קורונה VS פייקורונה

בימים האחרונים קיבלתי משלושה מקורות שונים, גם בווטסאפ וגם במסנג׳ר, וידאו של אדם בשם אבישי מתיה בו הוא נואם ומראה עד כמה כל עניין הקורונה הוא שקר וזיוף מוחלט. ״הבלוף הגדול״, אם אני זוכר נכון, היה שמו של הנאום.

יש שאלות ששווה בהחלט שיהיה דיון אמיתי ומבוסס עובדות עליהן ושיישמעו גם קולות מחוץ לקונצנזוס (״עצומת הרופאים״ המדוברת, למשל, ששווה דיון וגם תשובה רצינית כמו זו ובפירוט יותר – זו). אבל למרבה הצער מהוידאו הזה עולה שמר מתיה לא מעוניין לא בדיון ולא בעובדות אלא בחתירה לאג׳נדה, כאשר העובדות משחקות תפקיד משני אם בכלל. זה מצער, וזה בדיוק מה שמערער את הבסיס עליו אנחנו מנסים לקיים את החברה שלנו. 

הסרטון לא ארוך, אבל יש בו קטלוג יפה של טענות דיס-אינפורמטיביות שנשמעות לא מעט. יש שם כל כך הרבה הטעיות ואמירות לא מבוססות שקשה קצת לדעת מאיפה להתחיל, אז אגע רק במרכזיות:

  • ״הוכח מדעית שמסכות לא עובדות״

הספרות המחקרית הראתה ששילוב של ריחוק (1 מטר ומעלה) עם שימוש נכון במסיכה מוריד הדבקה בשיעור של בין 70% ל 85%.

המחקר הגדול היחיד המוכר לי ספציפית שבדק יעילות מסכות ספציפית לקורונה, עבר על 194 מדינות וניסה ככל האפשר לבודד משתנים ולבצע ניתוח סטטיסטי. המסקנה: נמצא קשר מובהק בין ירידה בתמותה לבין משך עטיית מסכות:

In a multivariable analysis of 194 countries, the duration of infection in the country, and the proportion of the population 60 years of age or older were positively associated with per-capita mortality, while duration of mask-wearing by the public was negatively associated with mortality (all p<0.001).

מדובר על פיזיקה פשוטה: טיפות של 5 מיקרומטר ומעלה, שאלפים מהן מיוצרות גם בדיבור רגיל ולא רק בהתעטשויות ושיעולים ושמחקרים ובדיקות רבות הראו שמסיכות (אפילו הפשוטות ביותר) חוסמות באחוזים גבוהים, מצמצמות את החשיפה הויראלית ואת ההדבקה.

מסכות הן לא תרופת פלא. לבדן הן לא מספיק יעילות, והקפדה על ריחוק חברתי והיגיינה צריכים להתלוות אליהן. כמו כן חייבת להיות הסברה יעילה לטובת שימוש נכון ונגד תחושת ביטחון כוזבת, אחרת הן מביאות יותר נזק מתועלת. אבל לא במקרה כל גופי הרפואה הרציניים בכל העולם ממליצים על עטיית מסכה במקומות בהם ריחוק חברתי הוא בעייתי.

האם התקנות בארץ הגיוניות? כתבתי כבר בעבר –

 ״בישראל יש חובת עטיית מסיכות גם במקומות פתוחים. ייתכן שההיגיון הוא שישראל ארץ צפופה, עם מקומות פתוחים דוגמת שווקים או ים שיש בהם דחיסות של אנשים. אבל סביר שההיגיון הוא בכלל אכיפתי ולא רפואי. במילים אחרות לא סומכים על אנשים שלא ינסו לעגל פינות ולכן אומרים ׳בכל מקום ודי׳. עוד תוצאה מצערת של משבר האמון.
כך או כך, אין לי באמת בעיה עם אנשים שלא עוטים מסיכה במצבים בהם הם בריחוק חברתי מאחרים – זה בינם לבין הפיקוח. אם הם יותר מ 2 מטר מאחרים בין כך לא ברור אם תועלת רפואית במסיכה. הבעיה שלי היא עם ההתנגדות הגורפת.״

ראו זאת היטב בשבדיה, ואפשר גם לראות בגרפים מהמדינות השונות שהשפעתן לא עצומה. עם זאת, הן נמצאו כבעלות תועלת (בשימוש נכון) הן קלינית והן בפועל, בניתוח הנתונים מהמדינות השונות. לצורך כך יש כלים סטטיסטים של ניתוחי מולטי-וואריאנס, ו״לא רואים כשמסתכלים על הגרפים את ההשפעה בין המדינות״ לא אומר דבר.

