חיסונים. מה הסיפור עם זה?

כן לחסן? לא לחסן? זה מסוכן?
יש בזה מתכות? זה עלול לגרום אוטיזם?
כולם אומרים, אז אולי זה נכון?
ומה עם תעשיית התרופות? תאוות הבצע משחיתה הכל!
ויש מלא אנשים שלא מחסנים, חלקם ממש אינטליגנטיים ורציניים, איך מי שבעד חיסונים יכול להסביר את זה?

זה לא הולך להיות פוסט קצר (אפילו לא בסטנדרטים שלי), אבל אם השאלות האלו וסימני השאלה שיש לכם בנושא חיסונים מטרידים אתכם, תשקלו לקחת פסק זמן של כמה דקות ולקרוא בעיון. למעשה, גם אם אתם לא מוטרדים ברגע זה ממש בעניין חיסונים, הרי שזה קשור אליכם וזה ישפיע עליכם, על ילדיכם וכנראה שגם על ילדיהם. אז שווה לנסות לקבל מידע ממקורות אמינים כולל ההפניות מלאות למקורות.

אני מנחש שדבר ראשון שנוטים לעשות, בנושא כל כך טעון, הוא להעלות את ״דרגת הכוננות״. אפילו מבלי להיות מודעים סורקים תוך כדי קריאה את הטקסט לרמזים שיסגירו האם הכותב תומך בדעה המבוקשת או לא. אם הוא מהמחנה הנכון אפשר להמשיך ולקרוא תוך הנהון מרוצה לנוכח האסמכתאות וההפניות שבוודאי מעידות על כך שאתם צודקים. לחלופין אם תבינו שהעמדה המוצגת בטקסט סותרת את דעתכם, תתרגזו על בחירת המקורות המגמתית ועל ההתעלמות ממידע שבוודאי היה מטה את הכף לכיוון ההפוך. אז תנו לי להרגיע אתכם: אני לא ״בעד חיסונים״ ולא ״נגד חיסונים״ באופן גורף. אני לא בעד שום דבר שלא נבדק באופן מקיף על ידי ארגון שאני לא סומך עליו.

אני לא מבטיח תשובות שיספקו את השאלות של כל אחד, אבל אני מבטיח לנסות, ואם יש פה אפילו משהו אחד שיעזור לכם להבין טוב יותר את העולם – יצאנו שנינו מורווחים.


הערה: הטקסט הזה פורסם במקור כפוסט, שלמרות אורכו הבלתי סביר (על פי חוקי הז׳אנר הבלתי כתובים) שותף מאות פעמים והיו עליו מעל 1,400 תגובות. למי שרוצה מידע נוסף, בתגובות שם יש דיונים ארוכים ומפורטים מאד מול מתנגדים לחיסונים שמעלים כל טענה אפשרית, שאחריה דיון מפורט כולל התשובות שיש למדע לתת לאותה טענה. באמת תקצר היריעה מלהיכנס לשלל הנקודות, אבל אחרי הקריאה פה, אם יש עניין, מוזמנים להיכנס לפוסט ולקרוא שם את התגובות.



פרק א׳ – אי אפשר לנפנף את הטענות

לפני מספר ימים כתבתי פוסט על היוזמה למיגור מחלת הפוליו. הפרוייקט הרפואי הגדול בהיסטוריה, עם 20 מיליון מתנדבים שחיסנו כ 3 מיליארד ילדים על פני 32 שנה. ההערכות הן שהפרוייקט הצליח לחסל 99.99% מהמחלה, חסך נכות קשה מ 18 מיליון ילדים ומוות מ 1.5 מיליון ילדים נוספים (הפוסט בפייסבוק פה למי שמעוניין לקרוא את 1,200 התגובות והמענים).

הפוסט היה ארווווך (מוזר, הפוסטים שלי קצרצרים בדרך כלל, כמו זה) וחשבתי שבמקרה הטוב יהיה לו לייק אחד כי כל אחד צריך חבר שנותן לייק-רחמים.
הופתעתי לראות שמישהו קרא אותו ואפילו הגיב בסוף.
ואז עוד אחד. ואז עוד 100, ועוד 1,000 ומכאן אני כבר לא זוכר כלום, דוקטור.

אבל יותר מהתפוצה המפליאה, הפתיע אותי גל התנגדות חזק ומגוון:
חיסונים הם מסוכנים. או שאין בכלל נגיף כזה פוליו. או שיש נגיף אבל לא הוא גורם למחלה. או שאין חיסון. או שיש חיסון והוא זה שגורם למחלה וכן הלאה, אין ספור ווריאציות על אותה תימה: הממסד המדעי משקר בגלל שהוא הושחת על ידי חברות התרופות או מושכים אחרים בחוטים.

כשמישהו חולק על דעתך, הרבה יותר פשוט להגיד ״איזה טיפש״ מאשר להקשיב, לנסות להבין למה הוא אומר מה שהוא אומר והאם אולי יש מה ללמוד מזה. אני רואה את זה סביבי כל הזמן. כל צד מלקט בקפידה את העובדות שתומכות בנראטיב שלו והודף כל טענה שמערערת על המסקנה אליה הוא הגיע.

באופן כללי אני מנסה (לא תמיד מצליח, אבל מנסה) להילחם בנטייה המובנית הזו להדוף מידע שמאתגר דעה שגיבשתי. אני משתדל שלא לענות (גם לא בשקט לעצמי) ב״טוב נו הוא סתם אידיוט״ אלא לנסות להבין גם עד איפה מגיע המכנה המשותף בינינו, ואיפה ולמה התפצלו דעותינו.

היה לי מאד נוח אם כל המגיבים בגנות החיסון היו עם טענות מטופשות וטריוויאליות או אם הם היו עושים רושם של אנשים לא אינטליגנטיים. אבל זה לא היה המצב. הם הגיעו למסקנות אחרי קריאת חומר רב שפעילים בתחום אוספים ומנגישים. הם גם שלחו לי אותו בשמחה, כולל ספרים שלמים שנכתבו על ידי רופאים או רופאים לשעבר המתנגדים לחיסונים, ומלאים במסמכים, טבלאות וגרפים.

ניקרה בי השאלה מה קורה פה בעצם? איך זה שכמות כה עצומה של אנשים ממקמת את עצמה בעמדה הפוכה מקונצנזוס מדעי מוחלט למדי?

פרק ב׳ – והרי התחזית

זה הצטרף במחשבותי למחקר עצום שיצא לפני שבוע ב Nature. לקחו שם 100 מיליון חשבונות פייסבוק שכתבו בשנת 2019 בעד או נגד חיסונים וביצעו ניתוח טקסט לכל הפוסטים והתגובות. הצליבו את תוצאות הניתוח עם נתונים גיאוגרפיים ובנו ממש ניתוח אפידמיולוגי – איך מתפשט ״נגיף העידוד להתחסן״ לעומת התפשטות ״נגיף ההתנגדות לחיסון״. המחקר מאלף, עם מודלים וניתוחים סטטיסטיים חכמים ובשקיפות גבוהה (מאגר פתוח לעיון, קוד ניתוח פתוח להורדה וכו׳).

