הקורונה בשבדיה – עובדות מול מיתוסים
הפוסט, פרט לפרק האחרון, נכתב במקור עבור מכון דוידסון (וכך זכה גם לעבור בקרה של ד״ר נעם לויתן ושל ד״ר קרן לנדסמן המעולים ותודה גדולה לשניהם!)
ברוב מדינות העולם הגיבו למגפת הקורונה בסגרים מחמירים ובעצירת חלק ניכר מהפעילות הכלכלית, ונדמה שבשבדיה עשו את זה אחרת. המדיניות השבדית מול התפרצות הקורונה נדונה רבות בתקשורת, אבל לא פעם נדמה שמדובר במשל על העיוורים שפגשו פיל: כל עיוור ממשש חלק אחר מהחיה ומתווכח עם האחרים האם החיה הזו דומה לנחש, לעמוד, למפרש או לקיר. באותו עיתון ובאותו השבוע אפשר למשל למצוא כתבה אחת המראה באותות ובמופתים ששבדיה צריכה להוות מודל לחיקוי עבור ישראל, וממש לצידה כתבה המראה שעל ישראל להתייחס אליה כאל סיפור אזהרה.
כדי לפזר את סימני השאלה צריך לבחון בראי העובדות ארבע שאלות מפתח:
- האם בשבדיה נתנו למחלה להתפשט, הגנו על הפגיעים והחיים המשיכו במסלולם?
- האם שבדיה התמודדה היטב עם הקורונה ומערכת הבריאות שם תפקדה יפה?
- האם שבדיה הגיעה או מתקרבת לחסינות עדר?
- מה קורה שם כעת?
1. ״המודל השבדי״ – פנטזיה מול עובדות
הצעדים הננקטים בארץ ובעולם למיתון התפשטות הקורונה כרוכים בנזק היקפי עצום ובפגיעה נפשית, חברתית וכלכלית בחלקים גדולים מהאוכלוסייה כך שמובנת ורצויה השאיפה למציאת פתרון פוגעני פחות לסכנת התחלואה. על רקע זה בולטים קולות הקוראים לאימוץ מה שהם קוראים לו ״המודל השבדי״ שנטען להיות ״הסרת מגבלות הריחוק החברתי באופן המאפשר המשך חשיפה של אוכלוסיות שאינן בסיכון, חשיפה אשר תוביל לפיתוח חסינות״.
למעשה, מה שמכונה בטעות בישראל ״המודל השבדי״ רחוק מאד ואפילו הפוך מהמדיניות ומהמציאות בשבדיה. בראיונות שנערכו איתו חזר והדגיש אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי של שבדיה, שמדיניות ארצו אינה שונה מבחינתו מזו של שאר המדינות. ההבדל הוא ביישום, ונובע לדבריו מהתכונות המאפיינות את המדינה: צפיפות אוכלוסין נמוכה, תרבות האינטראקציה, ריבוי משקי בית יחידניים ואמון רב ברשויות. טגנל התראיין על כך מספר פעמים גם לתקשורת בישראל. למשל ב-1.4.20:
״יש לנו מדיניות דומה לזו של מדינות אחרות. כמו כולן אנחנו מנסים להאט את קצב ההדבקה על מנת למנוע מצב שבו חולים רבים מדי יזדקקו למערכת הרפואית באותה נקודת זמן. ההבדלים נובעים ממסורת ותרבות שונות הנהוגות בשוודיה. אנחנו מעדיפים צעדים וולונטריים ויש אצלנו רמה גבוהה של אמון בין האוכלוסייה לרשויות, מה שמאפשר לנו להימנע מהגבלות בכפייה.
אנחנו לא מנסים להגיע לחסינות עדר, אלא להאט את קצב ההתפשטות של הנגיף.״
הוא חזר וחידד את המסר בריאיון עם יו”ר ועידת FutureMed הבינלאומית פרופ׳ רן בליצר, ולמען הסר ספק חזר על כך שוב בראיון ל״גלובס״ ב 9.10.20:
״חשוב לי להבהיר שמעולם לא ניסינו בשבדיה להגיע לחסינות עדר. להיפך. זה משהו שניסינו להימנע ממנו, ניסינו בכל כוחנו שזה לא יקרה. ההפצה של מחלת הקורונה היא פעולה מסוכנת. היא אולי לא מסוכנת לכל אינדיבידואל, אבל כשאנחנו מגיעים להתפרצות ולתחלואה נרחבת, אנחנו רואים שבכל הגילאים נרשמים מקרים של מהלך קשה מאוד של המחלה. העצה הכללית שלי לכל מדינה היא דווקא לנסות ולהאט את ההתפשטות של המגפה כמה שניתן״.
