דמוגרפיה (חלק ראשון) – תאנוס יכול לחכות

 


מדוע מואשם ביל גייטס ב״דילול אוכלוסייה באמצעות חיסונים״?
איפה טעה תאנוס?
למה נראה שהעולם כולו מתקדם בתחום הדמוגרפי בכיוון אחד ולעומתו ישראל נעה במסלול הפוך ובעייתי?
ואיך כל זה קשור לפמיניזם?

זהו חלקה הראשון של כתבה שפורסמה ב״שיחה מקומית״, שעסק בתמונה הגלובלית. חלקה השני של הכתבה מתמקד במדינה אחת במזרח התיכון שחורגת מכל הגרפים, הסטטיסטיקות והמודלים.



דע מאין באת ולאן אתה הולך



 

אימרה נפוצה טוענת ש״חיים כיום יותר אנשים מאשר מתו אי פעם״ (״The Living Outnumber the Dead״). עובדתית, אימרה זו שגויה מאד: ההערכות מדברות על בין 30 ל-100 (או אף 108) מיליארד אנשים שנולדו לאורך ההיסטוריה, לעומת פחות מ-8 מיליארד החיים כיום. מספר המתים גדול אם כן פי כמה ממספר חיים.

אך יש סיבה שהקביעה השגויה הזו נשמעת הגיונית, והיא שחיים כיום יותר אנשים על פני האדמה משחיו בכל רגע אחר בהיסטוריה. ב-12,000 השנים האחרונות אוכלוסיית העולם צמחה פי 3,000 וכמעט כל הצמיחה הזו קרתה ממש לאחרונה, ב-250 השנים האחרונות. בגרף המצ״ב ניתן לראות שעל פי מיטב ההערכות הייתה אוכלוסיית העולם במשך כמעט כל ההיסטוריה האנושית יציבה מאד. משחר ההיסטוריה המתועדת ועד המאה ה-18 עמד קצב הגידול השנתי על 0.04% בלבד. 



אוכלוסיית העולם ב 12000 השנים האחרונות


 

הגידול המהיר במספרם של בני האדם, שהחל במאה ה-18, בלט כבר מתחילתו לעיני האינטלקטואלים של התקופה. אחד מהנודעים שבהם, הכלכלן והכומר תומאס מלתוס פרסם אז את חיבורו רב ההשפעה ״על עקרונות האוכלוסין״. בספרו הוא קבע את ״העקרון המלתוסיאני״ לפיו יכולת ייצור המזון של האנושות גדלה בקצב קבוע ואילו ריבוי האוכלוסין גדל בקצב מעריכי, כלומר הרבה יותר מהר, ולכן אי אפשר להימנע מכך שהעוני, המצוקה, המחסור והרעב ילכו ויגדלו ויובילו לבסוף לתמותה המונית.

רבים סברו, אז ומאז, שהעולם אכן דוהר לקראת גורל מלתוסיאני רע ומר. גרף אוכלוסיית העולם שכאן למעלה נראה גם הוא על פניו כתומך בתפיסת הגידול המעריכי: משנת 0 לספירה מספר האנשים הוכפל בפעם הראשונה תוך 1,200 שנה, הוכפל שוב תוך 550 שנה, ואז תוך 150 שנה, תוך 60 שנה ובפעם האחרונה תוך כ-35 שנה בלבד. נראה כמו גידול מעריכי בהחלט. 

האמנם אנו מאיצים לקראת התפוצצות אוכלוסין בלתי נמנעת, גוזרים על עצמנו אומללות ואולי אפילו כליה? האם יוכל להציל אותנו מעצמנו רק נבל-העל של סרטי ״הנוקמים״, המייצג המודרני של הפילוסופיה המלתוסיאנית ומי שאפילו שמו נשען על תאנטוס (התגלמות המוות במיתולוגיה היוונית)? 

 

thanos


ובכן, לא.

לא במקרה נוצרה דמותו של תאנוס בשנת 1973, כי עד שנות ה-70׳ אכן נראה היה שאוכלוסיית כדור הארץ מאיצה אל גורל רע ומר של התפוצצות אוכלוסין ומחסור במשאבים. אך הבנה טובה יותר של ״מודל התמורה הדמוגרפית״ הביאה לכך שבתוך מספר שנים כבר לא סבר אף דמוגרף שגורל מלתוסיאני ממתין לאנושות. מודל התמורה הדמוגרפית יעיל יותר מתאנוס וגם הגיוני בהרבה.



הטעות של מלתוס

 

 מודל התמורה הדמוגרפית (Demographic Transition Model) נחשב לאחת התיאוריות המבוססות והמקובלות ביותר כיום במדעי החברה. על פי המודל קיימים ארבע שלבים דמוגרפיים מובהקים דרכם עוברת כל חברה מודרנית במהלך התפתחותה. 

