שיש להביא בחשבון כאשר מחשבים תמותה עודפת, כדי לא לסלף את הנתונים



האם כל תושבי ברוקפורט היו טיפשים? האם כל חכמי וגאוני העולם העתיק היו סכלים במשך 1,500 שנה? לא. היה הגיוני מאד שיחשבו מה שהם חשבו על כדור הארץ והשמש כי זה אכן באמת נראה לגמרי הגיוני. באמת, נראה לכם שכדור הארץ טס בחלל במהירות 30 ק״מ לשניה?! אתם מרגישים רוח? סחרחורת? באוסטרליה עומדים על הראש? איזה כדור בראש שלכם… אפשר הרי להסתכל החוצה מהחלון ופשוט לראות שכדור הארץ שטוח ושהשמש מסתובבת סביבו.

כשלא מבינים איך פועל מדע, איך מאמתים ראיות, איך אוספים נתונים, איך לא עושים קטיף דובדבנים, איך לא משקרים באמצעות סטטיסטיקה, איך לא נכנעים להטיות קוגניטיביות ולהנחות מבוקש, כשלא פועלים לפי המתודה המדעית והולכים ״לפי מה שנשמע נכון״, מגיעים בקלות למקומות שגויים.

אין לי בעיה לכתוב ממש ברגע זה, מהשרוול, פוסט חוצב להבות על איך מסתירים מהעולם את התרופות היעילות והזמינות שיש לטיפול בקורונה. בשלב הראשון אחפש באופן בררני רק מחקרים שמראים שויטמין D או הידרוקסיכלורוקווין יעילים נגד הקורונה. בספרות המקצועית הענפה יש מחקרים רבים, חלקם במתודולוגיה פגומה ביותר, ולא קשה למצוא מה שיתמוך בתזה אם הקריטריון לבחירת המחקר הוא תמיכתו במסקנה המבוקשת ולא איכותו.
בשלב השני אחפש וגם אמצא עשרות רופאים שמאמינים ביעילות הטיפול הזה (נקודות בונוס למציאת אלה מהם שטוענים לקשר הסתרה). העולם הוא גדול, רופאים וחוקרים יש רבים מאד, ובכל רגע נתון אין שום קושי לאתר, אם מחפשים מספיק, בעלי תארים מתקדמים שסבורים שאין אבולוציה כי אם תכנון תבוני, שארה״ב פלשה לעיראק כדי להשתלט על שער בין כוכבי של חייזרים או שוירוסים וחיידקים אינם כלל מחוללי מחלות. אז ויטמין D או הידרוקסיכלורוקווין? קללל.
לסיום רק נשאר לנסח, לארוז ולעטוף בנראטיב אטרקטיבי של כוחות גדולים שפוגעים בחופש או בבריאות שלנו מתוך אינטרסים או רשלנות, והנה אני לוחם אור שקורע את מסך ההסתרה ומביא את האמת להמונים.
באמת לא קשה. בסך הכל נדרש רק להימנע מלהיכנס לעובי הקורה. להתעלם מההטיות במחקרים התומכים. להשמיט את המחקרים הגדולים והאיכותיים יותר שמראים שאין תועלת, ואם מישהו אחר מביא אותם מולי, פשוט לטעון שהם חלק מההסתרה. משימה קלה לחיה האנושית, המיומנת כל כך בהטיות קוגניטיביות.
Never underestimate the power of denial.

אני עד כל יום לקלות בה ניתן לשכנע בצורה כזו. עד כמה קל ליצור מצג שווא באמצעות פסאודו-העמקה וזריקת נתונים חלקיים. חצי אמת אכן גרועה משקר, וגם הרבה יותר אפקטיבית ממנו.




david-and-goliath
דויד וגוליית דנים בגוף הידע האימונולוגי שנצבר אודות ADE כדי להבין מדוע כל המומחים בכל רשויות הבריאות סבורים שאין סיכון ממשי בזה עבור חיסוני הקורונה 



בעולם המחקר האמיתי, לעומת זאת, אין כתב עת שלא יעוט על מאמר שיש בו חידוש, בעיקר כזה שמערער על מוסכמה קיימת ורחבה. כמובן – כל עוד הוא נתמך בממצאים שרמת הביסוס שלהם תואמת לרמת החדשנות של הטיעון, כי ככל שהטענה חורגת יותר מהמוסכמה נדרשות ראיות מוצקות יותר לנכונותה כי היא סותרת יותר ידע צבור; כל עוד הוא נשען על נתונים וסטטיסטיקה מוצקים, מביא בחשבון את כל הממצאים ולא מתעלם מחלקם לפי הטיית מבוקש. בדיוק כך פורסמו מחקרים רבים, אמיתיים, שעשו מהפכות במדע. לפעמים מרוב להיטות מתפרסמים אפילו מאמרים שאחר כך נמשכים חזרה. דוגמה ידועה היא המאמר המזוייף של אנדרו ווייקפילד על ״הקשר״ בין חיסונים לאוטיזם, שהופרך אין ספור פעמים מאז, נמשך ואף הוביל לשלילת רשיונו של ווייקפילד.

לאור המנגנון המבוזר והתחרותי בו מתנהל המחקר המדעי, לא מתקבלת על הדעת הסתרה של תגליות מדעיות כבירות מתוך מניעים זרים או רשלנות. אבל בפורמט שטחי כמו סרטון יוטיוב, פוסט פייסבוק וכן, גם בעימות, לא קשה לשכנע בנראטיב לא מבוסס כזה בעזרת מניפולציות, משחקים עם סטטיסטיקות חלקיות או מוטות והלך מחשבה קונספירטיבי.

אני משקיע לא מעט בלהתדיין עם מי שחולקים על דעתי בכל מיני נקודות, להרחיב על נקודות לא ברורות ולנסות להבין את טענתם. אני שואף להקשיב לכל מידע שמאתגר את מה שנראה לי נכון, כדי לנסות להבין יחד עם מי שמביא אותו האם יש כשל ואיפה. אבל כל זה לא אפשרי בפורמט כמו עימות, שמעניק יתרון מובנה לטכניקות דיסאינפורמציה כמו גיש-גאלופ (הערמת מספר רב של טיעונים חלשים ושגויים שעצם הכמות שלהן לא מאפשרת מתן מענה סביר) או זריקת עובדות לא נכונות ש״מנצחות את הדיון״, מתוך ידיעה שבזמן אמת אי אפשר לבדוק אותן.

אז אני מצטער לאכזב את המזמינים, אבל עצם הרעיון לערוך עימות כזה מראה בעיני על חוסר הבנה מהותי של איך המתודה המדעית עובדת. עימותים כאלה מתאימים לפוליטיקאים, לספורטאים, או למטיחי דעות בתכניות אירוח. מדע לא נעשה, לא מוסבר ולא מובן כך.