הטיות חשיבה הם המקבילה המנטלית של אשליות אופטיות.

אנחנו כל כך בטוחים במשהו, הוא ברור לנו ב 1,000%. זה הרי כל כך ברור… רק טיפש לא יראה את זה. זו הרי האמת. המציאות. אנחנו רואים את זה!

אלא שאנחנו תופסים את המציאות באותו אופן בו אנחנו רואים אותה: רק אחרי עיבוד עמוק ומקיף של המוח שלנו, שנאחז באין ספור רמזים, טכניקות עזר והישענות על ידע קודם.

המוח האנושי בנוי כך שהתגובה האוטומטית שלנו למידע חדש היא למפות אותו במהירות על בסיס תמונת המציאות שבנינו עד כה, קיצור דרך לקבלת החלטות מהירה ויעילה בלי לשקול את הדברים באופן אנליטי. זה נקרא ״יוריסטיקה״, מהמילה היוונית העתיקה ל״גילוי״: εὑρίσκω. בחיי היומיום זה חיוני וגם יעיל להפליא 99.9% מהזמן. יוריסטיקות נותנות לנו את האפשרות לעבד ולהגיב למצבים במהירות וביעילות שלא היה לנו סיכוי להגיע אליהם בלעדיהן. 

אבל כל יוריסטיקה כזו טומנת בחובה אפשרות לבאג, לסיכון שנעוות באופן לא מודע מידע חדש שמגיע כדי לאלץ אותו להתאים לתמונת המציאות שבנינו. כשיוריסטיקה גורמת לנו לעולל תעלול כזה לעצמנו היא הופכת למה שנקרא ״הטיה מחשבתית״.

יש אין ספור סוגי הטיות שונות, שמפילות אותנו בפחים שונים וגורמות לנו להגיע למסקנות שאין להן תימוכין במציאות, הנה רשימה חלקית, עם מעל 200 סוגים שונים של הטיות.

זו הסיבה בגללה אפשר לשטות במוח כל כך בקלות אם יודעים איך לנצל את קיצורי הדרך האלה. אלו המקבילות המנטליות של חדרי איימס, כמו זה שאפשר לראות בסרטון הזה:

אין פה כל פעלול מצלמה – כל הפעלולים מבוצעים במוח שלכם, שאין לו ברירה אלא לבצע אותם כי הוא מתוכנת להשתמש ברמזים שהוא מכיר כדי לפרש מה שהוא רואה בדרך שהוא מכיר. החדר נבנה במיוחד כדי לתת רמזים מוטים במתכוון, וכך לגרום לעיבוד שהמוח עושה לייצר פרספקטיבה מעוותת.

בדומה לכך יש לא מעט סיטואציות מנטליות בהם אנחנו טועים, וחושבים שמשהו הגיוני בגלל אין ספור הטיות שמובנות בנו. נכשלים להבין שכשאנחנו מגיבים באופן רפלקסיבי או אינטואיטיבי על פריט מידע חדש ב ״זה נשמע לי נכון״ מה שאנחנו באמת אומרים זה ״זה מסתדר לי עם מה שחשבתי קודם״.

האם בתמונה למטה העין שלכם רואה שני מעגלים גיאומטריים מושלמים וסימטריים? כנראה שלא, אבל את תקחו מחוגה ותבדקו, תגלו שלפעמים לסמוך על האינטואיציה לא יביא אותנו רחוק (או ליתר דיוק, יביא אותנו רחוק מהאמת).

חוקרים ידועי שם בנו על זה קריירות מוצלחות (דן אריאלי למשל), ואף זכו בפרס נובל (דניאל כהנמן למשל). תעשיית הפרסום מושתתת על זה, וגם לא מעט מהתעמולה (ולמרבה הצער גם ההתנהגות) של פוליטיקאים.

השיטה היעילה ביותר להתמודד עם זה היא השיטה המדעית, שלתוכה נבנו מנגנונים שמכירים בכשלים החשיבתיים של המוח האנושי ובהטיות שלו, ומנסים ככל האפשר לאתר אותם ולהיפטר מהם.

האם יישום השיטה המדעית מושלם? ממש לא. יש כשלים שנובעים מכך שגם מדענים גיבורים הם בסופו של דבר בני אדם, ויש כאלה (דוגמת ״הטיית הצלחה״) שנובעים ממוגבלות המשאבים, ולכך מיועדים מנגנוני הבקרה בהם מותנה פרסום מדעי. אפשר להגיד על המחקר המדעי של האנושות מה שאמר צ׳רצ׳יל על דמוקרטיה: ״זו השיטה הגרועה ביותר שמשתמש בה האדם, חוץ מכל האלטרנטיבות״.

אם רוצים קורס ראשוני מצוין באיתור כשלים כאלה ובעיקר בזיהוי המקומות בהם מנסים לעשות עליכם מניפולציות על ידי שימוש בנטיה היוריסטית של המוח, יש שני ספרים מצויינים בנושא (באנגלית, מצטער, אני לא מכיר מקור טוב בעברית).

הראשון הוא הספר How To Lie With Statistics או ״איך לשקר באמצעות סטטיסטיקה״. ספר מעולה ומאד משעשע (האיורים והקריקטורות שבו מחכימים לא פחות מהטקסט לפעמים) של דארל האף. הוא ישן מאד, יצא ב 1954, אבל כאילו נכתב היום. קישור פתוח ללא תשלום תוכלו למצוא פה.

 והשני הוא הספר Calling Bullshit, של הפרופסורים קארל ברגסטרום וג׳אווין ווסט, רבי אמנים במה שהם קוראים ״The Art of Skepticism in a Data-Driven World״. הספר הזה הוא השלמה מצויינת לספרו של דאף, כי כפי שהם מסבירים השקרים, המניפולציות והדיסאינפורמציה התפתחו מאד בעידן הדאטה שאנחנו חיים בו. יש כבר דרכים הרבה יותר מתוחכמות והרבה יותר מעודנות להוליך שולל.

אני נתקל במניפולטורים מתוחכמים כאלה על ימין ועל שמאל, בכל נושא ״שנוי במחלוקת״ דוגמת 5G, חיסונים או עטיית מסכות, וגם בנושאים שנויים פחות במחלוקת. משני צדי המתרס בכל דיון תוכלו למצוא את המסובבים בכחש באופן אינטליגנטי ועל פניו משכנע, שמנצל יפה יפה את היוריסטיקות האנושיות ואת פערי הידע. ספרי ״צבים כל הדרך למטה״ כמו גם רובן המכריע של הכתבות של יפה שיר-רז, למשל, נופלים עמוק בקטגוריה הזו.

למי שגדול עליו להזמין ו/או לקרוא ספר, חלק מהקורס של ברגסטרום ו-ווסט זמין גם ביוטיוב. למרות שהם לא האנשים הכריזמטיים ביותר בעולם לטעמי (ליתר דיוק, הם חנונים מהגיהנום) זה מרתק ואפילו משעשע.