אורלי, גיא וההיגיון הבריא

צפיתי כעת פעמיים בסרט שהוציאו אורלי וגיא על הקורונה, תחת הכותרת הקליקבייטית – ״סרטון שחשוב שתראו לפני שיורידו אותו מהרשת!״.

מככבים בו אנשים שלא הפסקתי לראות, לשמוע ולקרוא אותם מקדמים את המסרים שלהם בחודשים האחרונים (תוך שהם מלינים על כמה שמשתיקים אותם). נחמד גם לראות לאורך כל הסרט צילומים של המרואיינים מוועדות הכנסת ולשמוע אותם מדברים על שיחות בנות שעה וחצי שניהלו עם ראש הממשלה (!).

השתקה שכזו. 

הסרט זכה בינתיים לעשרות אלפי שיתופים ישירים (ומן הסתם הרבה יותר, כיוון שרבים העתיקו את הפוסטים ולא שיתפו ישירות כדי שלא ״יורידו אותו מהרשת״), נרשמו מאות אלפי צפיות בעותקים השונים ביוטיוב ויש כבר טורים נלהבים בעיתונות. מחתרתי ביותר.

הטובים והרעים

הסרט הוא מלאכת מחשבת של ברירה כוזבת. עולם דמיוני, ערוך למופת ומצויד במוזיקה דרמטית בו ההתמודדות מול הקורונה מתחלקת בין הטובים מצד אחד, ״אנשי המקצוע״ (כלומר המרואיינים בסרט) לבין הרעים שבצד השני, הפוליטיקאים. ״אנשי המקצוע״ פועלים לפי מדע ועל בסיס ממצאים ועובדות, אבל הדרג הפוליטי מתעלם מהם. שלא כמו בסרטי מארוול, כאן הטובים לא הצליחו להציל אותנו מאלו הממיטים מוות והרס שלא ייאמן.

אז מה לא בסדר? הרי גם אני כתבתי לא פעם ולא מאה על הזוועה הפוליטית, על ההתעלמות של פוליטיקאים מהמלצות המומחים, על אזלת היד הפושעת של הדרג המחליט. הנה למשל מפוסט שנכתב לפני הסגר הקודם: 

״האבא של המצב לראייתי הוא הדרג הפוליטי, וליתר דיוק הרשות המבצעת – הממשלה.  עם חשיבה לטווח קצר וחוסר היערכות הפושעת, עם התנהלות אינטרסנטית ולא עניינית ועם דוגמה אישית מזעזעת מהרגע הראשון ועד עצם היום הזה. עם שיקולים קואליציוניים שדוחקים שיקולים מקצועיים, תקנות לא עקביות ולעתים שרירותיות, אכיפה סלקטיבית והסברה גרועה.״

אני יכול למשל להבין מאיפה מגיע חגי לוין, שאומר בסרט (דקה 19:40):

״אם היינו מטפלים כמו שצריך בחתונות, בערים האדומות, בצורה נכונה, כירורגית, ספציפית, לא היינו צריכים להגיע לעניין הזה של סגר גורף״.

אמנם אני  פחות בטוח ממנו עד כמה אכן טיפול כירורגי שכזה היה מצליח, בהתחשב ברמת האמון הירודה בין האזרח לשלטון פה ובהתחשב בכך שיש בתוך ישראל גם את מדינת ישרואל, את חנה-פראדש ואת מדינת איסראיל שלא תמיד מצייתות לאותם חוקים, אבל אני בהחלט מסכים שהדרג הפוליטי זרק לא פעם לפח את אזמלי המנתחים לטובת שימוש בפטיש של ת׳ור, בעיקר בגלל שיקולים פוליטיים ומגזריים. 

איפה הבעיה בסרט, אם כך?

הבעיה היא הדיכוטומיה הכוזבת שמככבת לכל אורכו, לפיה עלינו לבחור בין הפוליטיקאים הרעים לבין אנשי המקצוע הטובים המיוצגים בסרט. אלא שהמרואיינים, רובם מחברי מודל ״היגיון בריא״ (בתוספת מי שדבריהם נערכים במגמתיות בסרט כדי שייראו כתומכים בו), מהווים מבחינה מדעית מיעוט שתפיסותיו נדחו על ידי רוב גדול מהאפידמיולוגים בכל המדינות בעולם ושתחזיותיהם טופחות על פניהם פעם אחר פעם.

כמו שיודע כל איש פרסום, המפתח הוא לגרום למי שמולך לחשוב שהבחירה היחידה היא בין מה שאתה מציע לו לבין משהו גרוע מאד. אורלי וגיא, בסרט התדמית שהם הכינו פה לאנשי ״היגיון בריא״, יוצרים בעמל רב מצג שווא לפיו הקולות ששומעים מקבלי ההחלטות שייכים אך ורק ל״מדעני אנרגיה אטומית, מתימטיקאים ופיזיקאים״ (דקה 12:30), זאת בניגוד ל״אסופת המומחים״ של היגיון בריא. רק בדקה ה-34, רגע לפני הפצעת כתוביות הסיום, מוזכר בחטף  ש״גם בין אנשי המקצוע יש מתנגדים לאסופת המומחים המכובדת שהבאנו בפניכם״. 