מדיניות זו השתקפה היטב גם בהנחיות, בתקנות ובהתנהגות האוכלוסייה בפועל:
ב 11.3.20 הוגבלו ההתכנסויות ל-500 איש ומ-27.3 (ועד היום) הוחמר האיסור ל-50 איש, כולל עונש מאסר של עד 6 חודשים למארגנים. האיסורים הביאו לסגירת בתי קולנוע, קונצרטים, תיאטראות, הרצאות, פארקי שעשועים ועוד ולביטול אירועים רבים בתחומי המוזיקה (כמו הפסטיבלים הגדולים Sweden Rock ו Summerburst), הספורט (כמו מרתון גוטבורג שהינו מהגדולים בעולם, או השעיית ליגות הכדורגל, הכדורסל והכדוריד למשך חודשים) האמנות ועוד.
ב 16.3 התבקש כל מי שיכול לעשות זאת לעבור לעבוד בבית, ומפברואר לאפריל חל גידול של 400% מעבודה מרחוק. המסר להמשיך בכך מודגש בכל מסיבות העיתונאים הממשלתיות.
ב-17.3 התבקשו תיכונים, מכללות ואוניברסיטאות לעבור ללימודים מרחוק. תקנות נוספות אסרו על ביקורים בבתי אבות, הגדירו מרחקי מינימום בין שולחנות במסעדות ופאבים, אסרו על עמידה בדלפק ועוד.
פארק טונטולונדן, שטוקהולם, 30/5/20
אכן, אין חובת עטיית מסכות בשבדיה; מוסדות החינוך לגיל הרך הושארו פתוחים; אירועים מאורגנים נאסרו בשוודיה גם בשטחים הפתוחים, אך ההתנהלות הפרטית לעומת זאת, נותרה חופשית למדי גם במרחב הציבורי הפתוח; ולא הוטל סגר. אך בהקשר זה חיוני להבין שמעבר לכך מסובך מאד לממשלה בשבדיה להטיל סגר כיוון ש״חוק המחלות המידבקות״, ה-Smittskyddslagen, מקשה מאד על הכרזת מצב חירום כללי. נקודת המפתח היא שיתוף הפעולה הגבוה של התושבים עם ההנחיות, שהוביל לכך שההתנהלות בשבדיה היתה דומה לזו שבמדינות סביבה, רק מוקפדת פחות (והתוצאות בהתאם).
אפשר לראות מדי פעם כאלו המנפנפים בתמונות שצולמו במסיבה בשבדיה או ברכבת התחתית במרכז שטוקהולם כסתירה לכך, אבל צריך להבין שכמו בכל היבט אפידמיולוגי אחר, גם בנושא שיתוף הפעולה עם ההנחיות מדובר על סטטיסטיקה ולא על קביעה אבסולוטית. אכן יש גם בשבדיה כאלה (בעיקר צעירים, וכן במרכזי הערים הגדולות) שפחות נשמעים. אבל כדאי להיזהר מלהיתלות באנקדוטות כהוכחה לכאורה לכך שבשבדיה ״עסקים כרגיל״. סקרים ממשלתיים מראים הקפדה של כ-80% על ההנחיות.
גם הממצאים המחקריים מאשרים זאת. ניתוח נתוני תקשורת סלולרית הראה שהתנועה לאתרי נופש במהלך חופשת הפסחא ירדה ב-90% לעומת השנה הקודמת. מעבר לכך, דו״ח של ה-OECD והאיחוד האירופי שיצא לאחרונה ריכז נתוני תנועה שאספה גוגל בחודשים מרץ עד מאי 2020 ומצא שבכל מדינות אירופה היתה ירידה משמעותית בתנועת האוכלוסיה ביחס לממוצע. בשבדיה הירידה היתה אמנם מתונה יותר מבשכנותיה (ירידה של 7.4%, לעומת 9.7% בדנמרק או 10.3% בנורווגיה), אך עדיין משמעותית. כמו בהיבטים אחרים בהתמודדותה מול הקורונה, ניתן לראות שבשבדיה ההתנהלות היתה דומה לשל שכנותיה, אך ביישום קפדני פחות.
