האם יש בעיה עם הבדיקות לקורונה (1)
מסתובבות לא מעט טענות כלפי הבדיקות לקורונה בישראל: רגישות יתר, חיוביים כוזבים, חוסר אמינות ועוד. הגיע הזמן לדיון נטול אג׳נדה ומבוסס עובדות בטענות השונות. מאחר ויש טענות רבות (עד כה ספרתי 7 מהותיות) הפוסט הזה יהיה חלקו הראשון של הדיון הזה, כאן אפשר למצוא את חלקו השני, ואוסיף קישור גם לשלישי כשאסיים אותם.
תודה גדולה לד”ר יובל גפן, מנהל המעבדה המיקרוביולוגית בקריה הרפואית רמב״ם ולד״ר שי פליישון, מומחה לביולוגיה מולקולרית, שעזרו בהבהרת מספר נקודות חשובות.
וכן כן, אני יודע שאמרתי שלא אכתוב עוד על קורונה… אבל כשדוידסון מבקשים, לא אומרים לא. התכוונתי שלא אכתוב עוד על קורונה ביוזמתי 
(כאן אפשר לקרוא את הפוסט במכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן).
״הבדיקות בישראל משקרות״
בגליון סוף השבוע של ״מעריב״ הופיעה על עמוד השער הטענה הסנסציונית: ״הבדיקות בישראל משקרות: כך סגרו את המדינה בגלל בדיקות רגישות מדי״, טענה שהועלתה עוד לפני כן על ידי ערד ניר בערוץ 12.
בגוף הכתבה מועלות טענות שונות, רובן ללא מקור: ״מומחים טוענים ש…״, ״רופאים בכירים סבורים ש…״, ״גורם במשרד הבריאות טוען…״ ועוד. קשה להתחקות אחר מקורות עלומים, אך כן אפשר לבדוק את התשתית העובדתית שמאחורי שלוש הטענות המרכזיות:
1. האם בדיקות הקורונה בישראל רגישות מדי ביחס לבדיקות בארצות אחרות?
2. מדוע באנגליה כמות המתים לנפש גבוהה כמעט פי 4 מבישראל, אף כי כמות הבדיקות החיוביות לנפש קטנה פי 4?
3. האם כמות גדולה מהבדיקות החיוביות מגלות למעשה ״נגיפים מתים״?
בנוסף, מתרוצצות ברשת ארבע נפוצות נוספות כלפי הבדיקות. לשתיים מהן אתייחס בחלק השני של הפוסט –
4. האם בדיקה מסוג PCR כלל אינה מתאימה לביצוע בדיקות קורונה?
5. איך ייתכן שעבור חלק מהבדיקות החיוביות לא מצליחים לגדל תרבית חיידקית?
ולשתים האחרונות – החלק השלישי והאחרון של הטרילוגיה –
6. ככל שנבדוק יותר – נמצא יותר. בודקים יותר מדי!
7. האם חלק גדול מהמאומתים הם למעשה ״חיובי כוזב״, כפי שאמרו גורמים במשרד הבריאות עצמו?
עבור כל אחת מהשאלות הללו אנסה לתת תשובה מדויקת עם כל ההפניות הנדרשות, ולסיום יהיה מסר אופטימי להפתיע ותכנית אסטרטגית ליציאה מהמשבר.
אבל לפני שמתחילים, חשוב לזהות טעות מהותית שחוזרת על עצמה שוב ושוב בשיח על הבדיקות לקורונה, במדיה בכלל ובכתבה הזו בפרט. הטעות היא בתשובה לשאלה:
מדוע בעצם לבצע בדיקות?
הדיון אודות בדיקות הקורונה במדיה, וגם בין אנשים רבים, מתאפיין לא פעם באי הבנה בסיסית של תפקיד הבדיקות במערכה נגד הקורונה.
המוטיבציה הפשוטה לביצוע הבדיקות היא להצליח באיתור מוקדם ככל האפשר של נשאים, כדי לקטוע את שרשרת ההפצה של הנגיף. בדיקות טובות הן מכשיר חיוני לחקירות אפידמיולוגיות. לכן כשיש תפוצה רחבה של הנגיף, ואחוז החיוביים גבוה (כמו המצב כיום) חייבים לבצע בדיקות רבות ככל האפשר, לפרוש רשת רחבה ולהצליח לגלות כמה שיותר נשאים סביב מוקדי ההדבקה.