במאמר מוסגר, לא ייאמן מה אפשרי היום במחקרים במדעי החברה, באמצעות שימוש בכלים של רשתות החברתיות וכלי AI לניתוח דאטה וטקסט באופן חצי אוטומטי. פעם מאמר שמתבסס על מדגם של כמה מאות אנשים בשדה מחקר כזה היה נחשב מרשים, ואילו היום מיליון איש זה כבר מינימליסטי, ופייסבוק מבצעים ניסויי A/B קטנים באופן תמידי על כמויות בדיוניות של משתמשים. ב 2014 למשל היתה סערה בתקשורת כשנחשף ניסוי פסיכולוגי שהם עשו על כ 700,000 משתמשים (ללא ידיעתם) בניסיון לראות אם מניפולציה בפיד שלהם עשויות להפוך אותם לאנשים חיוביים או שליליים יותר מבחינת  התוכן שהם מקדמים ומתייגים. מאז כבר התבגרנו והתקהינו כנראה.

לעניין המחקר מ Nature, גם אם לא קוראים את כולו, כדאי לפחות לבחון את שלושת הגרפים הבאים מתוכו. בגרף הראשון אפשר לראות צילום מצב נכון להיום (מה שהם קוראים לו ה Online Ecology) של המאבק בין ה״ווירוסים האידיאולוגיים״ המתחרים.


הנקודות בגרף מייצגות דפי פייסבוק העוסקים בנושא. המתלבטים מסומנים בירוק, המתנגדים לחיסונים באדום ומקדמי החיסונים בכחול, וגודל הנקודות מסמל את מספר האנשים המעורבים באותו צביר כאשר המספר הכולל של משתמשים המוצג בגרף עומד כאמור על 100 מיליון. אפשר לראות שמספר המתנגדים קטן יותר כיום ממקדמי החיסונים, אך הם מרוכזים יותר, קצב הגידול שלהם גבוה יותר ומספר הקישורים שלהם החוצה גדול יותר.

הגרף השני עוקב אחרי ההתפתחות בציר הזמן (Temporal Ecology), והוא מראה את הדינמיקה לאורך זמן. אפשר לראות שמתנגדי החיסונים הוסיפו קישורים רבים יותר ממקדמי החיסונים, הן בתוך כל צביר והן בין הצבירים.


והגרף השלישי והאחרון מבצע אקסטרפולציה, משמע מנסה להסיק מתוך הדינמיקה הנוכחית את התחזית לעתיד. אפשר לראות שהמתנגדים לחיסונים יהיו הקול הדומיננטי ברשתות החברתיות כבר בתוך 10 שנים, אם המגמה תמשיך באופן דומה למה שנאסף ונותח ב 2019.




כשקראתי את המחקר, נזכרתי בתגובות הרבות לפוסט הקודם בהן הביעו אנשים חששות מפני חיסונים בכפייה. זאת למרות שאין כיום למיטב ידיעתי אף מדינה בעולם המערבי שיש בה חיסונים בכפייה, ולא דובר על כך אפילו בזמן מגיפות רציניות (בעת המודרנית). למעשה, גם בארצות בהן יש כיום ״חובת חיסון״ אין משמעותה ״חיסון בכפייה״ אלא שקבלת שירותים מסויימים מהמדינה מותנית בכך (רישום לבית ספר ציבורי, קבלת דמי אבטלה וכיו״ב). החיסון הוא מעין כרטיס כניסה למשחק מבחינת המדינה, ואתה רשאי לבחור לא להשתתף.

כשקוראים את תמונת המצב כפי שעולה מהמחקר ב Nature, רואים שחששות אלו מחיסון בכפיה לא רק שאין להם בסיס במציאות, אלא שהם הפוכים ממנה: על פי ניתוח הדאטה מסתמן שבקצב הדברים הנוכחי בתוך עשור מהיום יהיה רוב למתנגדים לחיסונים, ויש לשער שמנהיגים פופוליסטיים ימהרו ליישר קו עם ״חוכמת ההמון״.

נראה גם שהצעדים שנקטו ברשתות החברתיות כדי להתמודד עם מה שהוגדר ״הפצת חומר הנופל בקטגוריית מידע כוזב על חיסונים״ ישנו במשהו את הדינמיקה. אמנם כחברה פרטית אין לפייסבוק וחברותיה כל מחוייבות לתיקון הראשון לחוקה, אבל גם לא נראה שיש להם מוטיבציה ליישום יעיל באמת (המודל הכלכלי שלהם בנוי על טראפיק, וסכסוכים כגון אלה מעלים טראפיק). ממילא לא ברור כלל אם זה אפשרי, שכן תנועות פופולריות כאלה הן כמו ההידרה המיתולוגית – על כל ראש שמורידים צומחים כמה חדשים, מה גם שזה יוצר תחושת רדיפה שבתורה רק מחזקת את הסנטימנט בו מנסים להילחם.

סיקרן אותי מאד, אם כך, מה עומד בשורש העניין.

איך זה שתנועה כזו, שמציבה את עצמה כנגד כל הקונצנזוס המדעי, גם מצליחה כל כך וגם מיוצגת אצלי בפיד על ידי אנשים אינטליגנטיים שמעידים על עצמם שאינם אנטי-מדעיים.

לכן הלכתי לקרוא בעיון רב את מה שנשלח אלי, מתוך רצון אמיתי להבין האם ומה יש בהם. ואכן הבנתי כמה דברים חשובים מאד.

פרק ג׳ – איך לשכנע אותי להפוך למתנגד חיסונים (ואיך לא)

ראשית עיינתי בכתביו של אחד הפעילים הידועים ביותר של התנועה, רוברט פ. קנדי ג׳וניור (שום קשר לפוליטיקאי האמריקאי הידוע ז״ל. כלומר, פרט לעובדה שהוא הבן שלו) עורך דין סביבתי לוחמני וראש ה Children’s Health Defense שכורכת חיסונים באוטיזם, אלרגיות מזון, סרטן, איידס ומה לא בעצם.

אחרי כן קראתי את הספר “Dissolving Illusions” של ד״ר סוזאן האמפריז. רופאה בהכשרתה וכיום הומיאופטית, שהינה מנושאות הדגל של המתנגדים לחיסונים. ספר מרשים מאד, עמוס להתפקע בציטוטים ממחקרים, טבלאות וגרפים שמוכיחים פעם אחר פעם שחיסונים הם למעשה הטעיה מוחלטת, אחיזת עיניים של הממסד הרפואי. עיינתי גם ב״צבים כל הדרך למטה״, אוסף אקלקטי למדי של גרפים ונתונים, חלקם הגדול מהדהד את ספרה של האמפריז, שחובר על ידי עורכים אנונימיים וזכה לתפוצה רחבה יחסית.

ולסיום עקבתי אחרי פועלו של אנדרו ווייקפילד, אולי המפורסם מבין הפעילים נגד חיסונים. הרופא לשעבר שהוביל את המחקר הראשון שטען לקשר בין חיסונים לאוטיזם וטס מאז ברחבי העולם, מרצה ומוביל את תנועת ההתנגדות לחיסונים בשלל מקומות, מביים סרטים מוקומנטריים מצליחים, כותב רבי מכר ועוד.

הרבה מהחומרים שנשלחו לי (למשל של קנדי) היו חסרי ערך מבחינתי, כי מחומרי תעמולה שאינם מגובים בנתונים אי אפשר להשתכנע. מה גם שרבים מהם כללו טענות והאשמות שבדקתי וראיתי שאינן אמת, בלשון עדינה.

אבל ככל שהתקדמתי עם ספרה של האמפריז התחלתי להתבלבל ולהיבהל: הנראטיבים המוצגים היו משכנעים מאד, ממוסמכים לעילא, מלאים בציטוטים ממחקרים ונתונים שקשה להתווכח איתם. על פניו היה נראה שמדובר בכתב אישום חמור ומוצק כנגד תעשיית החיסונים.