מחקר נוסף של KTH Royal Institute of Technology הראה ירידה משמעותית בפעילות בשטוקהולם החל מחודש מרץ, בתזמון תואם להנחיות.
בשל אופי האוכלוסייה ומידת האמון בממשלה נקטה אם כן שבדיה במדיניות של הנחיות לציבור ולא באכיפה תקיפה והטלת סגרים. המדינה אמנם אפשרה התכנסויות במקומות פתוחים ומערכת החינוך לגילאים הצעירים הושארה פתוחה, אך אין כל מקום לקבוע ששבדיה ״אפשרה לאוכלוסייתה להידבק״או ״פעלה להשגת חסינות עדר״. טענות כאלה לא עולות בקנה אחד לא עם המדיניות שקבעה רשות הבריאות וגם לא עם העובדות בשטח: הוטלו הגבלות משמעותיות על התכנסויות, ניתנו הנחיות לריחוק חברתי והממצאים מראים שהציבור אכן דבק בהן.
מלכתחילה יש אינדיקציות אפידמיולוגיות לכך שהדבקה במקומות פתוחים ובגיל הרך היא נדירה יחסית.לכן יש היגיון בכך שהאסטרטגיה השבדית, בתנאים השוררים במדינה, הספיקה כדי לשמור את מקדם ההדבקה מתחת ל 1 בחודשי הקיץ.
2. תמותה ואשפוז מקורונה בשבדיה
נכון להיום התמותה מקורונה בשוודיה עומדת על כ-630 מתים למיליון תושבים. אם נשווה את שוודיה למדינות דומות לה בהיבטים כמו צפיפות האוכלוסין, גיל חציוני, תרבות ועוד, נראה שבפינלנד יש 68 מתי קורונה למיליון תושבים ובנורבגיה 52 בלבד. אפילו בדנמרק, שהצפיפות העירונית בה גבוהה יותר, נרשמו 135 מתים למיליון. התמותה בשוודיה, אם כן, הייתה גבוהה עד כה בממוצע פי 12 עד פי 5 משכנותיה.
כל מדינה שואפת לצמצם את התמותה הישירה, אבל חיוני לזכור שמעבר לצמצום התמותה כשלעצמה, הצעדים הקשים שבהם נקטו מרבית המדינות נועדו להגן על מערכת הבריאות מפני אי-ספיקה, מצב שגורר זינוק בתמותה גם מקורונה וגם מכלל הגורמים. איך אם כן לא קרסו בתי החולים בשבדיה למרות התמותה הגבוהה במדינה?
באתר רשות הבריאות השוודית אפשר לראות שפחות ממחצית מהנפטרים מהמחלה במדינה עברו לפני כן בטיפול נמרץ. במקומות אחרים בעולם המפותח, ובכלל זה בישראל, רואים לעומת זאת בעקביות יחס של שלושה חולים קשים על כל נפטר, כלומר הרבה יותר חולים מגיעים לאשפוז. בישראל היו עד כה במצטבר כ-7,300 חולים קשים מול כ-2,700 מתים. נראה אם כן שמערכת הבריאות בשוודיה לא הגיעה לאי-ספיקה כי במדינה נמנעו מלאשפז רבים מחולי הקורונה במצב קשה.
צילום מסך מאתר רשות הבריאות השבדית. המספר מימין – תמותה מצטברת, המספר האמצעי – אישפוזים מצטברים בטיפול נמרץ.
אכן, דו”ח של רשות הרווחה הלאומית השוודית (Socialstyrelsen) מצא ש-13 אחוז בלבד מדיירי בתי האבות בשוודיה שמתו מקורונה הגיעו לבתי החולים, והיתר קיבלו טיפול תומך בלבד בתוך בית האבות. יש עוד עדויות רבות למדיניות הזאת.