אבל ההנחה העולה מהכתבה מהדהדת קו מחשבה ששמעתי כבר בעבר, כאילו באורח כלשהו ריבוי או רגישות הבדיקות משפיעים לרעה ודווקא תורמים למשבר שהולך ומכריע את מערכת הבריאות. ההיגיון הוא ״אם נבדוק פחות, מספר החולים יהיה קטן יותר. ואם יהיו פחות חולים, סימן שמצבנו טוב יותר״. אלא שההיגיון הוא הפוך. גם אם לא תבוצע ולו בדיקה אחת ויחידה, ועל הנייר יהיו לנו ״אפס מאומתים״, הרי שבפועל תמשכנה מחלקות הקורונה להתמלא בחולי קורונה בינוניים וקשים בקצב הולך וגובר, שהרי שמבוצעות פחות בדיקות, היכולת למתן את התפשטות הנגיף תצטמצם.
אני משער שהאשמה העיקרית בקו המחשבה הזה היא התקשורת, בגלל ההדגשה הפטישיסטית ממש של ״מספר המאומתים״ מדי יום, והמסר כאילו המדיניות מוכתבת על פי המדד הזה ועל פיו בלבד. קל ליפול לחשיבה בסגנון ״במילא כמעט כולם או חסרי סימפטומים או חולים קל, ומשגעים פה את כולנו רק בגלל שבודקים הרבה. אם רק יבדקו פחות ימצאו פחות וטוב שכך – כל החולים הקלים האלה במילא יתאוששו לבד ואותנו יפסיקו לשגע״.
אלא ש״מספר המאומתים״ הוא רק מדד אחד, ואין לו שום משמעות בלי מדדים נוספים שהדרג המקצועי נעזר בהם בכדי לקבוע את ההמלצות ואת המדיניות. למשל מדד קריטי אחר, שמדברים עליו הרבה פחות, הוא אחוז המאומתים, כלומר כמה בדיקות חיוביות התקבלו מתוך סך הבדיקות שנעשה. נניח למשל שמחר יימצאו 10,000 מאומתים. אין למספר הזה משמעות מבלי לדעת כמה בדיקות נעשו. כי אם למשל נעשו רק 20,000 בדיקות ומתוכם מצאנו 10,000 חיוביים, כלומר 50%, זה אומר שהמצב מזעזע, פספסנו המון חולים וחייבים לעצור את ההתפשטות. אבל לעומת זאת אם נעשו מיליון בדיקות, אז 10,000 המאומתים שלנו הם בסך הכל 1% מכל הבדיקות, מצבנו מעולה ואפשר להקל מאד בצעדים.
בפועל מספר הבדיקות אינו שרירותי, והוא מותאם לתחלואה. לכן בחודש מאי, בו היו מעט מאד חולים לאחר הסגר הראשון, היו ימים בהם בוצעו 5,000 בדיקות בסך הכל שמתוכן פחות מחצי אחוז היו חיוביות; ואילו בימים אלה, מבוצעות מעל 50,000 בדיקות ליום, מאחר ואחוז הבדיקות החיוביות הינו כ 10%.
ההתאמה בין מספר המאומתים המתגלים לבין התחלואה עולה בבירור מהנתונים:
גרף מס׳ 1 מראה שמצבם של כ 3% מהאנשים שנדבקים בקורונה מידרדר והם מפתחים מחלה קשה ובמקרים רבים גם נפטרים. רואים את זה לכל אורך חצי השנה האחרונה, למרות שמספר הבדיקות הכפיל את עצמו כאמור פי 10 ממאי לספטמבר.
גרף מס׳ 1: היחס בין מספר החולים הקשים החדשים בכל יום (הקו החום, מוסט בשבוע אחורה) לבין מספר המאובחנים החדשים בכל יום (הקו הכחול). הנתונים עובדו על ידי Na’ama Hallakoun מתוך מאגר הנתונים של משרד הבריאות ומדו”חות “מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה“.
על פי נתוני משרד הבריאות, מתחילת יוני ועד היום, 5.10, אושפזו במצטבר בבתי החולים כ 5,000 חולים קשים (מתוכם נפטרו 1,400, החלימו 2,750 לאחר מהלך מחלה ממושך ו 850 עדיין במצב קשה). כל אותם 5,000 היו מידרדרים לתחלואה קשה ומעמיסים על בתי החולים גם לולא היו עוברים בדיקה. הדבר היחיד שהיה משתנה אם היו פחות בדיקות הוא שלא היינו מאתרים ומבודדים את הנשאים בזמן, התחלואה היתה מתפשטת מהר יותר ובמקום 5,000 חולים קשים בלבד המספר היה גבוה משמעותית ומערכת הבריאות לא היתה עומדת בכך.