אף אחד לא אוהב שמושכים לו את השטיח מתחת לרגליים, בטח לא אם זה שטיח אהוב שכבר שנים פרוש בבית. חוויה מערערת. אבל למרות שאני מיומן למדי בקריאת מחקרים אקדמיים, לא הצלחתי להבין איך אפשר לסתור את החומר החד משמעי שמופיע שם. מה מתרחש פה?

אבל ככל שהמשכתי לקרוא הבחנתי בדבר מוזר: אני משתכנע בכל פעם במשהו אחר, ולפעמים בעמודים שונים בנראטיבים שאפילו סותרים אלה את אלה! התחלתי להעמיק. ללכת למאמרים מהם נלקחו הציטוטים, לבדוק מקורות ולקרוא גם את ההפניות שבהפניות. בהדרגה התמונה החלה להתבהר.

מצד אחד ראיתי שהרבה מהכתוב הוא אכן אמת לאמיתה:
התמותה מרבות מהמחלות אכן ירדה משמעותית עוד לפני כניסת החיסונים, בזכות סניטציה, אנטיביוטיקה, תזונה משופרת, שיפור בתנאי מחיה, צמצום ילודה, ירידה בגודל התא המשפחתי ועוד גורמים.
ונכון גם שהיו פשלות איומות בדרך, למשל ייצור הסבב הראשון של חיסון הפוליו היה רשלני באופן פושע, הנגיף לא הומת כראוי וכתוצאה מכך 40,000 ילדים לקו בפוליו, 200 שותקו ו 11 מתו. זוועה. הייצור הופסק במהירות והיצרן הוחלף.
אמת גם שהיו מקרים של חברות תרופות שניסו לעקוף רגולציות ולפעמים אפילו הצליחו. ותקלות.

מאידך, יותר ויותר ראיתי את המגמתיות בהצגת החומר. התמותה למשל אכן ירדה בחלק מהמחלות בגלל כל הגורמים הנ״ל, אבל הן בהחלט המשיכו להתקיים, להרוג להטיל אימה, ורק עם כניסת החיסונים הן נעלמו. למעשה בחלק מהמחלות, כמו פוליו למשל, השכיחות דווקא הלכה והתגברה. האם זה היה כתוצאה ממוטציה כלשהי בנגיף? כתוצאה מגורמים סביבתיים? מזיהום? מחומרי הדברה? שינויים תזונתיים? את הגורם קשה לדעת, אבל כן ברור שהתחלואה הלכה והתגברה עד להכנסת החיסון שקטעה זאת. ראיתי גם את הטיפול המהיר והאגרסיבי בתקלות ובשחיתויות שכן התגלו בתעשיית הפארמה, את המחקרים שבוצעו בעקבות זאת כדי לנסות לסתום את הפרצות ואת השקיפות המלאה בתהליך, אותה שקיפות מלאה שמאפשרת למעשה להאמפריז נגישות מלאה לכל אותם חומרים.

בנוסף הבחנתי בעוד ועוד מקרים מסמרי שיער ממש של קטיף נתונים סלקטיבי כדי להתאים לקונספציה, כאשר אם מסתכלים על התמונה המלאה רואים שהיא בדיוק הפוכה למה שמוצג. עוד ועוד מקרים של השוואת נתונים שאינם ברי השוואה, של התעלמות מעובדות מרכזיות, של הגדלת והדגשת חסרונות (שבהחלט קיימים) באופן חסר פרופורציה ביחס ליתרונות שגדולים מהם משמעותית, (ושמוצנעים) ועוד ועוד.

בסוף התהליך המטלטל למדי הבנתי שני דברים:

1. בפוסט הקודם המלצתי על הספר המעולה ״איך לשקר באמצעות סטטיסטיקה״ (כולל קישור פתוח לקריאה אונליין חינם), שמלמד איך לזהות ניסיונות לשקר באמצעות הצגת האמת בדרך מגמתית. ובכן, בהדרגה התבהר לי שהספר שאני קורא הוא בעצם גרסת הספר לנבחרת האתלטיקה הרוסית: ״איך לשקר באמצעות סטטיסטיקה, על סטרואידים״.

לא אכנס פה לפרטים, גם כי זה סבוך וצריך הרבה ידע מוקדם, אבל בעיקר לא אפרט בגלל סעיף מס׳ 2 להלן, שהוא התגלית העיקרית של פענוח צופן דה-פיכסי המתיש הזה. זה מפתיע אז אני מקווה שאתם יושבים, כי לתדהמתי גיליתי ש:

2. אני לא אימונולוג! 
וקבלו טיפ חינם: גם אתם לא. (מתנצל מראש בפני האימונולוג שקורא את זה – התכוונתי לכל השאר).

מדהים, אני יודע. אבל זו האמת: למרות שאני אינטליגנטי, משכיל, רגיש וספונטני, ולמרות שאפילו ביליתי לא מעט בלימודים אקדמיים, קראתי עם השנים אלפי מחקרים בעיון ואפילו יצא לי לכתוב עבור מדע גדול בקטנה ועבור הזרוע לחינוך מדעי במכון ויצמן, הידע שלי בתחום לא משתווה לידע של מישהו שלמד כמה שנים אינטנסיביות רפואה ואחרי כן הקדיש עוד מספר שנים להתמחות באימונולוגיה. מישהו שבניגוד אלי יכול להסתכל על גרף או מחקר בתחום ומייד לראות את הקונטקסט, להבין מה הגיוני ומה לא ואיפה יש טעות או אולי הצגה מגמתית או שגויה של דברים. מישהו שלמד כמויות עתק של חומר, טכניקות מעבדה, מנגנונים חיסוניים. מישהו ששולט בהיסטוריה ובהווה של הפיתוח והשימוש בחיסונים, בבעיות ובפתרונות, בבדיקות הסרולוגיות ובחקירות האפידמיולוגיות. בקיצור – מישהו שהוא אימונולוג.

לא לי ולא למגיבים ששלחו לי את החומרים אין את הכלים לנתח ולהעריך חומר כזה באמת. זו הסיבה בגללה תגובות לפוסט הזה עם ״הוכחות וראיות״ לכך שחיסונים לא עובדים או מזיקים פי 1,000 יותר ממה שטוענים וכו׳ הן חסרות תוחלת. יש לכם הוכחה שכזו? בוער בדמכם להוכיח לעולם את טעותו? מעולה. גם אני וגם אתם יודעים בדיוק מה צריך לעשות: לגשת איתה לאימונולוג, ביולוג, או כל איש אקדמיה אחר ויחד לפרסם מאמר פורץ דרך.

אם אתם רוצים לענות משהו כמו ״נראה לך שתעשיית הפארמה תאפשר דבר כזה?! כל החוקרים קנויים״ אז אני מצטער לאכזב אתכם. תעשיית התרופות אכן חזקה ועשירה הרבה יותר ממה שבריא לנו (הה הה) ומזרימה הרבה כסף למחקרים, אבל הרוב המוחלט של האוניברסיטאות, מכוני המחקר והפרסומים האקדמיים הם גם עצמאיים וגם כפופים לסטנדרטים נוקשים למדי.

קידום אקדמי של חוקר מותנה במספר הפרסומים שהוא או היא מצליחים להשיג, וחוקרים (כמו גם מוציאים לאור של ספרות מחקרית) מחפשים מתחת לאדמה נושאים פורצי דרך שיובילו לפרסום וליוקרה. התפרסמו כבר מחקרים רבים שבוחנים, מבקרים או חוקרים תופעות לוואי שונות של תרופות וחיסונים. להזכירכם – גם ״מחקרו פורץ הדרך״ של אנדרו ווייקפילד (שעוד רגע נדבר עליו) בנוגע לקשר הנטען בין אוטיזם לחיסונים פורסם באחד ממגזיני הרפואה היוקרתיים ביותר, ה״לאנסט״.