בימים אלה ממש (24.11) התפרסם דו”ח מיוחד של הסוכנות השוודית הממשלתית לפיקוח על מערכת הבריאות והרווחה (IVO), שסקר תיקים רפואיים ממדגם של כ-850 דיירי בתי אבות שחלו בקורונה בחודשים מרץ עד יוני. התמותה במגזר הזה סיפקה מחצית מכלל המתים מקורונה בשוודיה עד כה. נמצא שאחד מכל חמישה חולים (20 אחוז), בקירוב, כלל לא עבר בדיקה רפואית; כ-70 אחוז קיבלו הערכת רופא רק דרך הטלפון בלבד, וברבע מהמקרים הללו ההערכה נעשתה בלי שהרופא אפילו שוחח ישירות עם החולה או עם קרוב משפחה. רק כשבעה אחוזים מהמטופלים זכו לבדיקה רפואית פיזית. הדו”ח מצא גם שהאחוזים הללו לא השתנו כלל לאורך ארבעת החודשים הללו, דבר שמעיד על מדיניות עקבית.
מתוך הדו״ח: משמאל – סוג ההערכה הרפואית שזכה (או לא זכה) לה הדייר, על פי התיק הרפואי (מתורגם באדום לעברית). מימין – אחוז התיקים הרפואיים השייך לקטגוריה זו. אי הבהירות נובע מרישומים לא ודאיים בתיקים.
לא בלתי יעלה על הדעת לתת טיפול פליאטיבי לאנשים במצב טרמינלי או לקשישים עם מחלות רקע קשות שלוקים במחלה נשימתית קשה. אבל האחוזים בהם זה נעשה מצביעים על מצב של אובדן שליטה כתוצאה מממדי ההתפרצות של הגל הראשון, בוודאי במדינה עם אחד מהיחסים הנמוכים ביותר של מספר מיטות ט״נ לנפש ושהתחילה את ההתמודדות בחודש מרץ עם 526 מיטות טיפול נמרץ בלבד.
בחודש יולי מינתה הממשלה ועדת חקירה מיוחדת להתמודדות המדינה עם מגפת הקורונה, בראשות מאטס מלין, לשעבר נשיא לשעבר של בית המשפט העליון המנהלתי. הוועדה הייתה אמורה להגיש דו”ח ביניים ב-30 בנובמבר, אך ביקשה דחייה כדי לאסוף עוד חומרים. לפיכך, דו”ח הביניים צפוי להתפרסם אחרי אמצע חודש דצמבר.
3. חסינות עדר בשבדיה? כנראה שעדיין לא
בעקבות הסקרים הסרולוגיים האחרונים שבוצעו בשבדיה מעריכים שיש נוגדנים אצל כ-20% מהתושבים בשטוקהולם ובמחוזות סמוכים כגאוולבורג, ואצל 14% מתושבי שאר המדינה. וגם בתוצאות אלה יש חשש להערכת יתר, מכיוון שהנבדקים פנו מרצונם ולא נדגמו באקראי (walk-in survey), מה שמטה את המדגם.
לא ידוע כיום בוודאות מהו סף חסינות העדר הנדרש עבור מחלת הקורונה. אפילו במקומות שסבלו מהתפרצות כוללת, כמו מדינת מנאוס בברזיל, נראה היה שהמגפה החלה לדעוך רק אחרי שנדבקו יותר מ-60 אחוז מהאוכלוסייה, וגם שם לאחר הדעיכה חלה לאחרונה עלייה במקרי הקורונה, כנראה בגלל שכבות אוכלוסיה שנפגעו פחות בתחלואה הגדולה של החודשים הקודמים (רואים זאת על פי התפוסה הגבוהה בבתי החולים הפרטיים, שמאפיינת את שכבות הביניים, כאשר בגל הגדול הקודם התפוסה הגבוהה היתה בעיקר בבתי החולים הציבוריים, שמשרתים את השכונות העניות יותר), מה שמרמז על כך שגם אם חלק גדול מהאוכלוסיה יעבור תחלואה קשה, עדיין נתקשה בהמשך להגן על מי שלא עבר אותה.