ניתן לתאר את שלבי המודל באמצעות הגרף הבא, כאשר ציר ה-X מתאר את חלוף הזמן, וציר ה-Y מתייחס לשלוש עקומות שונות: קצב ילודה (בירוק), קצב תמותה (בכחול) וגודל האוכלוסייה (בצהוב). הרבה מידע מרוכז בגרף האחד הזה, וכדי להבין אותו לאשורו צריך לבחון בנפרד כל אחד מהשלבים.




demographic transition model



השלב הראשון מאופיין בקצב ילודה גבוה שמאוזן על ידי קצב תמותה גבוה, כתוצאה מכך גידול האוכלוסייה איטי מאוד אם בכלל. הממצאים מצביעים על כך שהאנושות הייתה בשלב זה לאורך כל ההיסטוריה האנושית ועד 250 השנים האחרונות. החל מהמאה ה-18 התקדמו בהדרגה כל מדינות העולם לאורך המודל הלאה משלב 1, וכיום אין כבר אף מדינה בעולם שנמצאת עדיין בשלב זה.


השלב השני
מתאפיין בגידול חד באוכלוסייה. קצב הילודה ממשיך להיות גבוה, כמו בשלב הראשון, אך בזכות שיפורים בטכנולוגיה, בסניטציה, ברפואה, בתרבות ובאורח החיים יורד קצב התמותה (בעיקר בקרב ילדים). יש מגוון סיבות אפשריות לכך שהילודה נשארת גבוהה גם כשהתמותה יורדת. החל באינרציה תרבותית, דרך העובדה שבחברה חקלאית בעלת שפע יחסי היתרונות של עוד ידיים עובדות גדולים מהחסרונות של עוד פיות להאכיל, וכלה במגוון סיבות תרבותיות ודתיות שרובן כרוך בדיכוי נשים.

מדינות אירופה היו הראשונות לעבור לשלב הדמוגרפי השני, עם המהפכה התעשייתית באמצע המאה ה-18. עם חלוף השנים וככל שהתפשטו בעולם שיפורי המדע והטכנולוגיה עברו עוד מדינות משלב 1 לשלב 2. התהליך הזה הואץ החל מאמצע המאה ה-20, כשנפוצו בחלקים גדולים מהעולם חידושים כגון פניצילין, חיסונים, חומרי הדברה, תרופות חדשות, אמצעי מניעה וטכנולוגיה רפואית. כיום רוב מדינות העולם כבר התקדמו הלאה מהשלב השני, אך לא מעט מדינות עדיין מצויות בו, כגון תימן, אפגניסטן, עיראק ומדינות אפריקה שמדרום לסהרה.

בשלב השלישי מתחיל להיסגר הפער בין קצב התמותה לקצב הילודה, והגידול באוכלוסייה מאט. קצב הילודה יורד בזכות שילוב של מספר גורמים, שכולם מתעדפים השקעה במספר קטן יותר של ילדים ומעלים את ערך זמנן של נשים:

  • תמותה נמוכה יותר בשנות הילדות דורשת פחות ילודה כדי להגיע למספר צאצאים מבוקש.
  • המחיר החומרי הכרוך בילדים עולה: ככל שהחברה מתקדמת והופכת יותר טכנולוגית הופך החינוך לקריטי בחשיבותו וההשקעה בגידול ילד מאמירה.
  • התמורה החומרית מילדים יורדת: ככל שהחברה הופכת פחות חקלאית, העסקת ילדים הופכת לא לגיטימית (או לא אפשרית) ותרומתם לקיום המשפחה פוחתת.
  • המעבר המואץ לערים, על המקום המוגבל בהן, גורם לתיעדוף של איכות על חשבון כמות בכל האמור לגודל המשפחה.
  • שיפורים בגישה לאמצעי מניעה מקלים על תכנון משפחה. עיור מאיץ היבט הזה עוד יותר הן מבחינת נגישות והן מבחינת אנונימיות: בעיר האישה לא צריכה ללכת קילומטרים לבית המרקחת הקרוב רק כדי לפגוש שם את הרוקח שהוא חבר של הוריה או בעלה.
  • ונקודת המפתח בכל האמור לדמוגרפיה: זכויות נשים.
    ככל שהחברה מתקדמת ונשים משתחררות יותר מבחינה תרבותית ודתית, הן חופשיות לרכוש השכלה, ליזום עסקית ולהשתתף בשוק העבודה, במקום להתחתן בגיל צעיר ולהקדיש את עצמן להולדת ילדים וגידולם.

קיימות אינדיקציות לכך שההיבט החברתי-תרבותי-דתי הוא דומיננטי. הדבר עולה מהשוואות בין מדינות השונות אלה מאלה בהיבט זה אך דומות בהיבטים משמעותיים אחרים. למשל מהשוואה בין  אנגליה וצרפת בפתיחת המאה ה-20. לחלופין רואים זאת בבחינת מדינות בהן הייתה חלוקה פנימית ברורה מבחינה תרבותית-דתית כמו בין בלגיה הפלמית אל מול חלקה הוואלוני בעשור השני של המאה ה-20, כאשר תנאי החיים בשני חלקי המדינה היו דומים כמעט בכל היבט למעט דתיות מוגברת בחלק הפלמי וקצב ילודה מוגבר. אפילו בתוך מדינות ניכרת התאמה בין אזורים דתיים יותר לאזורים עם ילודה מוגברת, גם כשיתר תנאי החיים דומים.