זו הדרך לייצר ראיות משכנעות – מחקר רציני, בפרסום רציני, בביקורת עמיתים וכל מה שנדרש (“The Indian Journal of Medical Ethics” שמופיע תדיר כרפרנס אצל מתנגדים לחיסונים? מצטער, אבל פחות).

אבל האם אין כאן מצידי כשל מסוג ״פניה לסמכות״? יצירת מעגל סגור של הנחה ש״הם צודקים ולכן הם צודקים״? צריך להבין איך למעשה עובד השדה הזה של מחקר מדעי, כדי להבין שבעצם אין כאן שום ״הם״.

פרק ד׳ – אתה מאמין למחקרים המושחתים האלה?

ידועה הטענה ״חברות התרופות מממנות את המחקרים שהן רוצות וקוברות מחקרים שיוצאים בהם נתונים שלא מתאימים להם״. יש בזה לא מעט אמת, וזה רע. אבל זו טעות לקפוץ מכך למסקנה שהמחקרים שמופיעים בספרות המקצועית כולם ״קנויים ולא שווים כלום״ כפי שאני שומע השכם והערב.

מאחר יש מודעות לבעייתיות, נבנו לא מעט מנגנונים שבלעדיהם מחקר לא יזכה לפרסום מדעי בירחון רציני:

– הגדרת מטרות ושיטה (מתודולוגיה) לפני תחילת המחקר, והיצמדות אליהן במהלכו,
– קביעה מראש של קריטריונים להצלחה ו/או כישלון היפותזה בניסוי אמפירי,
– כללים נוקשים לניתוח סטטיסטי,
– סמיות כפולה מול קבוצות ביקורת (גם הנסיין וגם הנבדק לא יודעים מהי קבוצת הביקורת ומה קבוצת הניסוי),
– ביקורת מול פלסבו (במידת האפשר, מאז הצהרת הלסינקי ב 1964 ומאז הופעת חיסונים מצילי חיים),
– ביקורת עמיתים-מומחים מתחרים בתחום באנונימיות כפולה (הכותבים אינם יודעים מיהם המבקרים, המבקרים אינם יודעים מי הכותבים),
– אישור וועדת עורכים מקצועית של הפרסום המדעי,
– חובת הצהרה על מקורות מימון וניגודי אינטרסים אפשריים אצל כל חבר בצוות החוקרים,
– ולחיסונים: עמידה במבדקים תלת-שלביים נוקשים של ה FDA, מערכות בנגישות רחבה לדיווח תופעות לוואי, ומחקרי מעקב ובקרה מקיפים.

האקדמיה, בתי החולים ומכוני המחקר אינם סניף של חברות התרופות. עובדים שם אנשים ממש כמוכם וכמוני (חלק אני במקרה אף מכיר אישית), שבמקרה בחרו בקריירה מחקרית-אקדמית ורובם המוחלט מודאג בעיקר להוצאת מספיק פרסומים כדי להתקדם. רוב החוקרים באוניברסיטאות, מכוני המחקר ואפילו (רחמנא לצלן) בחברות התרופות מקדמים בהתמדה את הידע הרפואי באמצעות שטף קבוע של מחקרים מצויינים ופורצי דרך. מחקרים שמגלים דברים חדשים (שלא ידענו) או מתקנים ידע שגוי (שחשבנו שידענו), וכך מפתחים תרופות, פרוצדורות וטיפולים שלא היו קודם ומצילים חיים.

האם הכל מושלם בממלכת המחקר המדעי? בוודאי שלא. חברות התרופות חזקות ועשירות מאד. עשירות מדי. הן מממנות הרבה מאד מהמחקרים ונותנות קדימות לשורת הרווח. זה לא תמיד רע והרבה מחקר טוב ופיתוחים מדהימים יצאו מזה, אבל כן, יש לעיתים לחץ בעייתי לכיוונים לא בריאים (הה הה). כמו כן כל החוקרים הם כאמור בני אדם, ובאופן טבעי יש גם פה ושם הטיות, טעויות, שחיתויות, עיגולי פינות שנתפסים באיחור אם בכלל וכו׳.

אבל יותר מהכל – החוקרים במירוץ לפרסם. 

אם יגיע מימון מחברת תרופות למחקר מעניין שיש לו פוטנציאל לעמוד בכל הדרישות לעיל ולהתפרסם – הם ייקחו אותו בשתי ידיים. אבל באותה מידה אם יגיע מימון מארגון אחר למחקר שמסתמנת בו ״ראיית זהב״ למשהו פורץ דרך – הם ייקחו את המחקר הזה בארבע ידיים ושמונה רגליים, כי מחקר שמפריך מוסכמה הוא מחקר שיזכה לציטוטים רבים ויקדם מאד את החוקר שפרסם אותו (ואת הירחון בו הוא יצא לאור). אכן, ארגונים בעלי משאבים, דוגמת Autism Speaks או Children’s Health Defense (של מתנגד החיסונים הקולני קנדי ג׳וניור) מממנים גם הם מחקרים בתחום ההסתייגות מחיסונים. וגם להם יש את הספר של האמפריז, אני בטוח.

ולא סתם כתבתי ״אם ימומן מחקר על ידי Autism Speaks״, כי זה מביא אותי לנושא הבא – אנדרו ווייקפילד ושורת המחקרים שמומנו גם מומנו, מכל הצדדים, בנושא הנפיץ של הקשר האפשרי בין חיסונים ואוטיזם.

פרק ה׳ – הסיפור העגום על חיסונים, שקרים ואוטיזם

הפרק הזה מוקדש לאנדרו ווייקפילד, אחד מהפעילים הקולניים והידועים ביותר נגד חיסונים. מאחר ומדובר על נושא נפיץ, מכאן עובדות מתועדות וממוסמכות בלבד לעיונכם. את דעתכם גבשו לבד:

ב 1998 פרסם ווייקפילד מאמר במגזין היוקרתי ״לאנסט״ יחד עם 13 חוקרים נוספים. המאמר סיכם מחקר קטן על 12 ילדים, והציע את קיומו של קשר אפשרי בין חיסון ה MMR לבין התפתחות אוטיזם. באופן חריג מאד בקהילה המדעית, עוד לפני יציאת המחקר לאור ערך ווייקפילד מסיבת עיתונאים, ובמקביל גם שיחרר וידאו לתחנות שידור. בפרסומיו הוא הודיע שעל פי המחקר החדש יש להשעות את השימוש בחיסון ה MMR מיידית, וזאת מאחר והוא כולל חיסון ל 3 מחלות בו זמנית. לטענתו, ולמרות שמחקרים קודמים בהיקף גדול מצאו שאין בזה סיכון, המחקר שלו מראה שצריך להפריד את החיסון המשולש לשלוש זריקות נפרדות.

למעשה, המסקנה הזו לא התחייבה כלל מהמאמר בלאנסט, אבל ההצעה הכתה גלים בגלל הופעותיו המתוקשרות של ווייקפילד. התעוררה סערה עצומה בציבור ואחוזי ההתחסנות בבריטניה ובמדינות נוספות צנחו פלאים (ממעל 90% למעל 70%).

בארה״ב, בינתיים, תנועת ההתנגדות לחיסונים (Anti Vax), שנלחמה עד כה בעניין התיומרסאל (חומר בחיסון ה MMR המכיל כמות מזערית של 50 מיקרוגרם כספית) הפנתה את תשומת ליבה לעניין דרישתו של ווייקפילד להפריד את החיסון ל 3 חיסונים נפרדים, ושילבה אותה בטענותיה, אף כי עד לאותו הרגע ווייקפילד לא טען כלל כי יש בעיה כלשהי עם התיומרסאל הנ״ל.