המחשבה שהפסקה או צמצום של בדיקות הקורונה תפתור את העומס בבתי החולים שקולה למחשבה שהילודה תיפסק אם נשים יפסיקו לבצע בדיקות הריון. הבעיה מולה עלינו להתמודד היא הנגיף. הבדיקות אינן מקור הבעיה כי אם אחד מהכלים לפתרונה.
בדיקת קורונה – איך זה עובד?
כדי לבחון את הטענות שהועלו מול הבדיקות, יש להבין איך היא עובדת ומה משמעותם של מושגים שהשתמשו בהם בכתבה כגון ״מספר סבבים״ ו״ערכי סף״.
בדיקות הקורונה מסוג PCR (או ליתר דיוק RTqPCR), מבוססות על שכפול חוזר ונשנה של חלק ספציפי מהחומר הגנטי של הנגיף. אחרי מחזור שכפול (cycle) אחד נקבל פי 2 מהחומר איתו התחלנו. אחרי עוד מחזור תהיה הכפלה נוספת ונקבל כבר פי 4 מהכמות הראשונית. הכפלה שלישית – פי 8. רביעית – פי 16 וכן הלאה, כפי שאפשר לראות באיור.
הכפלות החומר הגנטי בבדיקת RTqPCR
כשמתקדמים במכפלות מגיעים מהר מאד לערכים גבוהים: אחרי 30 סבבי שכפול נקבל כבר פי מיליארד (230) מכמות החומר שהתחלנו איתה, ואחרי 40 סבבים הכמות הראשונית כבר תוכפל פי טריליון (1,000 מיליארד). כמובן כל זאת בתנאי שהתחלנו עם כמות כלשהי, ולו זעירה, של החומר הגנטי שאנו מחפשים. אם הבדיקה שלילית, כלומר אם אין בה כלל חומר גנטי מהנגיף, לא יוכפל דבר, ונקבל תוצאה שלילית ללא תלות במספר הסבבים שנבצע.
מכשיר הבדיקה מנסה לגלות, אחרי כל סבב שכפול, האם אפשר כבר להבחין בחומר שאנו מחפשים. בסבבים הראשונים סביר שהתשובה תהיה עדיין שלילית, כיוון שטרם שכפלנו את החומר די פעמים. ככל שיבוצעו יותר סבבי הכפלה, בשלב כלשהו הכמות תעבור את סף הרגישות של הגלאי ויבוצע זיהוי חיובי. סבב ההכפלה בו הצלחנו לראשונה להבחין בחומר מכונה ערך הסף (Cycle threshold ובקיצור – Ct).
נמחיש על ידי דוגמה: אם קיבלנו תשובה חיובית אחרי 12 סבבים (Ct=12), נדרשנו להכפיל את החומר רק פי 4,000 לפני שזיהינו את קיומו. לעומת זאת, אם קיבלנו תשובה חיובית ראשונה אחרי 25 סבבים (Ct=25), המשמעות היא שבנקודת הפתיחה היה הרבה פחות חומר ונדרשנו להכפיל את כמותו פי 30 מיליון כדי לגלותו. בכך עוסקת שאלת רגישות הבדיקות – כמה סבבי שכפול יש להעביר את החומר הגנטי הראשוני שבדגימה עד לקבלת תשובה חיובית.
ועכשיו הבסיס מובן, ואפשר לבדוק את נכונות הטענות שהועלו.
1. האם הבדיקות בישראל רגישות מדי ביחס לעולם?
עד כה אושרו על ידי ה FDA האמריקאי 176 ערכות שונות לבדיקות קורונה. במדינות אחרות אושרו ערכות רבות נוספות, בסינגפור למשל אישר ה HSA הסינגפורי מעל 130 סוגי ערכות בדיקה. יש אם כך בדיקות רבות, המיוצרות על ידי חברות שונות בטכנולוגיות שונות.
