בדרך להחלמה – סגר שני
אחת מהעמותות שאני פעיל בהן כבר שנים היא עמותת ״בדרך להחלמה״. העמותה מסיעה ילדים פלסטינים שחולים במחלות קשות מהמחסומים לבתי חולים בישראל, ומבוססת ב 100% על מתנדבים ותרומות קטנות (אין אף לא מקבל שכר אחד בעמותה). מדובר על הצלת חיים ממשית, יום-יומית: אלו ילדים קטנים שכדי לחיות חייבים לקבל דיאליזה, הקרנות, כימותרפיה ועוד.
הרשות הפלסטינית מעבירה לישראל תשלום עבור הטיפולים עצמם, אבל המונית מהמחסום לבית החולים (וחזרה) עולה מאות רבות של שקלים. אם לא יהיה מי שיסיע אותן, המשפחות העניות פשוט תצטרכנה לוותר על הטיפול. במילים אחרות: נסיעה של כמה עשרות דקות באוטו, פעולה טריוויאלית עבורנו, עשויה להוות גזר דין של חיים או מוות בשביל ילד קטן. אפשרות להציל חיים ובלי להשקיע כסף בכלל – כל ההוצאות מוחזרות על ידי העמותה.
בימים רגילים יש בעמותה כ 2,200 מתנדבים שמסיעים כל כל שנה עשרות אלפי חולים (מוזמנים לקרוא את הדו״ח המסכם ל 2019), אבל בחודש מרץ האחרון, עם תחילת משבר הקורונה נוצר משבר רציני: בגלל שרוב המסיעים בימים רגילים הם פנסיונרים, משמע בקבוצת סיכון לקורונה, פעילות ההסעות ירדה כמעט לאפס (12 מתנדבים).
מתוך יאוש מסויים כתבתי לקראת סוף מרץ פוסט בקשה לעזרה. היו לי ציפיות נמוכות מאד, אבל לתדהמתי הפוסט שותף מאות פעמים, ובעקבות גל המתנדבים החדשים שהביא יכלנו לסייע למאות ילדים. בימים רגילים בעיקר הפנסיונרים היו פנויים להסיע, אבל הסתבר שבימי סגר המצב מתהפך וצעירים (יותר) מוצאים את עצמם פנויים יותר מעבודה וטרדות היומיום.
זו היתה הצלה רצינית. אבל עם החזרה לשגרה בחודשים אפריל, מאי ויוני, חזרו גם רוב הפונים החדשים בהדרגה לחייהם הרגילים. כך הגענו שוב כעת למצב דומה: העומס בבתי החולים עדיין לא משבית את המחלקות האונקולוגיות ומחלקות הילדים והטיפולים נמשכים לעת עתה, אבל עם פחות מ 20 מתנדבים פעילים מדובר על טיפה בים ביחס לצורך.
לכן אני מנסה לחזור שוב על הפניה מלפני כחצי שנה, בתקווה שהיא תעזור גם עכשיו בסגר השני כפי שהצילה בראשון.
כמה נקודות להבהיר עד כמה הפעילות לא מסובכת ולא תובענית:
* אין שום התחייבות לגבי היקף.
אפשר להסיע רק כמה שרוצים. אפילו אם תסיעו פעם אחת בלבד הצלתם נפש. ילד. משפחה.
* אין כל הוצאה כספית
את הכסף על הדלק מקבלים חזרה. העמותה לא מקבלת המון תרומות, אבל מאחר ואין מקבלי שכר בעמותה, כל שקל מכל תרומה לעמותה הולך להחזרי דלק למתנדבים וכך יש מספיק כדי לכסות זאת.
* לא צריך להיכנס לשטחים.
המשפחה מגיעה לצד הישראלי של המחסום ולוקחים/מחזירים אותה לשם.
* ההסעה אינה הפרה של הוראות הבידוד.
מאחר ומדובר בנסיעה לצורך חיוני יש לעמותה אישור רשמי מיוחד ממשרד הבריאות לצורך ביצוע ההסעות: כל מסיע מקבל היתר שמי ייעודי.
* הסיכון להידבק בקורונה נמוך מאד.
יש הקפדה על עטיית מסכות וחלונות פתוחים בנסיעה וכו׳, וממילא הילדים החולים, שהינם בקבוצת סיכון, נשמרים מאד. בחצי השנה מאז תחילת משבר הקורונה בוצעו כבר מעל 4,000 נסיעות ולא תועד ולו מקרה אחד של הדבקה
הסיכון עדיין קיים, כמו בכל יציאה מהבית, אפילו לסופרמרקט. עם זאת אם אתם לא בקבוצת הסיכון (בלי מחלות נשימתיות, לא מעל גיל 60, לא מעשנים כבדים וכו׳) הממצאים עד כה מראים שהסיכוי לפתח מחלה עם סיכון עבורכם נמוך למדי, גם במקרה הלא סביר שתידבקו.
אם אתם לא בקבוצת סיכון ושוקלים להסיע ו/או להחזיר ילד לבית חולים לטיפול מציל חיים, אתם יותר ממוזמנים:
* לכתוב לי במסנג׳ר
* לצלצל או לשלוח ווטסאפ ל 050-9080200
* לשלוח אלי מייל ב [email protected]
אדאג שיצלצלו אליכם לשיחת היכרות, ואם הכל טוב ומתאים לכם תוכלו להיכנס למעגל המסיעים הפוטנציאליים, ואחרי כן לשבץ את עצמכם לפי בחירתכם בזמן ובמקום שמתאים לכם (יש הסעות בכל חלקי הארץ).
המצב הנוכחי של רבים מאיתנו הוא באמת מעאפן כרגע, אבל יש לא מעט בני אדם שיחסית אליהם אנחנו במצב מדהים, ממש גיבורי על. זו הזמנה להשתמש בכוחות העל (היחסיים) שלנו כדי להציל חיים. העובדה הטריוויאלית לכאורה, שסביר שאנחנו לא חושבים עליה אפילו ביומיום, שאנחנו ישראלים עם רכב ורישיון מאפשרת לכל אחד מאיתנו להפוך כאן לפיה שמביאה מעבר לאופק את בית החולים שילד או ילדה משוועים להגיע אליו.
מעבר לפעולה ההומניטרית המיידית, גם בהסתכלות הרחבה יותר קורה פה משהו. לא פעם מתנדבי העמותה הם הישראלים הראשונים שהמשפחות פוגשות שאינם מתנחלים או חיילים, שאין להם פוזיציה או קונפליקט כלשהם מולם. מפגש פשוט בין בני אדם, שותפי גורל. זה פותח משהו בנשמה, משני הצדדים, מעין ״שלום קטן״, וכבר שמענו פעמים רבות בעבר על איך זה מאיר ומקרין החוצה גם מעבר לסיטואציה.
תודה רבה על הזמן, על תשומת הלב ועל הלב הפתוח!
נ.ב.
מי שלא רוצה או יכול להסיע אבל רוצה לתרום, מוזמן לעשות זאת דרך אתר העמותה. אפשר לתרום שם בכרטיסי אשראי, פייפאל, או באמצעות ״עיגול לטובה״.