בגלל התוצאות המפתיעות של המחקר והשלכותיו על דעת הקהל, עוד ועוד מחקרי שחזור יצאו לדרך, בקני מידה גדולים יותר ויותר. מאחר ואף אחד מהם לא הצליח לשחזר כלל את תוצאות המחקר המקורי, עלו סימני שאלה קשים יותר ויותר. ב 2004 החלה חקירה של ה British Medical Journal והחלו להיחשף דברים מעניינים.

הסתבר שב 1997, שמונה חודשים לפני היציאה לתקשורת, הקים ווייקפילד בחשאי חברה באירלנד בשם ״.Carmel Healthcare Ltd״ (על שם אשתו, כרמל ווייקפילד) והשתמש בה כדי להגיש בקשה לרישום פטנט על חיסון נפרד. הדבר עורר חשד לאור המלצותיו הנלהבות והמתוקשרות של ווייקפילד לפרק את חיסון ה MMR לשלוש זריקות נפרדות. ואכן, זמן קצר לאחר מכן התגלתה התכנית העסקית שהגישה ״Carmel Healthcare״ למשקיעים, לפיה המיזם אמור היה להכניס מעל 2 מיליון לירות שטרלינג לשנה ממכירת ״קיטים לאבחון״ וחיסונים בודדים.

אבל המזימות העסקיות נשכחו תוך זמן קצר בעקבות גילוי מטלטל הרבה יותר, שחשף שהמחקר לא בוצע על מדגם אקראי של 12 ילדים. הילדים, כך הסתבר, גויסו למחקר על ידי עורך דין בשם ריצ׳ארד באר, כחלק מתכנית להגשת תביעת ענק נגד יצרני חיסון ה MMR בשם ההורים. המגעים בין עורך הדין לווייקפילד החלו ב 1996 והוסתרו הן מהלאנסט והן משאר מחברי המאמר. הורי הילדים היו שותפים בתביעה המתוכננת, ובנו על המחקר כראיה מכרעת. כשהתגלה העניין, כולל תשלומים שבאר העביר לווייקפילד, ביקשו שאר המחברים להסיר ממנו את שמם (למעט אחד, סיפור מורכב בפני עצמו שניתן לקרוא בתגובות לפוסט).

כשהתברר שווייקפילד שיקר לוועדת האתיקה, הן כשהצהיר שאין לו ניגוד אינטרסים במחקר, והן כשהצהיר שהילדים במחקר גויסו באקראי, נפתחה נגדו חקירה מקיפה של ה General Medical Council הבריטי. החקירה נמשכה שנתיים וחצי, זומנו 36 עדים והכל צולם ותועד כדי להסיר ספקות שמדובר בהליך הוגן. במהלך החקירה נחשפו מסמכים נוספים שהראו שווייקפילד קיבל סכומים נוספים, בסך כולל של 439,553 פאונד תמורת בניית ״קייס לתביעה״. 143 עמודי פרוטוקול הוועדה לשלילת רשיונו של ווייקפילד לעסוק ברפואה נמצא כאן.

ב 2010, באיחור אופנתי של 12 שנה, הודיע הלאנסט רשמית על משיכת המאמר ועל ביטולו, ופרסם התנצלות בפני הקוראים על שנפל קורבן למעשה רמיה. תחקירים רבים פורסמו ברבות השנים אודות הפרשה, בשלל גופי תקשורת (ה British Medical Journal, ה BBC, 60 Minutes, Channel 4 ועוד), כולל הצגת כל המסמכים והראיות. ווייקפילד תמיד איים שיתבע על הוצאת דיבה אך משום מה מעולם לא עשה זאת.

כל ההשתלשלות הזו לא שכנעה הורים מודאגים. ווייקפילד עבר לארה״ב, צייר את עצמו כקורבן מעונה של תעשיית הפארמה שקשרה נגדו קשר יחד עם הממסד המדעי, והצטרף לתנועת ההתנגדות לחיסונים שם (כזכור הוא היה לגמרי בעד חיסונים עד ששללו את רשיונו. הוא הרי רשם פטנט על חיסון רק שנים ספורות קודם לכן). הוא הצטרף למסע המחאה של התנועה שהחליטה, בניגוד מוחלט לממצאים המחקריים ובניגוד לדעתו של ווייקפילד עצמו עד למעברו לארה״ב, שהכמות הזעירה של כספית שבחיסון גורמת לאוטיזם (גם מתוך בורות ואי הבנה שהכספית שבחיסונים הינה מראש מסוג ethylmercury שהינה שונה מהכספית שבדגים למשל, שהינה מסוג methylmercury. רעילות של ethylmercury נמצאה כבעלת השפעה על האדם רק ברמות של עד פי 1,000 מהמצוי בחיסונים).

ב 6 מדינות בארה״ב (קליפורניה, ניו יורק, וושינגטון, דלאוור, אילינוי ומיזורי) התנועה נגד הכספית השטנית צברה תנופה כזו שהועברו חוקים נגד מתן החומר לילדים (ווייקפילד העיד בבתי המחוקקים מטעם התנועה בחלק מהמקומות). למרות שהמהלך בבתי המחוקקים היה צעד פוליטי-פופוליסטי לחלוטין, ומנוגד לממצאים הרפואיים, בעיני ההורים זה היווה הוכחה לכאורה לנזק שבכספית, מה שחיזק את ההתנגדות במעגל קסמים פופוליסטי.

בינתיים התפרסמו עוד ועוד מחקרים, במדינות רבות בעולם, בנסיון לשחזר את מחקרו של ווייקפילד. למשל סקירה של Cochrane Group (מקבוצות המחקר הנחשבות בעולם) אודות הקשר האפשרי בין חיסונים לאוטיזם: 138 מחקרים, על 23 מיליון ילדים, ואף אחד מהם לא מצא ולו רמז של קשר כזה (מחקרו המפוברק של ווייקפילד, כזכור, היה על 12 ילדים בלבד) כמויות המשאבים שהושקעו היו פשוט בדיוניות, מיליוני אנשים שעמלים להוציא אבן שמושחת ארור אחד זרק לבאר.

הנזק לא עצר בבזבוז משאבים, אלא גם המשיך לפגיעות בגוף ונפש.

ראשית, החלו התפרצויות של אדמת, חצבת ושעלת בקרב קהילות שאחוזי החיסון בהן ירדו (עוד הוכחה לכך ש״החיסון שלא עובד״ אולי בכל זאת עובד) וביניהן בקהילות שווייקפילד הלך אליהן במיוחד כדי לפעול להורדת אחוזי החיסון. למשל קהילה גדולה של מהגרים סומאלים במינסוטה (קהל יעד אידיאלי לחשדנות כלפי הממסד), שעברה כבר שתי התפרצויות חצבת מאז שמתנגדי החיסונים ואנדרו ידידנו החלו לפעול בה והצניחו את אחוזי ההתחסנות ב 50% (מ 91% ב 2004 ל 42% ב 2012).

שנית, עוד ועוד הורים לילדים אוטיסטים בארה״ב דרשו (וקיבלו) מהרופאים שלהם הפניה לטיפול ״נגד הרעלת כספית״ (Chelation). זאת למרות שהרופאים הזהירו שאין בכך כל צורך, ושנתינת הטיפול ללא הצדקה עלולה לגרום לנזקים לכבד ולכליות. זה לא עזר. בעקבות התעמולה על הכספית הורים נואשים ומלאי כוונות טובות לעזור לילדיהם האוטיסטים נהרו לטיפולים באלפיהם וגרמו נזקים לילדיהם (הנה למשל ילד אומלל בן 5 שמת כתוצאה מטיפול כזה). ההערכה היא שבמרוצת השנים כ 8% מההורים לאוטיסטים בארה״ב העבירו את ילדיהם טיפול chelation מיותר ומזיק.