בעיקר במדינה צפופה יחסית כמו ישראל, בה בניגוד לשבדיה (למשל) האפשרות לריחוק חברתי מצומצמת משמעותית, תרבות האינטראקציה חמה יותר והמשמעת האזרחית מצומצמת יותר (לשמירה על הנחיות ריחוק), תועלת המסכות עשויה להיות משמעותית.

מאידך, בהחלט יש משקל בעיני לטענה שהנחיות מוגזמות, ובעיקר אכיפה מוגזמת במקומות מיותרים, מניעים חוסר אמון וחוסר רצון לשיתוף פעולה אזרחי. מה מניע את מה? חוסר האמון של השלטון באזרחים מניע את ההנחיות, או אולי ההנחיות מניעות את חוסר האמון של האזרחים בשלטון? כל התשובות נכונות.

אבל למרבה הצער, לא על טיעון בעל תוקף זה דיבר מתיה.

  • ״הסגר לא מנע הדבקה״

אני יכול להבין (גם אם לא בהכרח להסכים) אם מישהו יגיד שהמחיר היקר של הסגר הראשון לא היה שווה את תמורתו, בוודאי לאור העובדה הפושעת שכאמור לא ניצלו את הזמן שהסגר קנה להקמת מערך אפידמיולוגי ראוי. על זה אפשר לנהל דיון.
אבל להגיד שהסגר לא מנע את ההדבקה? מה אם כך הקסם שגרם לעצירת העליה בסוף מרץ, אחרי סגירת בתי הספר והחלת הסגרים החלקיים והמלאים, ואז לירידה הקיצונית כמעט לאפס במהלך אפריל? האם הצמצום בהדבקה ובתחלואה לא קשור כלל לצעדים שננקטו מיד לפניו?

הנה למשל גרף מספר המאומתים:

 

ומה גרם לתחילת העליה מכמעט אפס בסוף מאי למצב כיום? העליה חזרה במספר הנדבקים לא קשורה כלל להקלות? לחזרה ללימודים (3 במאי גנים וכיתות א׳ ו ב׳, 17 במאי כל השכבות) או לפתיחת המסעדות (27 במאי)?

בישראל ראו את הקורלציה בין הצעדים לתוצאות באופן מובהק, כמעט כמו בווהאן עם הצעדים הסיניים הבאמת משוגעים:



אפשר וצריך לדבר על המחיר הכבד של הסגר (והוא כבד מאד, בכל היבט, אנושית, כלכלית וחברתית) והאם המחיר הזה שווה את תמורתו או לא, אבל אני באמת לא מבין איך אפשר להתכחש לכך שהוא מעכב את ההדבקה והתחלואה וקונה זמן למערכת להתארגן.

  • ״19 מתוך כל 20 בדיקות הם חיובי כוזב, משרד הבריאות בעצמו אמר זאת״

בין אם מישהו באמת אמר זאת או לא, אין בזה כל היגיון:

למשך 12 יום (16 עד ה 27 למאי) היו בישראל 0.3 אחוז חיוביים מסך הבדיקות: בכל יום בוצעו 7,500 בדיקות, ומתוכן 20 ומשהו היו חיוביות.
נניח לצורך העניין הנחה לא הגיונית שכל אחת ואחת מאותן 20 וקצת בדיקות חיוביות (מתוך אלה שבוצעו אז מדי יום), כולן עד אחת היו חיובי כוזב. ההנחה הזו לא הגיונית כי חלק מאותם 20 ומשהו אנשים כן פיתחו סימפטומים, כלומר התוצאה החיובית של הבדיקה לא היתה כוזבת, אבל לא נורא, נניח שכולן היו כוזבות. אפילו אז זה אומר שרק אחת מכל 300 בדיקות (ולא 19 מתוך 20!) היא חיובי כוזב.