ובכן, להגיד ש׳בין אנשי המקצוע יש מתנגדים׳ למודל ״היגיון בריא״ זה אנדרסטייטמנט רציני. בכל מדינות העולם יש קונצנזוס רחב בין אנשי המקצוע המובילים שתפיסה זו של ״לבודד את האוכלוסיות בסיכון ולתת לנגיף לייצר עומק חיסוני בשאר האוכלוסייה״ אולי ״נשמעת טוב״ (בעיקר למי שבקטגוריית ״שאר האוכלוסייה״ ומציעים לו דיל אטרקטיבי של הסרת מגבלות) אבל אינה ריאלית, אינה מוסרית ולא מתאימה לנתונים הנאספים.

אנשי ״היגיון בריא״ טוענים להשתקה, אבל קולם נשמע (וללא הרף) ברשתות החברתיות, יוטיוב והמדיות הפופוליסטיות. לעומת זאת מבחינת פרסומים מדעיים אין להם כמעט זכר ככל שראיתי בתוך אוקיינוס המחקרים והמאמרים על הקורונה, ולא בכדי. מודלים כאלה עוברים נהדר באופן פופוליסטי. קצת יותר קשה כשהפורמט הוא מדעי וצריך לגבות את התיאוריה בנתונים ובממצאים מדעיים. לא במקרה אין אף מדינה הפועלת לפי הרעיונות שהם מציעים. גם לא שבדיה, נערת הפוסטר המוזכרת חזור והזכר בסרט. 

מי שרוצה לקרוא יותר לעומק על המצב בשבדיה יכול לעשות זאת פה או באתר מכון ויצמן,  אבל הנה שני ציטוטים קצרים של אנדרס טגנל, האפידמיולוג הלאומי של שבדיה. אחד מ-1.4.20:

״יש לנו מדיניות דומה לזו של מדינות אחרות. כמו כולן אנחנו מנסים להאט את קצב ההדבקה על מנת למנוע מצב שבו חולים רבים מדי יזדקקו למערכת הרפואית באותה נקודת זמן. ההבדלים נובעים ממסורת ותרבות שונות הנהוגות בשוודיה. אנחנו מעדיפים צעדים וולונטריים ויש אצלנו רמה גבוהה של אמון בין האוכלוסייה לרשויות, מה שמאפשר לנו להימנע מהגבלות בכפייה.
אנחנו לא מנסים להגיע לחסינות עדר, אלא להאט את קצב ההתפשטות של הנגיף.״

הוא חזר וחידד את המסר בריאיון עם יו”ר ועידת FutureMed הבינלאומית פרופ׳ רן בליצר, ולמען הסר ספק חזר על כך שוב בראיון ל״גלובס״ ב 9.10.20:

״חשוב לי להבהיר שמעולם לא ניסינו בשבדיה להגיע לחסינות עדר. להיפך. זה משהו שניסינו להימנע ממנו, ניסינו בכל כוחנו שזה לא יקרה. ההפצה של מחלת הקורונה היא פעולה מסוכנת. היא אולי לא מסוכנת לכל אינדיבידואל, אבל כשאנחנו מגיעים להתפרצות ולתחלואה נרחבת, אנחנו רואים שבכל הגילאים נרשמים מקרים של מהלך קשה מאוד של המחלה. העצה הכללית שלי לכל מדינה היא דווקא לנסות ולהאט את ההתפשטות של המגפה כמה שניתן״.

ביקום הבינארי של אורלי וגיא או שאתה ״חובב סגרים״ או שיש לך ״היגיון בריא״.

פרוייקטור הקורונה? צוות המומחים המייעץ לו? הצוות לטיפול במגפות של משרד הבריאות (המונה אפידמיולוגים בעל שם עולמי כרן בליצר)? הס מלהזכיר. כולם ניסו לקדם פעולה דיפרנציאלית ומתווים מקומיים, הביעו התנגדות לרבים מצעדי הממשלה בזמן אמת והתנגדו לסגרים כוללים עד שכלו כל הקיצין. האם מישהו מהם רואיין לסרט? נשאל לדעתו על מודל ה״היגיון הבריא״ המוצג לאורך 37 הדקות של הסרט? נתבקש להגיב? 

ערבב את הצופה, אחמד, ערבב את הצופה

ובכן, מסתבר ששניים מיועצי הקורונה כן רואיינו לסרט! אלא שמי שלא מכיר את הנפשות הפועלות לא היה יכול לנחש זאת, ובוודאי שלא היה יכול לשער שהם מתנגדים נחרצות למודל ״היגיון בריא״.