מדינות רבות בעולם נמצאות בשלב 3, עם קצב גידול אוכלוסייה שעודנו גבוה אך הולך ומאיט ועומד כבר על 50% או פחות משיאו. בשלב 3 כיום ניתן למצוא מדינות כמו אינדונזיה, מלזיה, מקסיקו, הפיליפינים, רוב מדינות צפון אפריקה וחלק ממדינות המזרח התיכון. המדינות הקרויות מפותחות חלפו דרך שלב 3 בין חלקה השני של המאה ה-19 לבין חלקה השני של המאה ה-20, וכיום הינן בשלב 4. 



גידול אוכלוסיה טבעי בעולם 2020
גידול אוכלוסיה במדינות העולם, על פי
נתוני מחלקת האוכלוסיה של האו״ם




בשלב הרביעי קצב הילודה הנמוך תואם לקצב התמותה הנמוך, והגידול באוכלוסייה הופך אפסי או אפילו מעט שלילי. שלב זה מונע על ידי מעבר הולך וגובר לערים ומתאפיין בהמשך השוואת זכויות נשים, הזוכות ליותר הזדמנויות לחינוך ולמעורבות מלאה יותר בכוח העבודה. הנשים זוכות לבחור האם להתחיל ללדת בגיל מוקדם, וברוב המקרים אין להן רצון במספר רב של ילדים.

כמעט כל העולם המפותח נמצא בשלב 4. ב-2011 היו מעל 50 מדינות בהן גידול האוכלוסייה היה שלילי, כלומר שכל אישה ילדה פחות ילדים ממה שנדרש כדי להגיע למה שקרוי ״קצב ההחלפה״ בו האוכלוסייה נותרת קבועה. קצב זה עומד על כ-2.1 ילדים (קצב ההחלפה עומד על מעט יותר מ-2 ילדים לאשה, בגלל שיש מעט יותר בנים מבנות ובגלל תמותת ילדים לפני הגעה לגיל הפריון).


שלב חמישי
הוצע גם הוא על ידי חלק מהדמוגרפים, אך אין הסכמה ברורה אודותיו. יש אנשי מקצוע המשערים שהמדינות המפותחות של היום יגיעו לשלב בו גידול האוכלוסייה שוב יהפוך לחיובי. אך רבים סבורים שיימשך הגידול השלילי, מה שעשוי, אם אין די הגירה צעירה, להוביל לבעיות כמו יחס גבוה מדי בין מספר הקשישים למספר האנשים בגילאי העבודה. כך או כך מוסכם שמדובר בחשיבה ספקולטיבית, גם כי רוב העולם עדיין רחוק מכך, וגם כי קשה לחזות התפתחויות עתידיות איך יראה שוק העבודה, מה יהיה גיל הפרישה החדש לאור חידושים ברפואה, אלו עבודות יידרשו לאור ההתקדמות הטכנולוגית המאיצה ועוד.



העולם המפותח והעולם המתפתח

 

ההבדל הדמוגרפי הגדול כיום בין העולם הראשון לשלישי נובע מנקודת הזמן השונה בה החלו להתקדם לאורך מודל התמורה. במאה ה-18 כל העולם היה עוד בשלב הראשון, ואירופה הייתה אז במצב גרוע יותר מאשר מדינות העולם השלישי של ימינו מבחינת סניטציה, תזונה, בריאות, תוחלת חיים, חינוך ועוד. אישה אירופאית ילדה אז בממוצע חמישה ילדים במהלך חייה, אבל רק 2 מהם שרדו לבגרות.

רק בסביבות שנת 1750 החלה היפרדות, כאשר העולם המפותח עובר לשלב 2 מאה שנה ויותר לפני העולם המתפתח. גודלה של אוכלוסיית בריטניה למשל הוכפל בין 1750 ל-1850, בעוד שמדינות כמו מלזיה, אתיופיה או הודו עברו לשלב 2 רק במאה ה-20. פערי הזמן נגררו גם למעבר משלב 2 לשלב 3.

המדינות המתפתחות יצאו אמנם לדרך מאוחר יותר, אך הן מתקדמות במהירות רבה יותר, וקצב השינוי הולך ומאיץ. למדינות אירופה נדרשו בממוצע כ-80 שנה להפחית את מספר הילדים הממוצע לאשה מ-6 ל-3, אך מלזיה ודרום אפריקה עשו זאת ב-34 שנים, בנגלדש ב-20 ואיראן בתוך 10 שנים בלבד: קצב גידול האוכלוסייה באיראן עמד על 4.2% לשנה בשנת 1983 וב-1993 צנח ל-1.5% בלבד.

איראן היא מקרה מעניין במיוחד, המדגים שכאשר השלטון מעוניין בכך, ניתן גם במדינה דתית מאד ליישם את לקחי מודל התמורה הדמוגרפי. במהלך מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80׳ קידם השלטון את הגדלת הפיריון תחת הססמה “חיילים למען האיסלאם”, כאשר מטרתו מוצהרת – הגעה ל”צבא של 20 מיליון”. שיעור הגידול באוכלוסייה באיראן זינק למעל 4 אחוזים לשנה, מהגבוהים בעולם, וב-1986 כמעט מחצית מאוכלוסיית המדינה הייתה מתחת לגיל 15.