ככלל, בדיקות PCR נחשבות מה שנקרא ״גולד-סטנדרט״, משמע עם אחוז אפסי של טעויות. ספציפית אלו של קורונה נבדקו בעשרות מחקרים, כפי שאפשר לראות בריכוז מחקרים ומקורות שערך וניתח ד״ר לביולוגיה מולקולרית ואדם שעוסק ומצוי בבדיקות הללו באופן מעשי.

מה שיכול להיות זה שמישהו במשרד הבריאות התייחס לכך שאם כמעט או בכלל אין נוכחות של נגיף באוכלוסיה. במקרה כזה אמנם יש לנו מעט מאד חיוביים כוזבים (כרגיל) אבל אין גם כמעט חיוביים אמיתיים (כי אין כמעט נגיף באוכלוסיה), ולכן יוצא שחלק משמעותי מהמספר הקטן של הבדיקות החיוביות יהיו חיובי כוזב (למשל אותן 20 מתוך 7,500 בדיקות ליום באמצע חודש מאי). בסטטיסטיקה זה מכונה Positive Predictive Value – PPV, נמוך.

אלא שככל שאחוז החיוביים באוכלוסיה עולה, כמות החיוביים הכוזבים נותרת זהה (היא תלויה רק במספר השליליים שאנו בודקים) ואילו כמות החיוביים האמיתיים עולה, ולכן האפקט של זה הופך לזניח. בוודאי שכעת, כשאנחנו על כ 10% חיוביים, אפילו אם יש לנו (במקרה הרע) כמה עשרות חיוביים כוזבים כפי שראינו, הרי שמתוך 4,000 מאומתים ביום זה זניח לחלוטין.

 

  • ״אין תמותה עודפת בארץ, אין תמותה עודפת בעולם״

לגבי מדינות אחרות בהן יש נתונים וההתפרצות כבר עברה את השיא זה פשוט סתם לא נכון. לא רק שיש תמותה עודפת משמעותית בכל המדינות בהן היתה התפרצות, אלא שהתמותה המזוהה רשמית מקורונה היא בהערכת חסר משמעותית כיוון שהתמותה העודפת במקומות רבים גבוהה יותר בעשרות אחוזים.

לגבי ישראל עוד מוקדם לאמר, גם כי הנתונים רק כעת מתחילים להגיע (הלמ״ס תמיד מעדכן שבועות רבים אחורנית) וגם כי המאבק עוד רחוק מלהסתיים, אבל בהחלט אפשר אפילו כעת לראות תמותה עודפת בגילאים הרלוונטיים. אפשר לראות כאן נתונים וניתוח מלא.

 

  • ״ הבדיקות לא אמינות לקורונה, אפילו המפתח עצמו של הבדיקה אמר״

בדיקות PCR  פותחו ב 1984. המפתח שלהן, שגם קיבל על כך פרס נובל, היה הביוכימאי קארי מוליס. אלא שמוליס נפטר באוגוסט 2019, כך שהוא בוודאי לא היה יכול להגיד דבר על נגיף הקורונה.

אני משער, מכיוון שראיתי את הפייק הזה כבר מופץ ברשתות החברתיות, שהכוונה היא לציטוט שהוצא מהקשרו של ג׳ון לאוריטסן על נגיף האיידס, שהחליטו משום מה לייחס בטעות למוליס. למרבה הצער בגלל שמוליס אינו בחיים הוא לא יכול להתקומם על הטענה כאילו הוא אמר שאין טעם לבדוק נוכחות ויראלית על ידי בדיקת PCR. עוד פרטים על מאיפה ולמה זה הגיע אפשר למצוא באתר בדיקת העובדות של רויטרס.