העריכה המזגזגת בין המרואיינים יוצרת את הרושם שהמרואיינים פרופ׳ חגי לוין ופרופ׳ נדב דוידוביץ׳ מסכימים עם המסר המקודם באגרסיביות לכל אורך הסרט. אבל אם מסתכלים בתשומת לב רואים שלוין ודוידוביץ׳ רק שוטחים את הביקורת שלהם על מדיניות הממשלה ותהליכי קבלת ההחלטות, ואילו אנשי ׳היגיון בריא׳ אומרים דברים כמו (ד״ר אבי מזרחי, דקה 20:00):

״עוצרים מגפה על ידי שמשיגים באוכלוסיה ׳עומק חיסוני׳. או על ידי חיסון או שפשוט אנשים נדבקים ועל ידי כך אתה מגיע למצב שבו חלק מהאוכלוסייה מחוסן כבר מפני המחלה. ככה זה עובד בהיסטוריה ועד היום.״

תיאוריה מעניינת. כנראה שמישהו שכח לספר עליה לשלל מחלות כמו אבעבועות שחורות, חצבת או פוליו שלמרות שלא הפריעו להן להגיע ל״עומק חיסוני״ קטלו מאות מיליונים ולא הודברו מאות שנים עד שהגיע חיסון. בעניין הזה אפשר לתת שוב את זכות הדיבור לאנדרס טגנל, שבסוף אוקטובר התראיין לעיתון הגרמני די צייט ולשבועון האמריקאי ניוזוויק, ובתגובה לשאלה ישירה אודות התפיסות הללו אמר:

“חתירה לחסינות עדר אינה אתית ואי אפשר להצדיק אותה בשום דרך. אף מחלה מידבקת בהיסטוריה [המודרנית] לא הוכחדה באמצעות חסינות עדר בלי שהיה לפני כן חיסון זמין. זה לא יקרה גם עם COVID-19“.

אחרי שראו את המוצר המוגמר והמניפולטיבי של אורלי וגיא לא יכלו פרופ׳ לוין ופרופ׳ דוידוביץ׳ לא להבין שהם מוצגים באופן מטעה כתומכים בחבורת ״העומק החיסוני״. אי לכך התראיין למחרת היום נדב דוידוביץ׳ ואמר:

“בראיון עם אורלי וגיא הסברתי את התנגדותי לתפיסת העולם של “הגיון בריא” אשר חבל שלא שודרה. ביקורת מוצדקת על הגעה לסגר בגלל התנהלות לא נכונה אין משמעותה שלא צריך לנקוט בצעדים של הגבלות מתאימות יחד עם עבודה עם החברה האזרחית. למען הסר ספק – אם הייתי רואה את התוצר הסופי של הסרט ואיך שהוא נערך לא הייתי משתתף״.

ואיגוד רופאי בריאות הציבור (בראשו עומד פרופ׳ לוין) פרסם גם הוא הבהרה:

״אנחנו מתנגדים לגישה של מובילי מודל ׳הגיון בריא׳ אשר מדברת על הגעה לחסינות קהילתית באופן של הדבקה לא מבוקרת, בוודאי כאשר זמין חיסון יעיל ובטוח.״

ועוד נכתב בהבהרה – 

״כרופאי בריאות הציבור, אנו מכירים בכך שסגר הוא כלי אפשרי להתמודדות עם מגיפה, ובתנאי שנעשה בו שימוש מקצועי ולא פוליטי, וכאשר נעשים כל המאמצים להתמודד עם המגיפה בדרכים אחרות.״

בנוסף לעריכה המניפולטיבית, משולבים גם כשלים לוגיים רבים מסוג ״איש קש״ לצורך זלזול במחלה ובממצאים המדעיים המצביעים על תחלואה קשה ותמותה משמעותיות אם יתנו לה להתפשט באופן חופשי. למשל מצד פרופ׳ פרידמן –  ״זאת לא המגפה השחורה, לא השואה, לא השפעת הספרדית״(דקה 5:15)  או מצד ד״ר יחזקאלי -״זה לא דבר, לא אבעבועות שחורות ולא אבולה״ (דקה 5:30). 

נכון מאד. ו… מי אמר שהם כן? 

נכון שההערכות הראשונות היו גבוהות מדי. בעיקר בשבועות הראשונים של מרץ כשהתחילה באיטליה ההתפרצות הראשונה מחוץ לסין והדיווחים הראשונים היו על בין 5% ל 7% תמותה. אך ככל שהצטברו נתונים תוקנו גם התחזיות וכבר הרבה מאד חודשים שהתחזיות לגבי מספר החולים הקשים והמתים מדויקות. ההחלטות לא מתקבלות על סמך מודלים שנבנו במרץ, למרות שחלק מהמרואיינים ממשיכים לצטט מספרים או הערכות מאז, או לדבר על מגפות שהשמידו שליש מאירופה.

אנשי קש רבים נוספים צצים לאורך הסרט. למשל במשך דקות ארוכות יוצאים מגדרם המרואיינים להבהיר שאינם ״מכחישים את קיום קורונה״. וכי מי חשב שהם עושים כך? הרי הם מדענים וחלקם רופאים. מגדיל לעשות ד״ר שחר (דקה 35):

״לא, אני לא מכחיש קורונה, אני מכחיש שקורונה זה איום על האנושות״

שתי טענות איש-קש במשפט קצר אחד? רספקט. מי אמר שאתה ״מכחיש קורונה״? ומי אמר שקורונה היא ״איום על האנושות״? המוטיבציה של כל הנפשות הפועלות, בין אם במשרד הבריאות או מתראיינים לסרט, היא לבחור בנתיב שמציל מקסימום חיי אדם במינימום נזק. ״להציל את האנושות״ אף אחד לא התיימר. אפשר לא להסכים על הדרך גם בלי רטוריקה ריקה כזו.

למה בעצם עושים סגרים, תזכירו לי?