אבל רגע, אולי בכל זאת יש פה קשר עצום?
אולי למרות כל התיעוד, הראיות, הכסף המלוכלך, השחיתות, הזיגזוגים, חברות הקש והזיופים, אולי בכל זאת ווייקפילד צדק? אולי כל מחקרי השחזור, על עשרות מיליוני הילדים שנסרקו בהם, כולם מושחתים, ומדובר על מפעל עצום של כיסוי וזיוף בחסות תאגידי התרופות הכל יכולים?

נתעלם לרגע מהעובדה שתיאוריה כזו מחייבת קונספירציה לא מתקבלת על הדעת בגודלה בהתחשב במספר מכוני המחקר והאוניברסיטאות העצמאיות שניהלו את המחקרים, בכמות המחקרים ובהיקפם העצום. ונתעלם גם מהאירוניה בהאשמה האוטומטית הזו את תאגידי הפארמה ש״קונים ומזייפים את ניסויי השחזור״, בזמן שהניסוי היחיד שלמעשה תועד והורשע כקנוי ומזויף היה דווקא הניסוי המקורי.

אבל אפילו אם נתעלם מכל זה, ונמריא עם החשדנות עד לאינסוף ומעבר לו, נתקשה להסביר מדוע בשנת 2009 אפילו אליסון סינגר, סגנית הנשיאה של Autism Speaks (הארגון הגדול בעולם להורים לילדים אוטיסטים) לא יכלה יותר לשאת את הפסיכוזה האנטי-מדעית. אחרי שנים בהם אישרה עוד ועוד מחקרים למציאת קשר בין חיסונים לאוטיזם בהיקף של מיליוני דולרים בשנה, היא התפטרה ברעש גדול מניהול הארגון. הוועד המנהל התעקש, בניגוד לדעתה, לממן עוד מחקרים בנסיון לשחזר בכל זאת את מחקרו השיקרי של ווייקפילד, והיא הסבירה ש:

״שוב ושוב, המחקר המדעי מראה לנו שאין קשר סיבתי בין חיסונים לבין אוטיזם. הגיע הזמן לחפש תשובות במקומות אחרים. אין לנו מאגר אינסופי של משאבים, וכל דולר שאנחנו מבזבזים בלהמשיך ולבדוק באפיק בו אנו יודעים שהתשובה אינה נמצאת, הוא דולר אחד פחות שיש לנו להוציא כדי לנסות ולמצוא תשובות באפיק בו הן אולי נמצאות באמת״

הנה סרטון שלה מדברת מכאב ליבה, כאבה של אם לילדה אוטיסטית שמבינה שבשם רופא שקרן מושחת ואינטרסנט בשם אנדרו ווייקפילד היא איבדה 10 שנים ומיליוני דולרים שהיו יכולים ללכת לחקר אמיתי של הגורמים לאוטיזם של ביתה. ניתן לצפות במסרים דומים שהיא מעבירה שוב ושוב בסרטים ובתכניות תיעודיות שהיא משתתפת בהן.







עד כאן על אנדרו ווייקפילד, הפנים של תנועת ההתנגדות לחיסונים. האם הוא עצמו חושב שהצדק איתו? את זה צריך לשאול אותו. אבל כמו שמופיע בכתובים –

Never underestimate the power of denial.
(בראשית פרק א׳, פסוק א׳)
(או לפחות צריך היה להיות)

ומה הסוף בעניין הכספית? החיסונים? האוטיזם? הסוף הוא שכלום לא עזר. למרות שמחקרי ענק הוכיחו שלמיטב ידיעתנו כספית בשיעור המצוי בחיסונים פשוט אינה מזיקה, התעמולה נגדה נמשכה וכך גם ההיסטריה, ואחוזי ההתחסנות המשיכו לצנוח.

לבסוף החליטה רשות התרופות בארה״ב (ה FDA) במר יאושה לשנות את כל שיטת מתן החיסונים כדי שאפשר יהיה להוציא את הכספית מהחיסון. מ 2001 אין יותר תימרוסאל (החומר המכיל כספית) באף חיסון המיוצר בארה״ב (באירופה כבר ב 1992 עברו לטכנולוגיה אחרת). זה סיבך הכל ברמת הייצור, האחסון ומתן החיסון (מה שככל הנראה הוריד עוד את אחוזי ההתחסנות) אבל אפשר היה להוציא את החומר הארור, שעצם הזכרת שמו כבר גרמה לחרדות.

האם זה עזר רפואית? מחקרי עוקבה שבוצעו הראו שלא נצפה כל שינוי בתפוצת האוטיזם לא בארה״ב ולא באירופה לפני ואחרי הוצאת התימרוסאל מהחיסון. אבל מי שהגיע עד לכאן כבר הבין שמבחינת אנשים רבים עובדות זה פשוט לא מעניין.

האם זה עזר מבחינת דעת הקהל? למרבה האבסורד התברר שבמידה רבה המאמץ הזה מצד הממסד הרפואי גרם לתוצאה ההפוכה: מובילי ההתנגדות לחיסונים קיבלו את הוצאת הכספית מהחיסון כהודאה באשמה, שהרי אם הוציאו אותו – וודאי שהיה מסוכן! זה אחד הטיעונים שאני נתקל בו שוב ושוב – ״נו, אז למה הוציאו את הכספית מהחיסונים?״. ה FDA הוכיח שאפשר להיות מכשפה אפילו אם אתה גם שוקע וגם צף. 

לא זאת בלבד, אלא שמשום מה החלה גם בהלה בעניין אלומיניום. בחלק מהחיסונים (אם כי לא ב MMR) יש אלומיניום ההופך את החיסון ליעיל יותר (מה שנקרא Adjuvant), מאז שנתגלה ב 1926 שהוא מחזק את תגובת המערכת החיסונית. אלא שכמות האלומיניום הנמצאת בחיסונים השונים מזערית כל כך שאי אפשר אפילו לזהות את נוכחותה בדם אחרי החיסון. למעשה יש יותר אלומיניום בחלב אם, ואף יותר מכך בפורמולה. בכל החיסונים שתינוק יקבל בחצי שנה הראשונה לחייו יהיו 4.4 אלפיות הגרם (מ״ג) אלומיניום, ובאותה התקופה הוא יקבל מחלב אם 7 מ״ג אלומיניום, מפורמולה רגילה 38 מ״ג, ומפורמולה צמחית 117 מ״ג. בחיסון אחד יש את אותה כמות זניחה של אלומיניום כמו בבקבוק אחד של פורמולה צמחית.

פרק אחרון – אם זה עובד, למה אנשים מסתייגים?

מסתמן שהבעיה שנצטרך להתמודד איתה בעתיד, אם כן, תהיה לא פלוגות סער של מחסנים בכפייה כי אם ההיפך: חזרתן של אדמת, שעלת, חצבת, פוליו ומחלות אחרות שכמעט הודברו מהעולם ועושות קאמבק בחסות קהילות עם שיעורי התחסנות נמוכים. האם זה ״סוף האנושות״? ממש לא. אלו בהחלט מחלות שלמרבית האוכלוסייה אינן מזיקות.

למרבית האוכלוסיה.

