נשיקה בכתף מפיה



הערב היינו חלק מתכנית ניצול עודפי החיסונים של קופת החולים שלנו. אחרי בילוי של יומיים ברשימת ההמתנה הצלחנו לקבל את ה-mRNA הפייזרי בסוף היום, באדיבות אנשים שזומנו ולא הגיעו.

בגלל אי היציבות המולקולרית של ה mRNA החיסון מתאפיין ב״פג תוקף״ מהיר למדי. כאשר אנשים לא מצליחים להגיע לתורם, נותרים בסוף היום בקבוקונים מיותמים, שהוצאו כבר מהקפאה ונמהלו בסליין בכדי שיהיו מוכנים ל״סרט הנע״ המהיר של האחיות, וייזרקו אם לא ייעשה בהם שימוש עד סוף היום.

לפני 3 ימים השארתי את מספר הטלפון בקופה למקרה שיווצר מצב כזה,  ולשמחתי אמש אכן התקשרו להודיע שיש מנות מיותמות, ושאם לא אגיע במהירות הן ייזרקו.

צ׳ק על להספיק לסיים את 2020 בנימה אופטימית.



עדכון גרסה לתוכנה



פלא אמיתי, אלפי שנות אדם, עשרות אלפי, לא יודע איך לספור בכלל, כמויות שלא ייאמנו של מחקר ולימוד שמתנקזים לתוך שליש ס״מ מעוקב (שגם הוא רובו תמיסה אינרטית). לדקירה של שניה אחת בנקודה אחת בכתף. עדכון גרסה לאנטי-וירוס של הגוף.

מדהים האופן בו החומרה והתוכנה בגוף שלנו כרוכות יחד. הרי בסופו של דבר כולנו התחלנו מתא אחד וגם הוא רובו המוחלט עטיפה ואריזה. כל אדם היה פעם מולקולה אחת ששוקלת 3.6 פיקוגרם. 3.6 מיליוניות של מיליונית של גרם שבו כל ההוראות, כל התוכנה שמיועדת לבניית והינדוס החומרה שלנו. אז כן, יש אפיגנטיקה ויש השפעות סביבתיות, פגיעות חיצוניות, מחלות ועוד, אבל בבסיסו, הדבר המהותי שהוא אנחנו נוצר הודות לתוכנה, לא חומרה.

אני זוכר כנער את הסדרה הנפלאה ״קוסמוס״ שיצר קארל סאגאן. בפרק שנחרת לי בזכרון הוא ניגש לאקווריום עם 60-70 ליטר מים ושאל ״ממה עשוי אדם?״. ןאז שפך לתוך המים 10 קילו של פחם (פחמן), קילו גיר (הסידן שבעצמות), חצי קילו זרחן וכן הלאה. בסוף הוא ערבב הכל יפה והראה כמה אין שום משמעות לחומרים אם אין מה שיארגן אותם בצורה ובתבנית הנדרשת.

החיים הם לא החומר אלא הארגון שלו. ועל הארגון אחראית התוכנה המדהימה שבנתה ומתחזקת אותנו, מערכת ההפעלה הביולוגית ההיפר-סופר-אולטרה מתוחכמת ומרכבת הזו שאנחנו לומדים לעבוד איתה לאט ובזהירות. או בעיני אנשים אחרים – מהר ובפזיזות. מבחינתי זה פלא, אבל אני יכול להבין את החששות ואת מי שחושבים שמדובר בכישוף שחור. בכל זאת אנחנו בטריטוריה קלאסית של אלים.



human composition



הטוב שבכל העולמות

כשעמדתי שם מחוץ לקופת החולים והסתכלתי על הבלגאן, בלטה בעיני הקומבינציה הייחודית שיש פה בארץ של תרבות עולם שלישי עם תשתית עולם ראשון. אמנם לא פעם השילוב הזה גורם לי לשאול את עצמי איך משיגים דרכון זר, אבל מדי פעם הוא גם קולע בול והדפקט הופך לאפקט. זו היתה אחת מאותן פעמים.

מצד אחד חצי מהאנשים ישבו ועמדו בחוסר סדר בפנים והחצי השני היה פזור בחוץ ברחבה הגדולה. ולא היה ברור מי התחסן ומי עוד לא. ומי רק הגיע ומי מחכה ללכת הביתה. והאחות נכנסה ויצאה והתרוצצה עם עיפרון ביד אחת וקלסר עם דפים פזורים ביד השניה וצעקה שמות של אנשים, שלפעמים ענו ולפעמים לא, ולפעמים נמצאו ברשימה ולפעמים לא. הכל היה לגמרי ברוח טובה אבל נראה קצת כמו קזחסטן.

ומצד שני כשתורנו מגיע אז נכנסים ונותנים כרטיס מגנטי לפקידה מתוקתקת על מסוף מחשב מאחורי לוח פלקסיגלס, והכל אוטומטי ומהיר וסטרילי וניאון לבן וחדר האחות מצויד מאובזר וסטרילי כמו בסדרת טלוויזיה.

אפשר לדעתי לראות את אותה קומבינציה מעניינת גם אם מרחיבים את המבט לכל מבצע החיסונים הזה שישראל טסה ועוקפת בו את כל העולם, בפער כזה שגם אם נכפיל את כמות החיסונים לנפש של מי שבמקום השני הוא עדיין יישאר במקום השני, למרות שמדובר בבחריין (שאישרו את החיסון הסיני כבר ב-13.12 ואת החיסון של פייזר עוד לפני ה-FDA, ולמרות שזו למעשה עיר גדולה עם 1.5 מיליון תושבים על 780 קמ״ר מה שמפשט את הלוגיסטיקה). שלא לדבר על המקום השלישי, שעומד על פחות מעשירית חיסונים לנפש מאשר אצלנו למרות שמדובר באנגליה שהיתה הראשונה בעולם לאשר את החיסון של פייזר ב-3.12 והיו להם שבועיים פור.