רוב הסרט מתמקד בהצגת כתב האישום נגד הטלת סגרים. אכן, כל מי שאני מכיר (כולל אנשי מקצוע מומחים בצוות המייעץ לדרג הפוליטי) מתעבים את הסגרים וחושבים שהם אסון בכל היבט למעט היותם יעילים יחסית להורדה דרמטית של התחלואה והתמותה לזמן מוגבל. במיוחד סגרים כוללים שהם מכשיר קהה במיוחד, בניגוד לסגרים מקומיים.

בעבר שמעתי וקראתי לא פעם טיעונים מצד חלק מחברי ההיגיון הבריא איך הסגרים דווקא מעלים את התחלואה והתמותה ואיך המיתאם היפה שרואים בין הטלת סגרים לבין הירידה בתחלואה הוא בעצם צרוף מקרים שקשור למזג האוויר, להגעה לחסינות עדר במגזרים מסויימים או להנחות נוספות. 

ראשית צריך להבהיר שאין משמעות ברורה למילה ״סגר״. אותו המונח כולל דברים שונים במקומות שונים, ולא פעם אפילו באותו המקום. בישראל, למשל, אפשר היה לראות שבתחילת ה״סגר״ האחרון מערכת החינוך המשיכה לפעול בניגוד ל״סגרים״ אחרים, שהנחיות התנועה וההתכנסות היו שונות, האכיפה שונה, היענות הציבור שונה ועוד.

אז מה בעצם מקופל באותו ״סגר״? האם מדובר על סגירת חנויות? הפסקת הלימוד במוסדות חינוך (ולאלו גילאים)? איסור מפגשים (ולאיזו כמות אנשים)? סגירת גבולות? הגבלת תנועה? מסעדות? לפני שמחפשים תשובה צריך להבין מה בעצם מקופל בשאלה ״האם הסגר עובד?״ או ״האם הסגר מוצדק״. 

מספר מטא-אנליזות (כמו זו ב-Science, או זו ב-Nature) שיערכו מה מידת האפקטיביות בכל אחד מהצעדים שנופלים תחת הקטגוריה הכללית של התערבויות לא רפואיות (Non Pharmaceutical Interventions או NPI בקיצור) .

לא קל לבצע שיערוך מדויק של התועלת בצעדים, גם בגלל ההשפעה ההדדית ביניהם וגם בגלל שיש פרמטרים כה רבים המבדילים בין מקומות שונים. מסיבה זו אין הרבה טעם בקטיף-דובדבנים ועריכת השוואה בין מדינות כך שתשרת אג׳נדה ספציפית. ״אז מה עם בלגיה לעומת שבדיה או יפן?״ ״איך תסביר את המצב בצ׳כיה לעומת אנגליה?״. השוואות כאלה אינן אומרות דבר בלי להביא בחשבון פרמטרים רבים נוספים – רמת התפשטות המחלה לפני הטלת הסגר, אלו NPIs בעצם כלל אותו ״סגר״ שננקט, מהי הדמוגרפיה של המדינה, מה תרבות האינטראקציה שמשפיעה על מקדם ההתרבות הבסיסי או עד כמה ניתן לאכוף אותו בפועל.

בדרום אמריקה למשל יש מדינות כמו פרו בהם לכאורה היה סגר מהודק מאד, עם צבא ברחובות. אך מאחר ואין מקררים לרוב האנשים, הם חייבים להגיע לשוק על בסיס כמעט יומי והסתבר שהמוכרים בשוק שימשו כמפיצי על.
לחלופין מחקר שהצליב בין התחלואה באיטליה באזורים שונים ובעוצמות שונות לבין נתוני מובייל מצא שרק סגרים מעל רמת הידוק מסויימת החלו לגרום לירידה בניידות האנשים שבתורה גרמה לירידה בתחלואה.

רק להגיד ״הוטל סגר״, אם כן, זו אמירה חסרת משמעות כי הפרטים, אלו NPIs כולל הסגר ומידת שיתוף הפעולה איתם, זה מה שקובע.

על כל השוואה מגמתיות אפשר להביא השוואות מגמתית הפוכה. אחד יביא את יפן ולעומתו יביא אחר את ניו זילנד, במקום ספרד – ניקח את ויקטוריה שבאוסטרליה, נתייחס לפרו ונתעלם מסין וכו׳ וכו׳. יתרונה של מטא-אנליזה שהיא מבצעת מיצוע על פני מדינות רבות וניתוח מולטי-ואריאנס שמביא בחשבון כמה שיותר פרמטרים, במטרה לבדוק האם יש מובהקות סטטיסטית בקשר ביניהם ועד כמה. רק מעבודה כזו אפשר ליצור ממצאים מחקריים מהימנים, בוודאי ממערכת כל כך מורכבת ומרובת דרגות חופש. המחקר מ-Nature למשל ניתח לא פחות מ 42,151  NPIs מ 226 מדינות. התוצאות מסוכמות באינפוגרפיקה להלן. 

דירוג  יעילות של התערבויות לא רפואיות (NPIs) מלמעלה למטה. מימין ה-Z-Score של כל אחד מה-NPIs המפורטים משמאל | מקור: מטא-אנליזה מקיפה שפורסמה ב-Nature. 