אם נחזור לשבדיה, העובדה הפשוטה והמצערת היא שמזה כחודשיים יש עליה בכל הפרמטרים של הקורונה כפי שחוזר ומדגיש טגנל עצמו בראיונות. ניתן למשל לראות שמספר המאומתים עלה בחודשיים האחרונים בכ-1,300% (מ-1,300 ל- 18,000 בשבוע).
זאת בעוד שמספר הבדיקות באותה תקופה עלה בכ-50% בלבד (מ-18,000 ל-27,000 ליום).
מספר האשפוזים ומקרי הטיפול הנמרץ עלו גם הם באופן מובהק בתקופה זו. מחלקת הטיפול הנמרץ בביה״ח באופסלה, למשל, הגיעה לספיקה מלאה בסוף אוקטובר עקב ריבוי חולי קורונה.
כצפוי קצב התמותה מתחיל לעקוב אחרי אותה מגמה, עם ההשהיה האופיינית למחלה. בעשרת הימים הראשונים של נובמבר בלבד, למשל, היה מספר הנפטרים מקורונה בשבדיה גדול מבכל שאר מדינות סקנדינביה גם יחד מאז 1.10 (חודש וחצי). מדאיגה אף יותר המגמה, שכן בעשרה ימים אלה מספר הנפטרים היה יותר מכפול מהנפטרים מקורונה בשבדיה בכל ספטמבר ואוקטובר גם יחד.
4. החרפת הצעדים
לאור התפתחויות אלה ננקטו לא מעט צעדים על ידי הרשויות.
בתחילת ספטמבר הקשיחה שבדיה את מדיניות הבידוד שלה, ומאז 4.9 גם בני משפחה של מאומתים (למעט ילדים מתחת לגיל גן) מחוייבים בבידוד עצמי עד 7 ימים אחרי סיום הסימפטומים.
במסיבת עיתונאים ב-3.11 הודיע ראש הממשלה לוון על ״הקשחת הצעדים וההנחיות, כאשר הציפיה היא שכולם יקפידו עליהם כל יום, כל היום, יקפידו על ריחוק חברתי ויגבילו מגע קרוב למשפחה המיידית בלבד״.
במסיבת עיתונאים נוספת ב-11.11 הודיעו ראש הממשלה לוון ושרת הבריאות האלנגרן על סגירת כל הפאבים, המסעדות ומקומות הבילוי ב-22:30. ההחלטה הועברה לחקיקה בפרלמנט כדי שלא תהיה בגדר הנחיה בלבד אלא תלווה גם באכיפה וענישה מכיוון שלדברי לוון ״התפשטות המחלה הגיעה למצב שאינו בר-קיימא. שבדיה במצב מאד, מאד מסוכן, ואנו נעים לקראת זמנים אפלים״. חקיקה זו נוספה להנחיות מגבילות במיוחד שנכנסו לתוקף ב-17 מתוך 21 המחוזות בשבדיה, לפיהן אין להתקרב יותר מ-1.5 מטר למי שאינו בן משפחה. ב-16.11 הורחבו ההגבלות וכעת הן כבר בתוקף ב-20 מתוך 21 המחוזות במדינה.
במסיבת העיתונאים של ה-16 בנובמבר כבר הודיע לוון על איסור התקהלות של יותר משמונה אנשים יחד. מאחר שרצו שההגבלה החדשה תהיה מחייבת, ולא הנחיה בלבד, היא קיבלה תוקף חוקי ב-24 בנובמבר לאחר הכנסתה תחת “חוק הסדר הציבורי“. בשלב הראשון האיסור הוגבל לארבעה שבועות וייתכן שיוארך בהמשך.
ההגבלה תקפה לאירועים מאורגנים ובמקומות ציבוריים (למעט לוויות שהוחרגו ומותרת בהן השתתפות של עד 20 איש), כולל עונש של עד שישה חודשי מאסר למארגני אירועים בלתי חוקיים. “עם זאת“, אמר לוון, “לא צריכות להיות התקהלויות בשום מקום, גם אם הן החוק הרשמי מתיר אותן. זו צריכה להיות הנורמה החדשה בכל החברה, בכל שוודיה. אל תלכו למכוני כושר. אל תלכו לספרייה. אל תזמינו ואל תענו להזמנות לארוחות ערב. אל תעשו מסיבות. בטלו את הכול!“
ראש הממשלה אף נקט ב-22.11, זו הפעם השניה השנה, בצעד דרמטי של נאום לאומה בכל הרשתות. בדבריו חזר והדגיש כמה חיוני שהציבור כולו יקפיד על ההנחיות וישמור על ריחוק חברתי. צעד כזה הוא נדיר ביותר בשבדיה, ולמעשה קרה רק פעמיים בהיסטוריה עד השנה.