עם תום המלחמה בסוף שנות ה-80׳ ולנוכח משבר כלכלי קשה, צפיפות וזיהום גואים בערים ומחסור במשאבים, השתכנע הממשל לשנות את גישתו לפוריות שעמדה אז על יותר מ-7 ילדים לאישה. האייתוללה חומייני, שביטל את כל תכניות ותקציבי תכנון המשפחה עם עלייתו לשלטון בשנת 1979, השיב אותם על כנם בדיוק עשור מאוחר יותר. את שנות ה-90׳ פתחה איראן עם תכניות מקיפות של חלוקת אמצעי מניעה חינם גם לזוגות נשואים ככל ירצו בכך, ותקציבים גדולים ליישם זאת; עם אישור הלכתי מהפכני של מועצת החכמים האיסלאמית הגבוהה לכשרותם ההלכתית של ניתוחי חסימת צינור הזרע; חוקים מיוחדים שהועברו לצורך הקצאת משאבים למסעות הסברה תחת הסיסמה ״פחות ילדים – חיים טובים יותר״, כולל שעורי חובה בבתי הספר; הקמת ״בתי בריאות״ באזורים מחוץ לערים שהעבירו גם תכני תכנון משפחה; הדרכת מנהיגים דתיים להוציא פאתוות (פסקי הלכה דתיים עם תוקף של פסקי דין) המעודדות שימוש באמצעי מניעה וחובת השתתפות במפגשי ייעוץ לתכנון משפחה לפני הנישואין, ועוד. בתקופה זו נרשמה גם עליה מרשימה בחינוך ואוריינות של נערות ונשים.

התוצאה: איראן ביצעה בעשור מה שלקח למדינות המערב מאות שנים. ב-2006 הפוריות עמדה על פחות מ-2 ילדים לאישה. למרבה הצער, מאז הספיקה המטוטלת להפוך את כיוונה. בשנת 2010 הודיעה הממשלה על קצבאות ומענקים מוגדלים עבור כל ילד נוסף במשפחה, כאשר התקציב למימון התכנית נלקח מהמערך לתכנון המשפחה שהוגדר ״השפעה מערבית אנטי-דתית״, וכן מביטול הסיבסוד לאמצעי מניעה.

באשר לניתוחי עיקור לגברים, לא רק שהפסיקו להציע אותם חינם בסבסוד ממשלתי, אלא שב-2014 הוציא אותם הפרלמנט האיראני מחוץ לחוק. באותה שנה פרסם גם המנהיג הדתי העליון של המדינה, חמינאי, את ״תכנית 14 הנקודות להאצת גידול האוכלוסייה״. 

פניית הפרסה הממשלתית הושלמה. תשדירי השירות והמודעות על יתרונותיה של המשפחה שבה שני ילדים הוחלפו בתשדירים המורים על כך שבכל משפחה מוסלמית טובה צריכים להיות לפחות 5 ילדים, כמו שהיו במשפחתו של הנביא מוחמד, ועדיפים אפילו 8, 12 או 14 ילדים. מסתבר שדת, אם כן, אינה חץ המצביע לכיוון מוגדר כי אם בעיקר עוד מכשיר בידי השלטונות. ברצותם תשמש לכיוון אחד, וברצותם – לכיוון ההפוך. 

יחד עם זאת, לעת עתה נראה שהעליה הגבוהה בחינוך נשים ומודעות הדור הצעיר ליתרונות התמורה הדמוגרפית עומדות בדרכם של מאמצי השלטון להגדלת הפוריות. ימים יגידו, אבל נכון לעכשיו הפריון שם עומד על מעט יותר מ-2 ילדים לאישה, ולא נראה שהציבור מזדרז לאמץ את חזרתו של מודל ״ילדים למען האיסלאם״. גם מאמץ ממשלתי נחוש מתקשה לעמוד בפני עוצמתו של המודל הדמוגרפי.



גידול אוכלוסייה שנתי באיראן



 

והרי התחזית



ככל שעוד מדינות מתקדמות לאורך מודל התמורה, הולך ומאיט קצב גידול האוכלוסייה בעולם. אפשר לראות זאת בגרף קצב גידול האוכלוסייה העולמי המצורף.

עד לשנות ה-60׳ היתה מפעם לפעם ירידה בקצב גידול האוכלוסייה, אך רק לתקופות קצרות יחסית של שנים בודדות עד עשורים לכל היותר, כתוצאה מאסונות טבעיים או אנושיים מחרידים במיוחד כמו למשל מגפת הדבר במאה ה-14 (שבשקע שיצרה ניתן להבחין בגרף האוכלוסייה העולמית, הגרף הראשון בפוסט), מלחמות העולם, או ״הקפיצה הגדולה קדימה״ בסין, על עשרות מיליוני מתיה (שמסומנת בגרף לעיל). אבל להוציא אסונות זמניים אלה, קצב גידול האוכלוסייה עלה באופן קבוע לכל אורך ההיסטוריה האנושית המתועדת. במילים אחרות, עד 1962 לא רק שהאנושות גדלה, אלא שגם קצב הגידול הלך והאיץ. גידול מעריכי. תאנוס חיכך את כ(פ)פותיו בציפיה.