סוגיית המאזן בין מחיר לתמורה היא קשה ושווה דיון מעמיק, אבל דיון כזה מחייב יציאה ממצב ״הכחשת מציאות״ והכרה לא רק במחיר אלא גם בתמורה. השאלה ״האם סגרים אכן מועילים להפחתת תחלואה ותמותה״ חיה כבר בעיקר במדיה הפופוליסטית, לא בקהילה המדעית.

פרופ׳ קימרון ואחרים חוזרים מספר פעמים על המשפט ״סגר כלל לא מוריד תמותה״, כאשר יש לשער שהכוונה לכך ששיטוח העקומה רק מפזר את התמותה לאורך זמן רב יותר בעוד מספר המתים הכללי נותר זהה על פני הזמן כולו. זה נכון לגמרי במודל המתימטי, אלא שיש שני גורמים מהותיים בעולם האמיתי שגורמים למסקנה היפה מהמודל המתימטי להתהפך. הראשון הוא שהגעת חיסון אפקטיבי קוטעת את כל העקומה הזו ולכן מי שהצלחנו ״רק לדחות את מותו״ בעצם ניצל, והשני הוא שאחוז התמותה אינו נשאר קבוע כשהתחלואה עולה מעל סף מסוים.

כפי שראו שוב ושוב, במקומות בהן מערכת הבריאות הגיעה לסף הספיקה אחוזי התמותה החלו לטפס. את חלק מחולי הקורונה אי אפשר היה אז להנשים או לחבר לאקמו פשוט כי אין די אנשי צוות או ציוד, אבל מעבר לכך נוצר גם נזק היקפי: אם מגיעה מישהי עם אירוע לב לחדר מיון ואין רופא פנוי לטפל בה כי חצי מהצוותים תפוסים במחלקות הקורונה, לא יעזור לה ש״אחוזי התמותה מקורונה לא גבוהים בגילה״; ואם מגיע פצוע קשה מתאונת דרכים אבל מחלקת טיפול נמרץ פועלת בתקן חסר כי חצי מהאחיות חולות או בבידוד עקב חשיפה, לא יעזור לו ש״קורונה כמעט שלא תזיק לו כי אין לו מחלות רקע״.

חולה קורונה ממוצע מאושפז למשך שבועיים. המשמעות היא שכשקצב ההדבקה עולה  מגיעים מהר מאד למצב בו כמות החולים הנכנסים לאשפוז עולה על כמות החולים היוצאים, והטיימר של מספר המיטות והצוות הפנוי מתחיל לספור לאחור.

אולי בגלל השימוש במדיה בביטויים כמו ציוריים כמו ״קריסת מערכת הבריאות״ אנשים מדמיינים איזשהו רגע דרמטי בו קיר מתמוטט וקובר את כולם תחת ההריסות. זה לא עובד כך. חציית סף הספיקה היא לא נקודת זמן דרמטית כי אם תהליך רציף שמשמעותו דרדור איכות הטיפול הניתן לחולים יחד עם עומס הולך וגובר על אנשי הצוות שגורם לפשרות וקיצורים בפרוטוקולי הטיפול ולשחיקה מואצת. כל זה מתנקז לעליה באחוזי התמותה, בהתהליך שמאיץ את עצמו: ככל שהעומס גדל עולה גם הסיכוי לבידוד ותחלואה של צוותים, מה שמגדיל את העומס על הנותרים וחוזר חלילה. זו לא תיאוריה – ראו את זה במקומות בהם התחלואה יצאה משליטה.

גם בישראל המערכת התקרבה לכך באוקטובר ובמקומות לא מעטים אף הגיעה לכך, כאשר מחלקות פנימיות וחדרי מיון רבים נסגרו בבתי חולים ברחבי הארץ כדי להצליח לקבל את גל החולים הקשים. חלק מבתי החולים בירושלים ובצפון לא יכלו עוד לקבל חולים חדשים כיוון שהגיעו לתפוסה מלאה ויותר מכך. גם ברגעים אלו אנו עדים לכך במקומות בהם התחלואה גואה, דוגמת שבדיה או לוס אנג׳לס.

בסרט חוזרת האמירה ״בתי החולים בכלל לא הגיעו לקריסה״ (דקות 9 ו-10). כל הכבוד. רוב בתי החולים (גם אם לא כולם) באמת לא הגיעו לסף הספיקה הודות להגבלות שנכללו סגר השני ושבלמו את העליה התלולה והמונוטונית בתחלואה. הלוגיקה לפיה ״לא הגענו לסף הספיקה ומכאן שהסגר היה מיותר״ שקולה לאדם שקופץ ממטוס עם מצנח, נוחת ואומר – ״לא קרה לי כלום, זאת אומרת שקפיצה ממטוס זה קשקוש ומכאן שהמצנח בו השתמשתי מיותר. בפעם הבאה אקפוץ בלעדיו״.

עובדות אלטרנטיביות

בשקופית המופיעה בדקה 5:44 מוצגים ערכי התמותה מקורונה שהם לכאורה זניחים ולכן לא מצדיקים צעדים מיוחדים. האחוזים המוצגים קטנים יותר מפי 100 מהתמותה האמיתית במדינות שונות.