חיסונים לנפש




מצד אחד ישראל היא מעצמה לוגיסטית שיכולה לקלוט, לאחסן ולשנע בתוך כמה ימים מאות אלפי חיסונים שדורשים הקפאה עמוקה, לפזר אותם למאות (230 בספירה אחרונה) מוקדי חיסון מאויישים בכוח אדם מיומן (חלקם 24/7), לבצע זימון ומעקב למעל חצי מיליון איש תוך סינון לקבוצות סיכון ולחסן יותר מ 1.5% מאוכלוסיתה בכל יום.

ומצד שני אנשים מגיעים סתם בלי תור כדי לשאול ״אולי נשאר?״, ועושים קומבינות של להוציא 6 מנות מפלאקון של 5 כי ״היצרן שם קצת ספייר״, ועוצרים חברי קופה עם ״יש לי תור למחר אבל הייתי בסביבה״ וכיו״ב סצינות שבמדינות מערביות אחרות הסיכוי להיתקל בהן להערכתי נמוך מהסיכוי להיפגע על ידי ברק ומטאור בו זמנית.

ואיכשהו השילוב הזה עובד. העסק מתקתק. המונים מתחסנים. 100 איש לדקה בממוצע, כל דקה. האחיות ״אמורות ללכת ב 21:00 אבל יש אנשים אז נסחב כבר על 22:00״ (באנגליה, בארה״ב, בקנדה ובמדינות אירופאיות שיצא לי לשהות בהן, אני לא חושב שהעליתי על דעתי מישהו שנשאר עד 21:01 כשהוא אמור ללכת ב-21:00). ובזכות כל האלתורים אחוז המנות הנזרקות אפסי.



vaccine administered



מודה שאני מופתע לטובה מאד. הניהול של כל המשבר הזה עד כה ברמה הפוליטית והמנהלתית היה רע בעיני וכתבתי על זה לא מעט. לכל אורך הדרך היו הרבה יותר מדי חוסר ענייניות, חוסר מקצועיות ומאבקי כוח בין גופים, בין פוליטיקאים ובין מגזרים.

אבל מה שמגיע מגיע: ככל שאני רואה מתנהל פה מבצע מרשים ביותר, שלראייתי רק מרוויח מהמיקס המוזר הזה שמתקיים פה בין עולם ראשון לעולם שלישי.



כדאי או לא כדאי להסתכל?



בונוס משעשע למתחסנים פוטנציאליים או לאנשים שסתם אוהבים להזריק דברים:

מחקר גרמני שפורסם ב-2012 בכתב העת PAIN ניסה לבדוק מדעית האם כדאי או לא כדאי להסתכל על הזריקה המתבצעת. בקישור מופיע רק האבסטרקט והיתר בתשלום, אז אסביר את ראשי הפרקים של מהלך הניסוי, כי מהאבסטרקט זה לא לגמרי ברור:

25 נסיינים הכניסו את כף היד מתחת למסך דק שעליו הוקרנה כף יד תואמת לשלהם. ברגע מסויים הם קיבלו זרם חשמלי ביד בעוצמה שדימתה לחלופין מגע של מנקה אזניים או חדירה של מחט (בוצע כיול עוצמה לפני כן לכל נסיין, לפי סף הכאב שלו), כאשר בדיוק באותו הרגע בו ניתן הגירוי החשמלי, כף היד שעל המסך נחדרה על ידי מחט אמיתית או שנגעו בה עם מנקה אזניים.

כל נסיין ידע מראש איזה גירוי הוא עומד לקבל (כואב/לא כואב) אבל מה שהוא ראה על המסך לא תמיד תאם את מה שקרה בפועל ליד עצמה: לפעמים הוא קיבל גירוי של מגע לא כואב אך היד עליה הוא הסתכל נחדרה על ידי מחט, ולפעמים ההיפך.

חזרו על זה פעמים רבות, בקומבינציות שונות, כאשר בכל פעם עקבו אחרי מדדים פיזיולוגיים שונים המהווים אינדיקציה לכאב (כגון התרחבות האישון), וכן אספו פידבק חווייתי מהנסיין לגבי עוצמת הכאב שחווה.

ניתוח התוצאות והדיון די מורכבים במאמר, אבל בסופו של דבר המסקנה מובהקת למדי: הציפיות מכתיבות חלק גדול מהכאב הנחווה. אם אנחנו מסתכלים על דקירה, הכאב שנחווה יהיה גבוה יותר גם אם הגירוי אינו כואב, ואפילו אם אנו מראש יודעים שהוא לא יהיה כואב. זה עובד גם לכיוון ההפוך.

אז אמנם כל העסק של החיסון לא באמת כואב ונמשך סדר גודל של שניה (בלי הגזמה. מסתבר שאחיות הופכות להיות די מיומנות אחרי שבוע של עבודה רפטטיבית בלתי פוסקת בסרט נע), אבל אם אתם חוששים, הממצאים, לפחות על פי המחקר הקטן והחמוד הזה, אומרים שעדיף לכם להסתכל למקום אחר ולצפות לנשיקה בכתף מפיה.



experiment hand needle




0 Comments

Leave a Reply

Your email address will not be published.