אך בשנות ה-60׳ הגלגל התהפך. מאסה קריטית של מדינות השלימה את המעבר משלב 2 לשלב 3, ובמקביל מדינות שהיו עד אז בשלב 3 הבשילו לשלב 4. בשנת 1962 קצב הגידול השנתי של האנושות הפסיק לראשונה בהיסטוריה המתועדת לעלות, התיישר למשך מספר שנים ואז החל לרדת. קצב הגידול העולמי הגיע אז לשיא של 2.2% לשנה, אך כעת הוא כבר חצי מכך, עם 1.1% לשנה. המשמעות הינה שהאנושות עדיין גדלה, אבל קצב הגידול הולך ומאיט. הדבר דומה ללחיצה על דוושת הבלם ברכב מהיר שעד כה האיץ: הרכב מפסיק להאיץ ומהירותו הולכת ופוחתת, הוא ימשיך להתקדם אך בסופו של דבר ייעצר. 


גידול האוכלוסיה בעולם 1950 עד 2100



מלתוס חשש מהתפוצצות אוכלוסין שתגרום למחסור ועוני, אך בלימת התהליך יחד עם ההתקדמות הטכנולוגית העבירו את העולם למגמת שפע ולירידה חדה בעוני. בשנת 1990 נמצאו 36% מאוכלוסיית העולם במצב המוגדר ״עוני קיצוני״ (מתחת לקו העוני הבינלאומי), ובשנת 2017- 9.2% בלבד. 

בחציו הימני של הגרף מופיעה התחזית החציונית של האו״ם עד לשנת 2100 (בכחול). לסטיות מתחזית זו השפעה מכרעת על גודל אוכלוסיית העולם העתידית, כפי שאפשר לראות בגרף להלן המבוסס על מודלים שונים של האו״ם. אם למשל נתעלם מהירידה בקצב הילודה ונניח שמספר הילדים הממוצע לאישה יישאר קבוע מעתה והלאה, נקבל את הגרף העליון, הקולע אותנו להתפוצצות האוכלוסין שמפניה התריע מלתוס. 

אך מאחר ומדינות העולם המתפתח ממשיכות להתקדם בעקביות לאורך המודל, אין היגיון בהנחה שקצב הגידול יפסיק לרדת. בחלק מהתחזיות קצב הגידול צונח במהירות ובחלק לאט יותר, אך לפי התחזית החציונית, שלדעת המומחים היא הסבירה ביותר, האדם ה-12 מיליארד על כדור הארץ לא ייוולד לעולם.



תחזית משוערת לאוכלוסיית העולם

דרך נוספת לבחון זאת היא דרך פרק הזמן הנדרש לתוספת מיליארד אנשים לאוכלוסיית העולם. אפשר לראות שלמרות שמספר האנשים הולך ועולה, החל משנות ה-70׳ הירידה בקצב הילודה מקזזת זאת. למרות שיותר נשים יולדות, הגידול באוכלוסייה לא רק שאינו מאיץ אלא כיום אפילו מתחיל להאיט.



זמן נדרש לתוספת מיליארד איש



דילול אוכלוסייה?

 

טענה נפוצה בקרב מתנגדים לחיסונים היא שהחיסונים משמשים כלי בידי אליטה נבחרת כדי ״לדלל״ את אוכלוסיית העולם באמצעות חיסול אנשים ממעמדות נמוכים. תיאוריית ״חיסון=חיסול״. יש אין ספור אתרים, קבוצות, דפים וסרטונים המנסים ״להעיר את הכבשים״ שאינם מודעים לתכנית מזעזעת זו. 

הנה למשל צילום מסך מתוך סרטון בעל השם הקליט ״היטלר, רק בענק! הפסיכופט המטורף ביל גייטס ימ”ש מודה בפה מלא שהוא מעוניין לדלל את האוכלוסייה״.



Bill Gates at TED


הקטע לקוח מהרצאת TED מ-2010 בה מתייחס גייטס למשבר האקלים, ומדבר על האפשרות לצמצם את אוכלוסיית העולם ב-10 עד 15 אחוזים. כמובן שגייטס אינו מדבר על 10 עד 15 אחוזים מהאנשים החיים כיום, אלא על צמצום אוכלוסיית העולם העתידית, זו שטרם נולדה, או במילים אחרות על האטת הגידול באוכלוסייה. הוא מדגיש את הצורך בהגשת סיוע שיאפשר לעוד מדינות לעבור במהירות האפשרית מהשלב השני לשלב השלישי במודל התמורה הדמוגרפי. 

הרעיון בחיסונים אם כך אינו לדלל את האוכלוסייה על ידי המתת ילדים המונית (״היטלר, רק בענק!״) כי אם ההיפך: להשתמש בחיסונים כדי להוריד את התמותה בשנות הילדות, ולסייע כך לילודה לרדת בהדרגה מ 6-7 ילדים לאישה ל 2-3 ילדים בלבד. גייטס מכיר היטב את מודל התמורה, ויודע שככל שניטיב את חייהם של יותר אנשים באמצעות שיפור מערכות הבריאות, נגישות לחיסונים וקידום התרבות והחינוך (בראש ובראשונה לנשים), כך תרד הילודה ותצטמצם האוכלוסייה העתידית. בבנגלדש, למשל, מתו ב-1971 כ-25% מהילדים ואישה ילדה בממוצע שבע פעמים במהלך חייה. ב-2015 תמותת הילדים בבנגלדש צנחה ל-3.8% ובהתאם ירדה הפוריות ל-2.2 ילדים לאשה בלבד.