נניח שבשקופית מדובר בטעות מתימטית. אלא שיש שם בשקופית (בהנחה שמתקנים את הטעות) משהו לא פחות בעייתי, והוא המדד המוצג שם – ״תמותה מתוך האוכלוסיה״. למדוד תמותה מתוך כל האוכלוסיה בזמן שרק חלק קטן ממנה נדבק? באמצע מגפה מתפרצת ואחרי שננקטו צעדים חריפים נגד ההתפשטות? זהו בסיס שגוי ומוטה להפליא להסיק ממנו על אסטרטגיה של הדבקה סיטונאית של רוב גדול מהאוכלוסיה.

בשקופית מופיעה למשל התמותה בארה״ב כ ״0.001%״. אלא ש –

1. התמותה הרשמית היא כ-380,000 איש, או 0.114% מהאוכלוסיה. פי 114.
   
   
2. מספר הנדבקים הרשמי בארה״ב עומד על כ-22 מיליון עד כה, כלומר אחוז התמותה, אם מחשבים אותו מתוך מספר הנדבקים הרשמי במקום מתוך כל האוכלוסיה, עומד על כ-1.7%.
   
   
3. אלא שבשבר הזה של ״כמה מתו״ חלקי ״כמה נדבקו״ גם המונה וגם המכנה שגויים.
   מצד המכנה, סביר להניח שנדבקו בקורונה הרבה יותר מהמספר הרשמי. הקונצנזוס המדעי כיום, על בסיס מספר מטא-אנליזות, מעמיד את אחוז האסימפטומטים על 17%-20% מבין הנדבקים ויש גם הרבה מקרים קלים שחומקים מאבחון אז קשה להעריך ובארץ למשל הערכות אנשי המקצוע הן שבפועל נדבקו פי 3 מהמספר הרשמי.
   ומצד המונה, על פי נתוני התמותה העודפת ההערכות הן שכ-35% מתמותת הקורונה מפוספסת בשל אבחון שגוי (גרף להלן), אולי עקב אופיה ההמטולוגי המתעתע של המחלה.
   כלומר במקום 380,000 מתים מתוך 9 מיליון נדבקים, ההערכות הן שמתו בארה״ב מקורונה כחצי מיליון איש מתוך בין 60 ל-70 מיליון נדבקים. אחוז תמותה של 0.8%. פי 800 מבטבלה המוזרה.
   
   
4. המגפה עדיין בעיצומה, ולמרות טענות של מקדמי ״חסינות העדר״ בתחילת הדרך, כל הראיות מצביעות על כך שאין ״80% אנשים חסינים מקרב האוכלוסייה״ ושהמחלה ממשיכה להתפשט.

תמותה עודפת בארה״ב 2/20 עד 9/20 – רק 66% מהתמותה העודפת אובחנה כתמותת קורונה | מקור: מחקר של ה-CDC

אולי שווה גם להתעכב לרגע על הכתובית המעניינת בתחתית המסך – ״99.8% מהאוכלוסיה תשרוד את הנגיף״. אפילו לשיטת הכותבים מדובר על תמותה של 18,000 אנשים, סדר גודל של כל מלחמות ישראל (שנפלו בהם כ-21,000 חיילים ואזרחים). אבל ממילא האחוז הזה אינו מתקבל על הדעת, שכן ההערכות המקובלות ממטא-אנליזות רציניות עומדות על בין 0.5% ל-0.8%. בין פי 2.5 לפי 4 ממה שנרשם כאן.

חשוב גם להבין שתמותה היא לא חזות הכל. על פי נתוני משרד הבריאות על כל מקרה תמותה יש בממוצע 3.3 אנשים שהיו במצב קשה, שבעה שהיו מאושפזים ועשרות שסובלים במשך חודשים ונשארים עם נזקים לטווח ארוך. ממחקרים עולה שהמצב הזה של ״long covid״ מאפיין לא פעם את המקרים הלא חמורים דווקא, ובגילאים שאינם בקבוצת סיכון.

הגיון לא בריא

אבל רגע, למה באמת לא ״פשוט לבודד את אוכלוסיות הסיכון ולשחרר את השאר?״. זה נשמע כל כך הגיוני. יש לא פחות מארבע סיבות מהותיות, שכל אחת מהן לבדה מפילה את העניין.

1. מפתיע, אבל גם בארץ וגם בשאר מדינות העולם לא המתינו לאנשי היגיון בריא שיבואו ויגידו ״תשמעו איזה רעיון גאוני – בואו נגן על הקשישים!״. כבר חודשים רבים שמושקעת כמות עצומה של עבודה וכסף בתכנית הלאומית ״מגן אבות ואימהות״, שבודקת באופן סדיר את הדיירים והעובדים שבבתי האבות ובדיור המוגן ומתאמצת לבודד מוסדות אלה. התכנית עובדת יפה כל עוד התחלואה מתחת לרמה מסוימת, אבל באף אחת ממדינות העולם כולל ישראל לא הצליחו להגן על אוכלוסיות הסיכון מרגע שהתחלואה באוכלוסיה עלתה מעל רמה מסוימת. ניסו מאד, אך זה לא פשוט. מדובר במחלה שחלק גדול מההדבקה בה הוא מאנשים ללא סימפטומים (רובם קדם-סימפטומטי, מיעוטם אסימפטומטי), וראו באופן עקבי שבכל פעם שהמחלה הפכה מפושטת מספיק באוכלוסייה, לא הצליחו למנוע חדירה למתחמים.  
   