אישור ערכת בדיקה כרוך בהליך תיקוף קפדני: מריצים את הבדיקה שוב ושוב, פעמים רבות על דגימות בריכוזים שונים שידוע מראש אם הן חיוביות או שליליות, ובודקים שהבדיקה אכן נותנת תוצאה חיובית או שלילית כמצופה. כך אפשר לוודא את אמינות הבדיקה ולקבוע את סף הרגישות הנדרש בה.
לפיכך, חלק מהותי בתהליך אישור הבדיקה הוא הכנת הוראות הפעלה המפורטות (Instructions For use – IFU) המגדירות באופן חד משמעי איך להשתמש בבדיקה וקובעות גם את ערכי הסף שלפיהם יודעים אם הדגימה הנבדקת היא חיובית, שלילית או גבולית. חוברת הוראות ההפעלה לבדיקת Allplex של חברת Seegene, שהיא אחת משתי הבדיקות הנפוצות כעת בארץ, כוללת למשל לא פחות מ-82 עמודים.
לאחר שהתיקוף מוודא את ערכי הסף לערכה, הן מקודדות לתוכנה שבמכשיר. הנה למשל תוצאות הרצת הבדיקה של הערכה של Seegene על שש דגימות. ניתן לראות שהתוכנה היא זו הקובעת, על פי ערכי הסף שנקבעו בה על ידי היצרן, אם הדגימה חיובית לקורונה (אדום) או שלילית (כחול).
״צילום חלק ממסך המכשיר של חברת Seegene לאחר בדיקת שש דגימות: ניתן לראות שהתוכנה המגיעה עם הערכה היא הקובעת, על פי ערכי הסף שנקבעו בה על ידי היצרן, אם דגימה במגש הדגימות משמאל חיובית לקורונה (אדום) או שלילית (כחול). הערכה, הכוללת את אותו מכשיר בדיקה ואותה תוכנה, נמצאת בשימוש בארצות רבות כולל ארה״ב וישראל.
ד”ר יובל גפן, מנהל המעבדה המיקרוביולוגית בקריה הרפואית רמב״ם הוא מהמומחים הגדולים בארץ בתחום הבדיקות המולקולריות, והסכים בנדיבות לענות על שאלותי בעניין: ״בישראל כל ערכת בדיקה נבדקת ומתוקפת בשנית גם על ידי המעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות. הרצת הבדיקה תבוצע בדיוק על פי הוראות היצרן וגם ערכי הסף לבדיקה ׳חיובית׳ או ׳שלילית׳ הם בהתאם להוראות היצרן. בשום מקרה ההנחיות של המעבדה המרכזית אינן מקלות יותר מאשר אלו של ה FDA, ההיפך. המעבדה המרכזית מסייגת עוד ומוסיפה ערכי סף גם לתוצאה ׳חיובית חלשה׳, משמע גבולית. וכל מנהלי המעבדות מחוייבים להנחיותיה.״
ערכי הסף של הערכה נקבעים אם כן על ידי היצרן, ומתוקפים שוב בישראל. אבל אם אין כלל אפשרות למעבדה לקבוע בעצמה את ערכי הסף, מאין עשוי לנבוע הבלבול של גופי התקשורת? בכתבתו של ערד ניר הועלתה למשל הטענה ש״בישראל סף הבדיקה הינו 37 ואילו בארה״ב 34״, ניסוח שחזר ככתבו וכלשונו גם בכתבה במעריב. איך זה ייתכן?
ובכן, בישראל, בארה״ב ובמדינות רבות משתמשים ביותר מסוג אחד של בדיקה. כל ערכה עובדות בטכנולוגיה שונה, על מכונה שונה ועם חומרים ואנזימים שונים. בהתאם לכל אחת מהן יידרש מספר מחזורים שונה כדי להגיע לסף הגילוי הנדרש בתהליך התיקוף. רואים זאת גם במחקרים השוואתיים: עבור בדיקה אחת סף הרגישות יהיה 40 מחזורים, באחרת אותו סף רגישות יושג ב 35 מחזורים ובבדיקה שלישית ב 32. הדבר דומה לשלושה אנשים המחזיקים כל אחד סכום כסף, האחד במטבעות של 1 ש״ח, השני בדולרים והשלישי במטבעות של יורו. גם כאשר השווי הכספי שאצל כולם זהה, לכל אחד יהיה מספר שונה של מטבעות.