גייטס יודע גם שהמפתח הוא במדינות המתפתחות. העולם נע בכיוון הנכון, אך לא כולו באותו הקצב. הממוצע בעולם כולו של מספר הילדים לאישה ירד מחמישה ב-1950 ל-2.4 כיום, אך אם מסתכלים על אפריקה שמדרום לסהרה בלבד, רואים שם שהירידה הייתה מ-6.6 ל-5 בלבד. אלו המדינות בהן יש להתמקד ולסייע לבצע את המהפך.

קרן גייטס משקיעה את אותם מיליארדים בקידום בריאות ושיפור החיים במדינות מתפתחות, מתוך הבנה שהאצת התקדמותן של אותן מדינות לאורך מודל התמורה הדמוגרפי תסייע לא רק לאזרחיהן אלא לכדור הארץ כולו, בין אם מדובר על השקעות עצומות בחינוך לנשים, במבצעי חיסון גלובליים שמורידים תמותת ילדים או בצמצום תחלואה באמצעות שיפור מצב הביוב והנגישות למים. סדר עדיפויות זה משתקף היטב בהשקעות הקרן לאורך השנים, כמופיע בגרף שצירף מגזין Fortune לכתבה שהוקדשה לפעילותה.



gates foundation investment



כולנו באותה הסירה



ההערכות הקיימות הן ש
מעל 820 מיליון איש בעולם כיום סובלים מחוסר ביטחון תזונתי ושמעל מיליארד מתגוררים ללא תשתיות הולמות של דיור, מים, ביוב ועוד. מצוקה המונית זו הינה לכאורה שקופה שכן אין לעוני ביטוי בפעילות הכלכלית בעולם. מחיר החיטה משפיע על כמות ומצוקת האוכלוסיות הרעבות, אבל כמות ומצוקת האוכלוסיות הרעבות לא משפיעות על מחיר החיטה. 

אחד מהמאפיינים המרכזיים של התמורה הדמוגרפית הוא מעבר לערים. הגרף המצ״ב מתאר את נתוני ותחזית העיור בעולם בשנים 1500 עד 2050. אפשר לראות שבשנת 2000 התגוררו באזורים עירוניים וכפריים בערך אותו מספר אנשים – 3 מיליארד בכל אחד. בשנת 2050 מספר התושבים באזורים הכפריים לא צפוי להשתנות הרבה, אבל הערים צפויות להכפיל את אוכלוסייתן ל-6  מיליארד. כל אותם 3 מיליארד שיתווספו לערים חזויים להיות בארצות עניות, גידול המקביל לבניית עיר בת מיליון תושבים כל חמישה ימים, מהיום ועד שנת 2050. כל זה צפוי לקרות במדינות מעוטות משאבים, וללא סיוע ונקיטת צעדים אקטיביים סביר שמיליארד האנשים החיים כיום בלי תשתיות מספקות של מים, חשמל וביוב יהפכו לארבעה מיליארד. זהו התסריט שארגונים רבים, כולל קרן גייטס, חותרים למנוע.



מספר האנשים באזורים עירוניים וכפריים 1500 עד 2050
מקור:  OurWorldInData על פי נתוני פרויקט World Urbanization Prospects של האו״ם



שיפור המצב רצוי לא רק לאזרחי המדינות המתפתחות, הכמהים לחיים טובים יותר. מעבר לכל השיקולים המוסריים והאמפתיים, הראויים מאד בפני עצמם, אפילו מהבחינה האגוצנטרית האינטרס של אזרחי מדינות מפותחות כולל שיקולים אקולוגיים של הקטנת אוכלוסיית העולם ושל הפצת טכנולוגיות ברות-קיימא, של הקטנת לחצי הגירה מארצות עניות ומרובות אוכלוסין, של יצירת שווקים חדשים ואמצעי ייצור נוספים ועוד. העולם אינו משחק סכום אפס אלא שותפות של האנושות כולה.

על עכברים ואנשים



בשנת 1962 פרסם האתולוג האמריקאי ג׳ון קאלהון את תוצאותיו של
מחקר דמוגרפי במכרסמים. המאמר זכה מאז ליותר מ-150 ציטוטים במחקרים אחרים מדי שנה, ונכלל ברשימת ״40 המחקרים ששינו את ההיסטוריה של הפסיכולוגיה״ לצד פרויד, פאבלוב, סקינר, מילגרם ואושיות אחרות. המכרסמים של קאלהון, כמו הכלבים של פאבלוב או היונים של סקינר לפניהם, הפכו לחיות אייקוניות, מודלים פסיכולוגיים שאין ספור מחקרים לאורך השנים השתמשו בהם כדי לנסות ולנתח התנהגויות אנושיות ולהפיק תחזיות משוערות.

קאלהון ניסה להבין איך תתפתח אוכלוסיה של מכרסמים במה שהוא קרא לו ״יקום גן עדן״: סביבה ללא סיכונים חיצוניים, ללא מחלות, עם מזון ומים ללא הגבלה ועם שפע של חומרי ומקומות קינון, כל מה שמכרסם זקוק לו כדי להיות מאושר ולהתרבות. בהתאם למשאבים שהועמדו לרשותם באותו יקום אוטופי, יכלה אוכלוסיית המכרסמים  להגיע עד 4,000 פרטים לפני שיתחיל מחסור כלשהו. בניגוד לטבע, ביקום המגבלה היחידה היתה המרחב, כך שכאשר הצפיפות עלתה מעל לערך מסויים לא התאפשרה הגירה החוצה.  