בשבדיה, מסתבר, לא מעוניינים באותו מודל שמשום מה מכונה ״השבדי״, לא שואפים ל״הגדלת העומק החיסוני״ ולא קוראים ל״הסרת מגבלות הריחוק החברתי באופן המאפשר המשך חשיפה של אוכלוסיות שאינן בסיכון״.
למען הסר ספק התראיין טגנל לפני מספר ימים לדי צייט הגרמני ולניוזוויק:
“Striving for herd immunity is neither ethical nor otherwise justifiable. There has been no infectious disease in history in which herd immunity has completely stopped the transmission without a vaccination beforehand. That won’t happen with COVID-19 either.”
״חתירה לחסינות עדר אינה אתית ואי אפשר להצדיק אותה בשום דרך. אף מחלה מידבקת בהיסטוריה לא הוכחדה באמצעות חסינות עדר מבלי שהיה לפני כן חיסון זמין. זה לא יקרה גם עם Covid-19״.
מרגע שהתחלואה עלתה והנגיף התפשט באופן מקיף, לא הצליחה אף מדינה בהגנה על אוכלוסיות הסיכון (שמלכתחילה לא תמיד ברור מי נמנה עליהן). טגנל, כמו יתר קובעי מדיניות הבריאות ברחבי העולם, גורס שיש להימנע ככל האפשר מהתפשטות באוכלוסייה של מחלה חדשה שיש בה סיכון לא מבוטל לסיבוכים ולהשלכות לטווח ארוך על חלק מהמחלימים ממנה. תחלואה רחבה תוביל לחולים, מונשמים ומתים רבים, כאשר בנקיטת אמצעי זהירות פשוטים ניתן לצמצם מחיר אנושי זה עד להגעת חיסון יעיל.
סיכום
- שבדיה נקטה מתחילת ההתפרצות במדיניות הכלה ומיתון ההתפרצות על ידי שמירה על ריחוק פיזי, הגבלת התכנסויות, מעבר לעבודה ולימודים מהבית ועוד.
- מדיניות שוודיה היתה דומה לשל שכנותיה אבל היישום קפדני פחות. בהתאם היתה גם התחלואה והתמותה שם גבוהות יותר.
- לא הייתה חתירה לחסינות עדר בשבדיה לא בתיאוריה וגם לא בפועל, והסימנים מראים שגם לא הושגה חסינות כזו.
- בשבועות האחרונים ניכרת עליה בתחלואה, והממשלה חוזרת ומדגישה את הצורך בשמירה על הנחיות הריחוק ושוקלת גם צעדים חמורים יותר בכדי לעצור את התפשטות הקורונה במדינה.
השיח הנפוץ בסגנון ״בשבדיה ייבחן מודל שונה לההתמודדות עם המחלה״ הוא לראייתי מוקצן מאד ולא מחובר למציאות. בפועל, שבדיה עשתה עד היום מה ששאר העולם עשה, רק באופן פחות הדוק בהיבט האפידמיולוגי ובהתאם עם תוצאות טובות פחות בהיבט התחלואה והתמותה.
הרלוונטיות לישראל
המדיניות בשבדיה בין יוני לספטמבר, למשל, היתה מוצלחת בעיני, עבור שבדיה של יוני עד ספטמבר. ״מדיניות נכונה״ נגזרת מפרמטרים דינמיים והיא לא סט קשיח של חוקים, ולמרות שאנשים נוטים לאהוב תשובות דיכוטומיות ותמונות מצב שחור-לבן, זה פשוט לא מתאים למצב דינמי ומרובה משתנים כמו אפידמיה.