חוזר ומדגיש ד״ר גפן: ״אין הגיון להשוות בין ערכי סף של ערכות שונות. כל ערכה עומדת בפני עצמה וכך גם תהליך התיקוף שלה. יש המון פרמטרים שמבדילים בין ערכה לערכה, לכן השוואה בין מספרי הסף של בדיקות שונות היא חסרת משמעות.״
אם למשל נבחר ערכות אחרות להשוואה בין ישראל לארה״ב, נוכל בקלות ״להוכיח״ שהבדיקות בארה״ב רגישות הרבה יותר מאשר בישראל: למשל ערך הסף של בדיקת הקורונה של BGI Genomics, שנמצאת בשימוש בישראל, הוא 35 סבבים, ואילו בדיקת הדגל שפיתח המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) דורשת 40 סבבים לאותה מטרה. הנה יצרנו כותרת מפתיעה עבור מוסף החג הבא של מעריב, שאני מוותר מראש על זכויות יוצרים ומרשה להם להשתמש בה:
״הבדיקות בישראל לא רגישות מספיק – בארה״ב משתמשים ב 40 סבבים ובישראל רק ב 35!״
למקרה שלא הובן: הכותרת הזו, ממש כמו קודמתה בעלת המסר ההפוך שהופיעה במוסף החג, שתיהן שקריות.
צילום מתוך חוברת הוראות ההפעלה לערכה של ה CDC, של העמוד בו מוגדר ערך הסף לבדיקה חיובית: Ct של 40 סבבים
2. תמותה ובדיקות באנגליה ובישראל
מסגור הטענה הבאה בפונט אדום ולבן על רקע שחור מאיים ופרישתה על פני כ 50% מהעמוד הראשי של המוסף, מרמזת על חשיפת מידע חמור ומרשיע: ״מספר המאומתים בישראל גבוה פי 4 מבריטניה; מספר המתים – נמוך פי 4״
וכי למה איננו כמו בריטניה? מדוע באמת מספר המאומתים שלנו גבוה כל כך ביחס למתינו? האין זה מוכיח שההתנהלות בנושא הבדיקות אינה תקינה?
למעשה ההיפך הוא הנכון: מספר המתים פה נמוך כל כך יחסית (לפחות עד כה) לא למרות שמספר המאומתים גבוה אלא בגלל שמספר המאומתים גבוה. כשעושים בדיקות רבות מצליחים לאתר ולבודד נשאים רבים בשלבים הראשונים של המחלה עוד בטרם הופעת סימפטומים, כשהאדם כבר מידבק אבל עדיין אינו יודע זאת. כך ממתנים את ההתפשטות ומצמצמים את התחלואה והתמותה.
הכמיהה בכותרת ״להיות כמו בריטניה״ היא שיא של אבסורד. כשממיינים את כל מדינות העולם לפי מספר מקרי מוות מקורונה ביחס לגודל האוכלוסיה מוצאים שבריטניה נמצאת בעשיריה הראשונה, וזאת על פי המספרים הרשמיים כאשר מעריכים שהמספר האמיתי של מתי הקורונה שם גבוה אף יותר. את ישראל, לעומת זאת, נמצא רק סביב המקום ה 50 ברשימה. בינתיים.
מצבה הקטסטרופלי של בריטניה אינו מקרי, שכן באמצע חודש מרץ, בתחילת ההתפרצות הכריז ראש ממשלתה על מדיניות של ״שאיפה להגיע לחיסון עדר״. הרעיון היה לבקש מהאוכלוסיה בסיכון לבודד את עצמה ולתת לנגיף להדביק במהירות את יתר האוכלוסיה, בהנחה שהתחלואה והתמותה באוכלוסיות שאינן בסיכון תהיינה נמוכות. זו הסיבה שבשלבים ההתחלתיים לא השקיעו די בהקמת מערך בדיקות יעיל, ומספר הבדיקות שנעשה היה נמוך בהרבה ממספר החולים בפועל.
בגרף מס׳ 2 אפשר לראות שבאמצע מרץ כמעט אחת מכל 3 בדיקות באנגליה היתה חיובית. משמע שהבדיקות שם באותה תקופה החמיצו כמויות עצומות של נשאים באוכלוסיה והיו בגדר טיפה בים מבחינת יכולת לאתר ולבודד מדביקים. בישראל, לשם השוואה, אפילו כיום כאשר אנו בנקודה הגרועה ביותר עד כה על הגרף, עדיין רק אחת מכל עשר בדיקות הינה חיובית. משמע בישראל מצליחים לאתר את מרבית המדביקים, לבודד אותם ולעצור חלק משמעותי מגל ההדבקה.