   הדרך להגן על האוכלוסיות הפגיעות, מסתבר, היא לצמצם את התפשטות התחלואה. וזו הסיבה שאמירות כמו של ד״ר ימין ״מה אכפת לי שאדם היה בחדר כושר נדבק והדביק״ (דקה 14:50) לא מתחברות למציאות. מעבר לכך שאותו אדם בחדר הכושר עשוי (גם אם בהסתברות לא גבוהה) להיקלע לתחלואה לא סימפטית וגרוע מכך, מי שהוא הדביק עשוי להיות אח של חבר של עובדת הניקיון בבית האבות שנדבקה בהמשך השרשרת. בדיוק ככה עובדת הפצה בקהילה, ראו את זה בכל העולם וגם בארץ. 
   
   
2. יש בישראל נכון ל 2019 כמיליון בני אדם בגילאי 65 ומעלה, מתוכם 450 אלף בני יותר מ-75. רוב מוחלט של אוכלוסיית הגילאים המבוגרים פזורה באוכלוסיה הכללית. כבר מיליון איש להגן עליהם, ועוד לא הוספנו את בעלי מחלות רקע, המטפלים, אנשי הניקיון, אנשי התחזוקה, הספקים, עובדי בריאות, עובדים סיעודיים, קרובי המשפחה שגרים איתם וכו׳ וכו׳. לכמה זמן הם יהיו תקועים שם במקום המבודד הזה, עד שהתחלואה מסיימת להשתולל באוכלוסייה הכללית? ואיך מצליחים למנוע חדירה של הנגיף, ולעשות במקום הקסום הזה עם מיליון וחצי איש מה שלא מצליחים היום עם 50,000?
   
   
3. ויש כמובן את העניין הפעוט הזה של תחלואה המונית בקרב מיליוני אנשים. המחלה אמנם פחות מסוכנת להם מאשר לקשישים, אבל עדיין נתוני משרד הבריאות מראים שבגילאי 50 למשל יש 0.4% תמותה, מעל 2% אשפוז ורבים שיסבלו מסימפטומים במשך חודשים. נכפיל זאת במיליונים שאמורים לעבור תחלואה כדי לספק את העומק החיסוני המספק בכדי לשחרר את אוכלוסיות הסיכון ונקבל מספרים מחרידים למדי.
   
   כדי לפטור את עצמם מהבעיה הזו טענו אנשי המודל שבאף מקום לא נדבקה יותר מ-20% מהאוכלוסיה, משמע ש-80% מהאוכלוסיה ככל הנראה הינה בעלת חסינות טבעית לנגיף. אלא שעם כל הכוונות הטובות הממצאים מראים אחרת. אוסף תחזיות שהופרכו של פרופ׳ אייל שחר, פרופ׳ מיכאל לוויט ואחרים שהתבסס על זה (בשבדיה, בישראל, בארה״ב, בקרב החרדים, בשוויץ, בצ׳כיה, בברזיל… איפה לא) מעיד על כך. רק לפני שבועיים-שלושה קראתי ציוצים מצד חלק מחברי המודל על איך החרדים לימדו לקח את כולנו והם פטורים מהגל השלישי. והנה הם מובילים כעת, ובגדול, גם מבחינת אחוזי בדיקות חיוביות וגם מבחינת מספר מאומתים אבסולוטי ביחס לאוכלוסיה. 
   
   
   
   
   
   אופטימיות יתרה, נבואות שהתבדו, הזזות שערים והכרזות על סימנים להשגת חסינות עדר שהופכים תוך זמן קצר לגל שני.
   
   
   
   
4. והנקודה האחרונה… מגיע לה סעיף משלה, הסעיף המסיים.

למה?

הנקודה המרכזית שאני בשום פנים ואופן לא מצליח להבין בסרט הזה היא – מה בעצם הם רוצים?

נעשה ניסוי מחשבתי: נשעה לרגע את כל האינדיקציות המדעיות, נזרוק לפח את דעתם של רוב עצום מהמומחים הרלוונטיים בכל המדינות, נתעלם מהממצאים על אחוזי תמותה, על תחלואה, על מניעת הדבקה, על אחוזי הדבקה באוכלוסייה. נשים את כל זה בצד ונניח שטעינו. שפספסנו בענק ובעצם היה עדיף לפני שנה ללכת לכיוון של ״עומק חיסוני״. שעדיף היה לגרום להדבקה מסיבית באוכלוסייה ולעבור דרך תחלואה עצומה ותמותה נוספת כי בחשבון הסופי זה היה גורם פחות נזק מאשר 3 סגרים. נניח.

אבל אפילו אם נזרוק כל מה שאנחנו יודעים לפח, הרי אין לנו מכונת זמן. הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה.

הנה הנחת היסוד הראשונה של מודל ״היגיון בריא״. צילום מסך מהמודל: 

הנחת יסוד זו היא הרציונל שמאחורי ״סגר לא מצמצם תמותה״. כי אם סגר רק דוחה את התמותה, לא נוכל לחיות שנים תחת משטר סגרים, והרי על פי הנחת היסוד לעיל ״ייקח עוד שנים עד שיהיה חיסון, וגם אם יהיה חיסון הוא לא יהיה בטוח, ואם יהיה בטוח לא יהיה יעיל, ואם יהיה בטוח ויעיל לא יהיה זמין, ואם יהיה בטוח ויעיל וזמין לא תהיה היענות להתחסנות״. אלא ש… יש חיסון. והוא זמין. וככל שאנחנו יודעים הוא בטוח. וככל שאנחנו יודעים הוא יעיל. ועד כה יש היענות מרשימה של מתחסנים למרות תועפות השקרים והפייק של מתנגדי החיסונים.  