ההתנהלות בקיץ השבדי התאימה היטב לתנאים הן אקלימית, הן חברתית והן אנושית. הקשחה של ההנחיות שם בקיץ היתה לכן יוצרת לראייתי יותר נזק מתועלת. אבל לראייתי זו תהיה טעות לחשוב שבגלל שמדיניות זו התאימה לקיץ השבדי, הרי ש״זו המדיניות הנכונה, נקודה״ כפי שמנסים בפשטנות לטעון מקדמי ״היגיון בריא״ או ״הצהרת בארינגטון״. אותה מדיניות בדיוק גררה שם תחלואה ותמותה גבוהים במרץ ולפי כל הסימנים היתה גוררת תחלואה ותמותה גבוהים גם בחודשים הקרובים, לולא היו גם השבדים מודעים לכך היטב ובהתאם משנים את המדיניות ומחמירים לאחרונה את ההנחיות (בתקווה שזה יספיק).
כפי שאותה מדיניות שהיתה מוצלחת בשבדיה בחודשי הקיץ לא מוצלחת לשבדיה בחודשי החורף, היא גם לא בהכרח רלוונטית לישראל באף זמן. יש הבדלים דרמטיים בין ישראל לבין שבדיה בצפיפות האוכלוסייה, במספר הנפשות למשק בית (בישראל 3.7 ולעומתה שבדיה סוגרת את טבלאות ה-OECD עם פחות מ-2 ועם מעל 40% משקי בית יחידניים), בגיל החציוני, בתרבות האינטראקציה ועוד. ומעבר לכל ההבדלים החשובים הללו, נראה שהציבור הישראלי מצוי במקום שונה מאד מהציבור השבדי בהיבט של שיתוף פעולה עם ההנחיות.
האם משבר האמון המסתמן בישראל נובע מעירוב של שיקולים פוליטיים בהמלצות המקצועיות?
מאמון נמוך מראש של הציבור ברשויות?
מאכיפה בררנית?
מדוגמה אישית בעייתית מצד רבים מהדרג הפוליטי?
מתיאוריות קונספירציה לא מבוססות?
תהיה אשר תהיה הביצה והתרנגולת, כדי ליישם מדיניות דוגמת זו שננקטה בשבדיה נדרשת רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין הציבור לשלטון ומשמעת עצמית כתחליף לאכיפה מבחוץ. יישום של מדיניות כזו כאן בישראל כפי שהדברים עומדים כיום, בין אם נתלה זאת בשלטון, בעם או בקומבינציה כלשהי ביניהם, לא נראה לי ריאלי.
האם בסיכום ביניים עד כה נראה שההתנהלות בשבדיה עד כה הייתה הצלחה או כישלון? בהיבט האפידמיולוגי היא היתה כפי הנראה לא מוצלחת, וגררה תחלואה ותמותה גבוהים יחסית ביחס לשכנותיה (כולל נורבגיה למשל, שגם בה עונות השפעת האחרונות היו רגועות יחסית). אבל אפשר לראות במדיניות הזו לצד החסרונות הברורים גם יתרונות, ויש במקום לדיון בהשתתפות לא רק אפידמיולוגים אלא גם סוציולוגים, פסיכולוגים וכלכלנים. יש עלות ותמורה לכל צעד, התמונה מורכבת בכל דיסציפלינה בנפרד ובוודאי שבשילובם הכולל.
יש בהחלט מה ללמוד ולנתח מכל מקום, כולל שבדיה. זו בדיוק הסיבה בעטיה אנשי המקצוע המייעצים למשרד הבריאות עושים זאת, ונמצאים בקשר רציף עם מתווי מדיניות (גם בשבדיה כזכור), כדי להבין מה אפשר ללמוד וליישם כאן.
לאור המחיר העצום שכרוך בצעדים הננקטים למאבק במחלה, מפתה מאד ליפול לאשליות. לצייר למשל תמונה מוטה של ״מה עשו בשבדיה״ כך שתתמוך באג׳נדה כלשהי. אין פה ״טובים״ שבדים שראו את האור ו״רעים״ בישראל שמזיקים לציבור עם הנחיות דרקוניות. גם בשבדיה, ממש כמו בשאר העולם, מבינים שמדובר במחלה שמסוכנת בעיקר לחלקים פגיעים באוכלוסיה (כדרכן של מחלות) ושמרגע שמתחילה התפרצות משמעותית זו אשליה לחשוב שאפשר להגן עליהן.