ספציפית לקורונה אושרו על ידי ה FDA כבר 162 קיטים לבדיקות PCR מחברות שונות. צריך להבין שאישור כזה כרוך בתיקוף (וואלידציה) קפדני מול תוצאות אמת של נשאי קורונה: משווים את תוצאות הבדיקה מול דגימות רבות מאנשים בריאים ומחולים, כדי לוודא במדוייק את הרגישות והסגוליות של הבדיקה, משמע את אמינותה גם בזיהוי חיובי וגם בזיהוי שלילי. בארץ ספציפית משתמשים בעיקר בבדיקת Allplex של חברת Seegene, שאושרה על ידי ה FDA ושהראתה אמינות גבוהה מאד.

  • ״אין עליה במספר החולים הקשים, הכל נופח, שינו קריטריונים״

פירטתי על זה לא מעט, וגם הראיתי את הגרפים הרלוונטיים ואת הראיות על עליה מדאיגה בתפוסה ובעומס על המערכת כאן, כולל שפע של מקורות.

בחודשיים האחרונים רואים עליה מובהקת ועקבית במספר החולים הקשים, בלי קפיצה בנקודת הזמן בה נטען ששונו קריטריונים ובוצע ניפוח. וזאת למרות שמתים מהמחלה מעל 100 איש בשבוע (ויורדים ממצבת החולים הקשים). העובדה הפשוטה היא שבסוף מאי היו פחות מ 50 חולי קורונה בישראל במצב קשה, כיום יש כ 550, והעליה נמשכת למרות שהתמותה היומית רק הולכת ועולה.

  • ״בודקים יותר – מוצאים יותר. זו מגיפה של בדיקות, לא של חולים. ברור שימצאו הרבה יותר נשאים כי הכפילו את מספר הבדיקות פי 30 מ 1,000 בדיקות ליום במאי ל 30,000 כעת. אם לא יבדקו, לא ימצאו ונוכל להמשיך בחיים״

מתיה בוחר למרבה הצער להשתמש במספרים מומצאים שמשרתים את האג׳נדה שהוא מנסה לקדם. למעשה מספר הבדיקות הממוצע ליום במאי עמד על  7,400, ומספר הבדיקות הממוצע ליום באוגוסט היה 26,000, כלומר עליה של פי 3.5 ולא פי 30, כפי שאפשר לראות בגרף מספר הבדיקות ל 1,000 איש.

יחד עם זאת, גם בלי לסלף את המספרים, אפשר לשאול את השאלה ההגיונית – האם ריבוי הבדיקות לא בהכרח מגדיל את מספר המאומתים? האם אין לנו פה ״מגיפה של בדיקות, לא של חולים״?

ראשית, לא ברורה לי האובססיה עם מספר הבדיקות ואיכות הבדיקות (גם, אבל לא רק, בערוצי התקשורת) בהקשר של המשבר שבפתחו אנו עומדים. מה בעצם הטענה בדיוק? שאם לא נערוך בדיקות, מחלקות הקורונה לא יהיו מלאות בדיוק באותה מידה באנשים חולי קורונה (עם סימפטומים של קורונה ועומס ויראלי מטורף של קורונה)? ולא נהיה באותה סכנה של הגעת המערכת לאי ספיקה? שהבדיקות הן גורם המחלה באיזו דרך

בדיקות טובות הן מכשיר מצוין כדי לאפשר חקירות אפידמיולוגיות ולצמצם הפצה, לכן עושים הרבה בדיקות כשיש הרבה חולים. אבל אותם 3% מהאנשים שנדבקו בקורונה ויפתחו מחלה קשה יעשו זאת גם אם לא נעשה להם בדיקות כלל. אנשים לא נהיים חולים בגלל בדיקות קורונה, בדיוק כפי שילדים לא נולדים בגלל בדיקות הריון. אם נפסיק את בדיקות הקורונה זה יפתור את המשבר בדיוק באותו אופן שבעיית התחלואה בסרטן תיפתר אם נפסיק לבצע בדיקות לגילוי סרטן.
לשים ידיים על העיניים ולהעמיד פנים שמשהו נעלם כי אנחנו לא רואים אותו זה נחמד, אבל איפשהו בגיל טרום-חובה זה מפסיק לעבוד. בעיקר זה פחות מומלץ כאסטרטגיית התמודדות אם נמצאים באמצע הכביש ודוהר לקראתנו רכב.