אבל לתינוקות, קשישים, בעלי חולשה חיסונית, מטופלים במחלות קשות וסתם אנשים שיעלו בהגרלת הלוטו הגנטית? להם זה פחות מוצלח, ולמי שהן מזיקות – הן מאד מזיקות. ההערכות הן שבכל שנה מתו בין 7 ל 8 מיליון ילדים בעולם כתוצאה מחצבת בלבד לפני תחילת החיסון ההמוני נגדה.

בשנת 2,000 מתו בעולם מחצבת מעל חצי מיליון ילדים, ואז פתח ארגון הבריאות העולמי במאמץ אדיר לחיסון בחצבת של כמיליארד ילדים. התוצאה? ב 2012 התמותה ירדה ב 80%, ל 122,000 בלבד.

אז האם אפשר לחזור אחורה ולשרוד? בהחלט. אפילו אם אחוזי ההתחסנות ירדו לאפס, העולם יעמוד בעוד כמה מליוני ילדים מתים בשנה. האנושות תמשיך. אבל סליחה, אני רק שאלה: למה?

חיסונים אינם נטולי סיכון לחלוטין, מי שיגיד לכם כך – משקר. הם פעולה רפואית בעלת סיכון מסויים. אך הסיכון הוא נמוך, ובוודאי נמוך לאין שיעור מאשר הסיכון מהמחלה. מחקרים רבים הראו שתופעות הלוואי לחיסונים הן קלות למעט במקרים נדירים ביותר. כאן יש סרטון מצוין המבוסס על מחקר רב והמתבסס על מקורות אמינים. שייתן תמונה מדוייקת יותר של הסיכונים וההסתברויות שנמצאו.


אני ממש יכול להבין את מי שנבהלים מהתעמולה, מהאנקדוטות ומהעובדות הסלקטיביות של התנועה המתנגדת לחיסונים. כאמור – אני עצמי נבהלתי והדברים נראו לי משכנעים לפני שהעמקתי בקריאה והתחלתי לצלול למקורות. אבל בשורה התחתונה כל זה לא מחזיק מים מול מציאות פשוטה ומובהקת: בסופו של דבר, בכל קהילה בה אחוזי ההתחסנות עולים המחלה נעלמת, וכשהם יורדים המחלה שבה ומכה. פשוט כך. סיפורי מעשיות וגרפים שנתוניהם נבחרו בקפידה לא יעזרו מול עובדות ניכרות לעין. רואים את הסיפור הזה שוב ושוב, באין ספור ארצות: החיסון מצליח למגר את המחלה -> האנשים הופכים שאננים -> אחוזי החיסון יורדים -> המחלה חוזרת.

דוגמה אקראית? יש אין ספור. ניקח למשל את יפן.

בשנת 1974, 80% מתוך כ 25 מיליון הילדים ביפאן היו מחוסנים לשעלת. באותה שנה היו פחות מ 400 מקרי שעלת ואף לא מקרה מוות אחד מהמחלה. בחמשת השנים הבאות תנועת הנגד לחיסונים התחזקה בהדרגה (״למה לחסן? הרי בכלל אין שעלת״) ואחוזי ההתחסנות החלו לצנוח. ב 1979 רק 10% מהילדים שנולדו חוסנו. התוצאה? מגפת שעלת עם 13,000 חולים ו 41 תינוקות מתים.
סוף העולם? ממש לא. ״בסה״כ״ כמה מאות תינוקות היו חולים כמה שבועות במחלה קשה, כמה עשרות מהם מתו ועוד כמה עשרות יסבלו מתופעות לשארית חייהם. אבל בתמונה הגדולה, מתוך מיליוני ילדים יפאנים, זה יחסית מעט מאד. אבל שוב אני מציק עם אותה שאלה – סליחה, אבל למה? הרי מחקרים רבים הראו שתופעות הלוואי לחיסון השעלת הן קלות, למעט במקרים נדירים שבנדירים. אז כן, החיים נמשכו, אבל כל אחד מהתינוקות המתים הללו הוא טרגדיה נוראה, וכל כך מיותרת שכואב הלב.

עוד דוגמה? באי  סמואה על 200,000 תושביו החלה בשנת 2017 תעמולה אינטנסיבית נגד חיסונים. ב-2017 התחסנו נגד חצבת 74% מהתושבים וב-2018 האחוז ירד ל-32%. כתוצאה מכך בנובמבר 2019 פרצה מגפת חצבת, עם 83 ילדים ותינוקות מתים. במבצע בינלאומי חוסנו תוך שבועות 94% מתושבי האי והמחלה נבלמה לחלוטין.

סיפורים כאלה צצים בכל מדינה בעולם בה יש או קהילה דתית עם גרעין שמתנגד מטעמי דת (כמו אמיש בפנסילבניה או יהודים חרדים בניו יורק), או תנועת נגד חילונית-קונספירטיבית שמורידה את אחוזי החיסון (כמו במינסוטה).

״מי שלא משכיל ללמוד מהעבר, נגזר עליו לחיות אותו שוב״
(ג׳ורג׳ סאנטנה).

נשארנו אם כך עם השאלה האחרונה: מדוע בעצם אנשים בוחרים שלא לחסן את ילדיהם?

במקור הפוסט הזה היה ארוך בערך פי 2 (השם תרחם), וכלל בין השאר גם הסברים על ההטיות והיוריסטיקות שונות שאנחנו, גם אתם, גם אני, כולנו פועלים על פיהם. אבל את ההסבר הרחב יותר על התוכנה המדהימה שמפעילה אותנו (ועל הבאגים שלה) אשמור לפוסט אחר כי אני חושב שהסרטון המצויין הזה על ״המדע שמאחורי ההתנגדות לחיסונים״ מכסה יפה את הנקודות הרלוונטיות:

סיכום – אז מה יהיה?

חשוב לי להגיד שוב: אני ממש לא חושב שמי שמסתייג מחיסונים הוא רע, טיפש או חסר היגיון. ההיפך, זה מאד הגיוני להיבהל לנוכח המידע המפחיד שראיתי. כספית, אוטיזם, אלומיניום… תרחם השם. אני משוכנע גם שמי שמספק את המידע המפחיד הנ״ל הוא עם כוונות טובות מאד. הבעיה היא רק שככל שראיתי ובדקתי (והשקעתי לא מעט) המידע הזה מוטעה ומטעה. ההפחדות מבוססות למרבה הצער על אינפורמציה שגויה ומוטה. חשוב להבין שיש מקורות מידע אמינים יותר (כמו אימונולוגים, המתמחים בתחום), ויש אמינים פחות (דוגמת ״צבים כל הדרך למטה״ או ״Dissolving Illusions״ שמתמחים בלשקר באמצעות סטטיסטיקה). צריך לדחות מידע פחות אמין, ואם צריך – לשקול לחשב מסלול מחדש גם אם לפני כן נבהלנו ממשהו.

אני מבין וגם מזדהה עם חשדנות במערכת שרואה בך סטטיסט. גם לי קרה לא פעם (לצערי) שחזרתי מרופא שהרגשתי שלא רואה אותי ולא מקשיב לי. שאני פיקסל בתמונה מבחינתו. בהחלט יש הרבה מקום לשיפור במערכת הרפואית, אבל באותו זמן אותה מערכת מלאה גם בפלאים שמצילים חיים אדם ממש מדי רגע. צריך להיזהר מחשדנות יתרה שתוביל להחלטות שגויות.