גרף מס׳ 2: אחוז הבדיקות החיוביות מתוך כלל הבדיקות שבוצעו באנגליה (הקו הכחול) ובישראל (הקו האדום), מקור: OurWorldInData
להנהגה הבריטית נדרש זמן יקר כדי להבין שהמצב יוצא משליטתה ולשנות את המדיניות ב 180 מעלות. באמצע מרץ כבר הופעלו בבריטניה צעדים חריפים למיתון ההדבקה ומספר הבדיקות הוכפל כמעט פי חמש בתוך חודש וחצי: מכ 15 אלף בדיקות במרץ ליותר מ 70 אלף בראשית מאי. הצעדים האלה הביאו לירידה תלולה בשיעור הבדיקות החיוביות ובריטניה יצאה מהמשבר, אך המחיר היה כבד: במהלך החודש וחצי האלה שעברו עד להשתלטות על התחלואה מתו כ-40 אלף איש בממלכה המאוחדת ויותר ממאה אלף אושפזו.
לא ברור כלל ההיגיון בתלונה על כך שישראל פורשת רשת בדיקות רחבה, מאתרת את רוב הנדבקים, מאטה את התפשטות המחלה ומצמצמת את התמותה. העובדה שלא נכנסנו לנעליה של בריטניה, עם בדיקות מועטות ותמותה עצומה, איננה “כישלון” כלל אלא דבר שראוי להתברך בו עד כה.
למרבה הצער כתבות מסוג זה וטענות מהסוג המופיע בהן מהווות נבואה המגשימה את עצמה: עם כל יום שחולף יעילות הבדיקות הולכת ופוחתת, פשוט כי רמת ההדבקה מגיעה למימדים בהם כבר אי אפשר להשתלט על ההתפרצות. הסיבה המרכזית לכל היא שאמון הציבור הולך ויורד ואיתו ההקפדה על ההנחיות, ובהתאם לכך עולות התחלואה והתמותה. מעבר לכל הבעיות העצומות עם הדרג הפוליטי (שכבר כתבתי עליהן לא מעט), התורמות המרכזיות למגמה הזאת הן כתבות סנסציוניות בתקשורת, ממש כמו זו, המערערות את אמון הציבור באמצעות דיסאינפורמציה.
3. האם הבדיקות מגלות גם נגיפים שאינם פעילים?
טענה נוספת שהועלתה בכתבה, מפי פרופ׳ יורם לס, הייתה ש”הבדיקה עלולה שלא להבחין בין נגיף חי לנגיף מת”. את הטענה העלה לראשונה פרופ׳ לס במכתב פומבי שכתב למנכ”ל משרד הבריאות חזי לוי ב 26 ביוני, סמוך לתחילת גל התחלואה השני ההולך ומתגבר. מטרתו הייתה לנסות לשכנע את לוי שהעלייה ההולכת וגוברת במספר החולים המאומתים אינה מעידה על עלייה אמיתית בתחלואה. כותרת המכתב הייתה “כולם בריאים, הנגיף מת“, והמסר היה שמספר המאומתים משקף רק עלייה במספר הבדיקות שמגלות “שאריות של נגיפים מתים” אצל אנשים שכבר נדבקו, כנראה בגל הראשון, והחלימו. לפיכך חזה לס שאין ולא יהיה כל גל שני ושכולם רק “לוקים במחלת נפש הנקראת חרדה“.
תחזיתו התבדתה לחלוטין, כפי שיעידו משפחותיהם של 1,400 המתים ו-5,000 החולים הקשים בישראל מאז תחילת יוני, כמו גם המצב המחמיר והולך בבתי החולים. קל להבין מדוע התחזית הייתה שגויה אם בוחנים את הידע המדעי אודות אותם “נגיפים מתים” והסיכוי לגלות אותם.
באופן עקרוני, הבדיקה אכן אינה יודעת להבדיל בין נגיף פעיל לבין נגיף שהגוף כבר סיים להילחם בו אך טרם פינה את שאריותיו מהגוף, שכן בשני המקרים יש נוכחות של חומר גנטי של הנגיף. אבל כאשר בוחנים את הממצאים המחקריים בפועל רואים שאין היגיון באמירה שהבדיקה מוצאת כמויות גדולות של מחלימים ללא נגיף פעיל.