קאלהון הכניס ארבעה זוגות של עכברים בריאים ליקום האוטופי, והמתין לראות מה יקרה כאשר מספר הפרטים יגיע ל-4,000.


calhoun with mice in universe 133
ג׳ון קאלהון ב״יקום מס׳ 133״, אוטופיה לעכברים



להפתעתו, לא רק שאוכלוסיית העכברים הגיעה בשיאה רק למחצית מערכה המקסימלי האפשרי, אלא שמנקודת המקסימום הזו כמות העכברים הלכה ופחתה במהירות עד שהאוכלוסייה כולה נכחדה לחלוטין. קאלהון ואחרים שיחזר את הניסוי פעמים רבות, ביקומים אוטופיים שונים, והתוצאות חזרו על עצמן פעם אחר פעם: גדילה שנעצרת הרבה לפני מיצוי המשאבים, ואז היפוך המגמה עד לכליה.

גרף האוכלוסין בניסוייו של קאלהון הזכיר להפליא את מודל התמורה הדמוגרפי. מצב הבסיס, בטבע, היה שלב 1 של המודל הדמוגרפי, עם קהילות עכברים השומרות על גודל קבוע פחות או יותר הנובע מילודה גבוהה המאוזנת עם תמותה גבוהה הודות לטורפים, מחלות וכו׳.

מרגע שהפחית קאלהון את גורמי התמותה והכניס את העכברים ליקום שלו, עברה האוכלוסייה לשלב 2 והתחיל גידול מעריכי. מספר העכברים החל להכפיל את עצמו בכל 55 ימים בממוצע:  20 עכברים, 40, 80, 160, 320 ועד 620 עכברים ביום 145.

סביב היום ה-150, כאשר רק כ-15 אחוזים מהמשאבים נוצלו, החל קצב גידול האוכלוסייה להאיט והאוכלוסייה עברה לשלב 3 של המודל הדמוגרפי. אחרי 560 יום קצב ההכפלה נעצר כליל והדמוגרפיה הפכה דומה לשלב 4 למשך כמה מאות ימים, עם גודל אוכלוסייה פחות או יותר יציב עם ירידה קלה. בשלב האחרון, שלב 5, הירידה הלכה והאיצה עד שבסופה לא נותר ולו עכבר אחד בחיים, למרות שכל אותו הזמן היו מזון, מים ומקומות קינון בכמות מספקת לקהילה גדולה בסדרי גודל.



calhoun universe 25 demographic
מתוך
מחקר של קאלהון מ-1972, ציר ה-Y הינו לוגריתמי (גדל בהכפלות), לכן גידול מעריכי נראה עליו כמו קו ישר.



האם זוהי התחנה הסופית של מודל התמורה הדמוגרפי, וכדאי שהמין האנושי יתכונן לעובדה שהוא מתקדם לקראת כליה עצמית? מה השתבש באופן כה קטסטרופלי בכל הניסויים?

כשבוחנים את התנהגות העכברים לאורך זמן מתבהר שמגבלת השטח, יחד עם העליה המעריכית בכמות העכברים, הפכו בהדרגה את ״גן העדן״ לגיהנום. ככל שהצפיפות עלתה הפכו הזכרים הדומיננטיים לתוקפניים יותר כלפי העכברים שסביבם, ומרגע שהצפיפות חצתה סף מסויים החלו חלקם לנוע בקבוצות ולתקוף אפילו נקבות וצעירים. הזדווגויות הופרעו תדיר, מהלכי החיזור הרגילים לא התאפשרו וזכרים רבים ניסו להזדווג עם כל חיה שנתקלו בה ללא הבחנה. גם אצל הנקבות גרמה עליית הצפיפות להפרעות תפקוד הולכות וגוברות: אמהות הזניחו יותר ויותר את ולדותיהן, כשלו בבניית קינים נאותים, נטשו ולבסוף אף תקפו את גוריהן. לקראת סוף שלב 3 תמותת הוולדות עלתה עד כדי 96%, ולמרות שפע המשאבים שסביב הפכה אפילו קניבליזציה של גורים מתים למצויה.

תפקוד האוכלוסייה השתבש בצורה כזו שהיכולת להתרבות אבדה לחלוטין, וההמלטה האחרונה הייתה 560 יום אחרי תחילת הניסוי. כבר בנקודה זו נחרץ דינה של האוכלוסייה להיכחד, וביתר הזמן עד לסיום הניסוי השינוי הדמוגרפי היחיד היה תמותה הדרגתית של שורדים שאיבדו באופן בלתי-הפיך את היכולת שלהם לתפקד חברתית. במחקרי שחזור בהם הוצאו בשלב זה חלק מהמכרסמים והועברו לקהילת עכברים מתפקדת, החיות שהועברו נותרו במצב לא מתפקד למרות שהיו בריאים לחלוטין, לא התרבו ולא תקשרו עם חבריהם לקהילה עד מותם.