מיליון ו-700 אלף איש כבר התחסנו. מעל 70% מאוכלוסיית הסיכון. תוך שבועות ספורים הם צפויים להיות מוגנים מתחלואה בוודאות של 95%. כלומר שכל מי שאנחנו מצליחים למנוע ממנו תחלואה עכשיו, סבירות גבוהה שהוא כבר לא יחלה בקורונה. עשרות אנשים מתים כעת כל יום מקורונה – אם נצליח למנוע את הידבקותם בחודש הקרוב, בסבירות גבוהה הצלנו אותם.

אז מה הרעיון בהוצאת הסרטון הזה עכשיו, למען השמש? עדיין מדובר על מתחם הקשישים הקסום שיש בו מיליון וחצי איש ושאפשר לא להידבק בו גם כשהתחלואה מחוצה לו בשמיים?

בהתחשב בכך שלפי כל התחזיות נותרו לנו בסך הכל כמה שבועות לפני שנצא מהצד השני של המנהרה הזו שנמשכה שנה, האם עכשיו הזמן לקדם את הרעיון של להסיר את המגבלות ולתת למחלה להשתולל באוכלוסייה? מחלה שגורמת לתחלואה קשה ואף מוות אצל מספר לא מבוטל של אנשים (לא, ד״ר שחר, לא ״0.00002% תמותה מתחת גיל 50״ כפי שצייצת אלא פי 7,000 מזה)? למה? אני לא מקשה אלא באמת מבולבל, מה הרעיון פה בעצם?

לסיום

התחלואה עולה בהתמדה מאז החצי השני של נובמבר. כצפוי איתה עולה גם התמותה  מאז השבוע השני של דצמבר (בדיליי הרגיל). הגענו כבר ליותר מ-30 אנשים כל יום שמתים מקורונה. זה לא פלא. זה לא בא משום מקום. מספיק להסתכל בגרף כדי לראות את המתאם המובהק (שוב, בדיליי הרגיל) בין אחוז המאומתים לבין התמותה. 

קראתי פעמים אין ספור טקסטים בהם הסבירו אנשי ״היגיון בריא״ שמדובר כביכול ב״מגפה של בדיקות״, ״קייסדמיק״. לא אטרח להתווכח או להפנות לבתי החולים המתמלאים, אלא רק אפנה את תשומת הלב לכך שהגרפים הם של אחוז המאומתים, לא מספר המאומתים. אם אין באמת עליה בתחלואה, הרי שככל שיהיו יותר בדיקות אחוז המאומתים דווקא ירד. מאחר ומספר הבדיקות רק עולה ועולה (מ-35,000 ליום באמצע נובמבר ל-130,000 בדיקות ליום כעת) ובכל זאת האחוז מטפס גם הוא, זו עדות מובהקת להתפשטות התחלואה.

יותר מ-30 אנשים כל יום מסיימים את חייהם אחרי שבועות של מחלה קשה שאם התחלואה היתה נמוכה יותר הם לא היו נדבקים בה. כל יום עוד 30 ומשהו אנשים שאם המתאמן בחדר כושר שלא מעניין את ד״ר ימין, והחברה שלו בבית הקפה והאחיין שלהם בתיכון וכל השאר לא היו נדבקים ומדביקים הלאה, כל האנשים האלה היו יכולים להיות חיים עכשיו. כל יום עוד בין 30 ל-40 נוספים והמספרים רק מטפסים. אנשים שאם היינו ״רק דוחים להם את ההידבקות״ הם היו מתחסנים ונשארים בחיים. וכזכור יש גם רבים אחרים שאינם מתים אך עוברים דרך שבועות של תחלואה קשה.

שלא יובן לא נכון – אני לא אומר שחייבים בהכרח סגר בשביל להוריד את התחלואה וההדבקה כל עוד היא לא במימדים קריטיים. ממש לא. אם היו נבנים כלים ויכולות (גם אפידמיולוגיות וגם פוליטיות) שמאפשרות לפעול כירורגית, היה אפשר לטפל עם איזמל מנתחים ולא עם פטיש. אבל הסרט הזה של אורלי וגיא לא מקדם דיון אודות האיזון בין הנזק מהצעדים לבין התועלת בהם. למעשה הוא לא מקדם דיון משום סוג מכיוון שהוא סרטון תעמולה למודל ״היגיון בריא״. אותו המודל ש״הנחת יסוד מס׳ 1״ שלו אינה תקפה עוד ומכאן שבהגדרה אינו תקף.

אפילו בלי להתחיל להעלות טיעונים מדוע המודל הזה מראש אינו עומד בבחינה מול הממצאים המדעיים, מדוע לייצר עכשיו את הסרט המניפולטיבי הזה שקורא ל… למה בעצם? להסרת מגבלות שתגרור הדבקה המונית? עכשיו?