מגרף מס׳ 3 ניתן לראות שכמעט בכל המקרים רמת הנגיף בגוף יורדת מתחת לסף הגילוי כעבור שבועיים לכל היותר (במחקר נעשה שימוש בערכה בה סף הגילוי עומד על 35 מחזורים). הדבר נכון הן בחולים סימפטומטיים (גרף A, משמאל) והן בחסרי סימפטומים (גרף B, מימין).
במקרים נדירים יחסית נמצא שלוקח לגוף זמן ממושך יותר לפנות את הנגיף אחרי חיסולו. כך נוצר מצב בו ״נתקעו״ פה ושם אנשים בבידוד בהמתנה לתוצאה שלילית בבדיקה, למרות שכבר לא היו חולים. לכן כשהגיע מידע ברור יותר אודות משך תקופת ההדבקה שונו התקנות, וחסרי סימפטומים משוחררים מבידוד כיום ללא בדיקה, עשרה ימים לאחר שאובחנו. מכל מקום, תופעת ה״היתקעות״ מאפיינת מקרי קצה, כאשר ברוב המכריע של המקרים הנגיף מפונה מהגוף בתוך שבועיים ובדיקה שתיערך תתקבל כשלילית.
ראיה נוספת לכך שאין בסיס לטענה על זיהוי מספר גדול של מחלימים מבין הנדבקים ניתן היה לראות באמצע מאי. אחוז החיוביים אז מבין הנבדקים עמד על קרוב לאפס (0.3% מתוך 5,000 בדיקות, ראו גרף מס׳ 2). לאן נעלמו אז אותם בעלי ״נגיף מת״ שפרופ׳ לס טען כעבור חודש שהם אלו שנותרו מהגל הראשון? הם פשוט לא היו קיימים בכמות משמעותית. לא במאי, לא ביוני וגם לא כעת.
גרף מס׳ 3: כמות הסבבים הנדרשת לגילוי הנגיף בשלבי המחלה השונים. מתוך מאמר מאפריל ב International Journal of Infectious Diseases
סיכום
מערך הבדיקות בישראל הינו אמין, יעיל ומקיף. הבדיקות אינן מאופיינות באחוזים משמעותיים לא של שליליים כוזבים ולא של חיוביים כוזבים.
אין בעיה של ״עודף בדיקות״ כי לא יכולה להיות בעיה כזו: ככל שיהיו יותר בדיקות כן ייטב, כי אז אפשר יהיה לתפוס יותר מדביקים פוטנציאליים בשלב מוקדם יותר ולמנוע את הפצת הנגיף הלאה.
הפחתת היקף או איכות הבדיקות בכדי ״לצמצם את מספר המאומתים״ הינה מדיניות של טמינת הראש בחול. מי שחושב שאם לא נאבחן את הנשאים הם פשוט ייעלמו, מתכחש למציאות. עשרות אלפי המתים באנגליה הוכיחו זאת, וזה הלקח האמיתי מהמשפט שעל עמוד השער במעריב: מיעוט בבדיקות בסופו של דבר עלול להוביל למקרי מוות רבים.
ישראל אינה צריכה פחות בדיקות. מה שהיא כן משוועת לו, לעומת זאת, הוא אמון בגופי המקצוע ובהנחיות המומחים. מצער לראות במדיה קידום של דיסאינפורמציה סנסציונית ופייק ניוז על חשבון האמון העדין והשברירי כל כך בדרג המקצועי. עיתונות המבצעת את תפקידה צריכה להתבסס על עובדות ועל תחקיר רציני.
מדיה אחראית יכולה לסייע רבות בקידום האמון, הסולידריות האזרחית והבנת החשיבות שבשמיעה להנחיות. הדרג המקצועי משקיע מחשבה רבה, מומחיות ועבודה קשה כדי להיאבק בהתפשטות הקורונה ובתחלואה ולהציל חיי אדם. כתבות המעדיפות רייטינג על פני עובדות, לעומת זאת, הן מסכנות חיים במובן הפשוט ביותר של המילה. כולנו עלולים לשלם את המחיר על כך.
משבר האמון המחריף פה בארץ יהיה לדעתי הקו המפריד בין הצלחה לבין כישלון בעצירת התפשטות המחלה. ראו בבירור, בארצות רבות בעולם שעשו זאת לפנינו, עד כמה קריטי שיתוף הפעולה בין הרשויות לאזרחים.
שיהיה לנו בהצלחה.