זה לא קל. מפלס החשדנות עולה ללא הרף. אנחנו בעידן של פראנויה כללית, של שחיקת האמון בממסד בכלל ובעיקר בממסד הרפואי. אפילו נשיא ארה״ב מעיד על עצמו שהוא מזלזל בהמלצות המומחים הרפואיים: מצייץ דעות שעומדות בניגוד להמלצת ה CDC, לוקח תרופה שלא אושרה לא נמצאה כיעילה ונמצא שיש לה תופעות לוואי מסוכנות, מסרב ללכת עם מסכה בניגוד לתקנות שהוא עצמו חתם עליהן ועוד. זה מעיד כאלף עדים על הצייטגייסט, שכן טראמפ הוא ברומטר פופוליסטי משוכלל, ואם הוא לא מפסיק לצייץ נגד חיסונים זה מעיד יותר מכל על האינטואיציה שלו לגבי קהל הבוחרים שלו. 



הקפיטליזם התאגידי אכן פועל בהתמדה כדי להחליש את הרגולטורים שאמורים לרסן אותו ומשתמש בכוח ובכסף כדי לנסות ולעקם את המערכת לטובתו. חברות הפארמה אכן מצדיקות לא פעם את חוסר האמון שלנו בהן ומבהירות שטובתנו משנית מבחינתן לעומת השורה התחתונה. חברות תרופות אכן נתפסות מדי פעם בעיגולי פינות וניסיונות להפעיל לחצים לא כשרים.
לא חסרות סיבות מעולות להפוך לחשדן.

אבל צריך גם להיזהר מלהפוך את החשדנות לפראנויה, להתעלם ממנגנוני הבדיקה וההגנה העוצמתיים שכן קיימים ולפסול את המערכת כולה כ״מושחתת״ או ״אויבת האזרח״. זו טעות. הרקורד מראה שטעויות וגם שחיתויות אמנם קיימות, אבל ככל הידוע (ונעשים מאמצים לבדיקה ובקרה כל הזמן) בהיקף נמוך, וכשהן נתפסות הן מטופלות בשקיפות ובאגרסיביות.

למעשה, אחד מהנשקים המרכזיים של התעמולה נגד החיסונים היא בדיוק השקיפות הזו. הספרים שקראתי התפקעו מציטוטים ממחקרים על תופעות לוואי שהתגלה שנגרמות מחיסונים, על תקלות שהיו ומה עשו כדי לתקן אותן וכו׳. הדינמיקה המחקרית הזו של שקיפות, חשיפת וחקר טעויות היא נקודת חוזקה של השיטה, אבל במקום זאת היא אצל המתנגדים לחיסונים היא לא פעם מאופיינת כחולשה (״הם כל הזמן טועים, איך אפשר לסמוך עליהם?״) ומנוצלת תדיר לרעה על ידי הצגה מגמתית.

כשנתקלתי שוב ושוב אצל האמפריז ואחרים בדוגמאות כאלה של הצגה מגמתית, זה הזכיר לי את הדיקטטורים שניצלו את פתיחות המערכת הדמוקרטית כדי לתקוף אותה. הם עשו את דרכם לשלטון באמצעות כלים הדמוקרטיים, אותם שברו ברגע שצברו די כוח. סוג של ״מחלה אוטו-אימונית״ של הדמוקרטיה, אם להשתמש במטפורה מהתחום הנדון. ממש באותו אופן, הדינמיקה האנטי-מדעית שנתקלתי בה בספרות שקראתי משתמשת בפתיחות של המתודולוגיה המדעית עצמה כדי לפעול לשבור אותה, כדי לרסק את האמון בה. השימוש בפסאודו מדע, בגרפים חלקיים ובסטטיסטיקות מוטות הוא מעין מחלה אוטו-אימונית של האנושות בעיני.

בנוסף לשחיקת האמון, גם השחיקה ההדרגתית בסולידריות החברתית עשויה להרתיע מלחסן. לקיחת סיכון אישי לטובת תועלת חברתית עלולה לעורר תגובה רפלקסיבית של ״למה לי?״. סוג של פאסיב חברתי, שהופך לאגרסיב כשמסתבר שיש ילד שסובל מכשל חיסוני כלשהו וזקוק להגנת העדר כדי לא למות מוות מיותר. ראיתי את זה קורה במו עיני בביה״ס של הבת שלי בשנה שעברה: כשהיה חשש להתפשטות חצבת שהייתה מסכנת את חייה של תלמידה עם כשל חיסוני החלו עימותים של ממש בין רוב ההורים לבין קהילת הלא-מחסנים שחשו ש״זכות הבחירה שלהם״ נפגעת, ולמה שאותה ילדה ״פשוט לא תגיע לבית הספר״ במקום שהם יתחסנו.

למרבה השמחה במקרה הזה הסיכון האישי מזערי, והתועלת החברתית רבה מאד.

גורם אחרון לראייתי שגורם לאנשים לפקפק בנחיצות החיסונים הוא באופן אבסורדי דווקא הצלחתם במלחמה במחלות והעלמתן. בני אדם, אתם, אני, פשוט מחווטים בצורה כזו. אנחנו מסמסים ומדברים בטלפון תוך כדי נהיגה, למשל, ואז נבהלים ומפסיקים כשחולפים ליד תאונה בצד הדרך. אבל אחרי 10 דקות של נהיגה בגב זקוף עם 2 ידיים על ההגה אנחנו מתחילים להירגע ו… רגע, מי זה שלח לנו הודעה? רק נציץ…


האם באמת תוך 10 שנים המחסנים יהפכו למיעוט? בהחלט יכול להיות. אבל אסור לשכוח שלחיסונים יש יתרון אחד שעובד לטובתם. יתרון קטן, כמעט זניח, אבל משמעותי: הם עובדים. הסומאלים במינסוטה למשל שעו להרצאותיו של ווייקפילד אצלם לא להתחסן, אבל אחרי שאחוזי ההתחסנות ירדו הם חטפו את התפרצות החצבת החמורה ביותר בארה״ב 30 שנה, ובשנה שאחרי כן עלו אחוזי ההתחסנות ב 16%.

אז אולי האנושות רק צריכה פטיש קטן בראש כדי לחזור לעשתונותיה. מצד שני, אסור לשכוח את עשרת הדיברות, ובעיקר לא את הדיבר הראשון והחשוב מכולם:

Never underestimate the power of denial.
(שמות פרק כ׳, פסוק ב׳)
(או כך לפחות צריך היה להיות)

הערה לסיום

פעם, כשהייתם צעירים ורק התחלתם לקרוא את הפוסט הזה, צוין איזה מחקר עם גרפים יפים שמראה איך קהילת המתנגדים לחיסונים מתפשטת במרחב (העיגולים האדומים) על חשבון קהילת מקדמי החיסונים (העיגולים הכחולים). אחד הדברים שהמחקר הראה הוא שיותר משהעיגולים הכחולים מתמעטים, הם בעיקר מנתקים מגע ומתכנסים בינם לבין עצמם. כך מופקר השטח לאנדרו ווייקפילד תעשיות שקר בע״מ ובניו, והעיגולים הירוקים (המתלבטים) הופכים לאט לאט לאדומים.

הפוסט הזה נכתב כי אני רוצה לא להיות אחד מהעיגולים הכחולים המתכנסים בבועה עם חבריהם. זה נגד האינטרס שלי ונגד המצפון שלי. הייתי שמח אם, במידה וגם אתם רואים את עצמכם כעיגול כחול קטן, לא תתכנסו מדי. אפילו אם תעשו רק משהו קטן כמו לשתף את הפוסט הזה, זה משהו.

אם הנכד שלי או שלכם ימות עוד 20 או 30 שנה משעלת, חצבת או מחלה מיותרת אחרת שחזרה להתפשט בעולם, לפחות נדע שלא עמדנו לגמרי מהצד.