מחקריו של קאלהון היכו גלים בשנות ה-60׳, עם גידול האוכלוסיה ההולך ומאיץ שאפיין את התקופה, והערים ההולכות ומצטופפות שבעיקר בארה״ב כללו גם מהומות ומחאות גזעיות ואידיאולוגיות. כאשר בשנות ה-70׳ החל הגידול באוכלוסיית העולם להאיט, וכשגם שלב 4 האנושי עקב יפה אחרי שלב 4 אצל המכרסמים, עם גודל אוכלוסיה קבוע ואף יורד באיטיות במדינות המפותחות, מאליה עלתה השאלה האם לא פוסעת האנושות בעקבות המכרסמים של קאלהון. האמנם הולכת ההתנהגות החברתית האנושית ומשתבשת, אולי עד כדי הגעה להכחדה עצמית כפי שנצפה שוב ושוב בניסויים אלה?

מסתבר ששוב, כמו עם מלתוס בזמנו, כדאי לחשוב פעמיים לפני קפיצה למסקנות אפוקליפטיות.

החרדות עקב מחקריו של קאלהון היכו שורש בעיקר במדיה הפופולרית, בספרים ובעיתונות. בקרב אנשי המדע לעומת זאת, כולל קאלהון עצמו, הלכה והתבססה התפיסה שמבחינה דמוגרפית ייתכן שרב השוני על הדימיון בין מכרסמים לאנשים. אוכלוסיית המדינות המפותחות בשלב 4 כיום הפסיקה לגדול הודות לאיזון בין ילודה לתמותה, ולא  עקב העדר ילודה טוטלי ואובדן יכולת הרביה; האנושות לא איבדה את היכולת לשתף פעולה ולתפקד חברתית גם במקומות בהם הילודה פחתה; וגם אצל מכרסמים הראה קאלהון במחקרים מאוחרים אינדיקציות לכך שניתן לבנות את היקומים באופן המסייע לאוכלוסייה לשמור על אינטראקציה תקינה ואיזון חברתי, גם כשהצפיפות עולה.

הקונצנזוס המדעי לפיו אין להקיש בהכרח ממחקריו של קאלהון לאנשים התגבש כבר בשלב מוקדם למדי, אך למרות זאת הרעיון היכה שורש בתרבות הפופולרית בעוצמה כזו שהיו מחקרים שציינו ש״היקף ההשפעה של מחקריו של קאלהון הינו תופעה מסתורית לא פחות מהמחקרים עצמם״. כאן ניתן לקרוא עוד על המחקרים, על השפעתם העצומה ועל איך הפרסום הפופולרי שזכה לו היה לבסוף בעוכריו של קאלהון, שנתפס שלא בצדק כמקדם את התפיסות הלא מבוססות מבחינה מדעית שאפפו אותם.


לאן מועדות פנינו



מה שאפשר להגיד ברמת וודאות גבוהה על אוכלוסיית העולם בעשורים הקרובים הוא ש:
 

  1. היא תלך ותגדל.
  2. קצב הגידול שלה יאיט.
  3. היא תזדקן.
  4. היא תהיה עירונית יותר.

ניתן גם לקבוע שמעבר לשיפור הבריאות, החינוך והתשתיות לכלל האוכלוסיות המתפתחות, מפתח עיקרי לעצירת גידול האוכלוסין נמצא אצל הנשים, או ליתר דיוק בהפסקת הדיכוי שלהן על ידי גברים.

הצמיחה באוכלוסיית העולם יכולה ככל הנראה להיעצר לפני שנת 2100 אם העולם יהפוך לכזה בו לנשים תהיה הזדמנות שווה לחינוך, זכאות שווה לאשראי, הן לא יאולצו להתחתן בגיל צעיר ותהיה להן גישה לאמצעי מניעה ותכנון משפחה.


נקודה שחיונית להבנה היא שעצירת הגידול באוכלוסיה היא רק חתיכה אחת בפאזל האתגרים הניצבים בפני האנושות. במודל התמורה הדמוגרפי כרוכים שיקולים אקולוגיים מורכבים, מאחר וכמות בני האדם היא לא הפרמטר היחיד בחישוב טביעת הרגל הסביבתית של האנושות. ככל שחברה מתקדמת היא נוטה לצרוך משאבים רבים יותר ולהגדיל את טביעת הרגל האקולוגית שלה. מפת צריכת האנרגיה לנפש בשנת 2019 מהווה את תמונת המראה של מפת הגידול באוכלוסייה, וכאשר מדינות מתקדמות לאורך המודל הדמוגרפי צריכת המשאבים והאנרגיה שלהן ממריאה. נושא זה, שגם הוא קריטי לעתיד האנושות, ראוי לכתבה משלו.



צריכת אנרגיה לנפש





חלקו השני של הפוסט יבצע זום-אין על מדינה מזרח תיכונית ייחודית, שהמתרחש בה סותר את מודל התמורה כפי שהוא מתבטא בשאר העולם. מקום שאנו מכירים היטב, ושהמגמות הדמוגרפיות בו, שכרגע נראה שאינן ברות-קיימא, יקבעו לטוב ולרע את עתידנו ואת עתיד ילדינו.