אבל נניח לכך שהנושא לא באמת רלוונטי, ונסתכל על עניין היחס בין מספר הבדיקות למספר התוצאות החיוביות. בקצרה אפשר להגיד שגם אם בהגדרה ככל שנבצע יותר בדיקות נגלה יותר נשאים (מן הסתם לא נגלה פחות נשאים אם נעשה יותר בדיקות), הרי שהשאלה העיקרית צריכה להיות כמה יותר נשאים נגלה אם נגדיל את מספר הבדיקות. 

כי חשוב להבין שבדיקות לא עושים באוכלוסיה אקראית.
ראשית מזהים איפה יש מוקד התפרצות, שהתגלו בו חולים בעלי סימפטומים. ואז מתחילים בלבדוק אותם ומרחיבים את המעגל סביבם לבני המשפחה, חברים לעבודה, אנשים שהיו במגע איתם וכו׳.
אם יש מעט נשאים יחסית באוכלוסיה, כלומר מוקד ההתפרצות קטן יחסית וטרם התפשט, אז ככל שנרחיב את המעגל ונתרחק מהמוקד נגלה פחות ופחות נשאים ואחוז הבדיקות החיוביות ירד תוך שאנחנו מעמיקים אל תוך האוכלוסיה הכללית.

אם נסתכל למשל על הגרף של אחוז הבדיקות החיוביות מתוך כלל הנבדקים, נראה שבחודש אפריל באוכלוסיית הנבדקים היו בין 2% ל 7% חיוביים, ובממוצע על החודש כולו, כ 5%.

אבל מסקר אקראי גדול שבוצע בבית חולים הדסה באותה תקופה (כחלק ממחקר על איגום בדיקות, רעיון גאוני אודותיו כתבתי פוסט מפורט)  הסתבר שמתוך האוכלוסיה הכללית היו אז רק 0.11% חיוביים.

המשמעות היא שב 10,000 הבדיקות הראשונות (שבוצעו באוכלוסית הנבדקים, שיש בה כ 5% חיוביים) נמצא כ 500 חיוביים, אבל אם נכפיל את מספר הבדיקות פי 3.5 ונוסיף עוד 25,000 בדיקות אקראיות (מהאוכלוסיה הכללית, שיש בה 0.11% חיוביים), נקבל רק עוד כ 27 חיוביים. הכפלנו פי 3.5 את מספר הבדיקות (עליה של 250%), וזה העלה אותנו 500 רק ל 527 המאומתים (עליה של כ 5% בלבד).

אז כן ״בודקים יותר – מוצאים יותר״, אבל אם אין תפוצה רחבה באוכלוסיה, נמצא רק עוד בודדים אפילו אם נכפיל את הבדיקות פי כמה. אם אנחנו מגדילים את כמות הבדיקות ומוצאים עוד ועוד מאומתים באוכלוסיה – זה אומר שהנגיף התפשט.

נשווה למשל לניו יורק.
אחוז החיוביים שם הוא באופן עקבי פחות מאחוז, ולכן למרות שמבוצעות כמויות עצומות של בדיקות, מעל 80,000 בדיקות ביום (על 19 מיליון תושבים) נמצאים בכל יום רק כ 700 מאומתים. לעומת זאת אצלנו כרגע אחוז המאומתים הוא בסביבות 10%, ולכן אפילו שאנחנו מבצעים רק כ 30,000 בדיקות ליום, אנו מוצאים בין 3,500 ל 4,000 מאומתים. זה לא אומר שבודקים יותר מדי, אלא ההיפך, שלא בודקים מספיק ומפספסים חולים. רק לפני חודש היינו על הרבה פחות. אם נכפיל את מספר הבדיקות בניו יורק, סביר שנמצא לכל היותר עוד כמה עשרות מקרים. אם נכפיל את כמות הבדיקות בארץ לעומת זאת, סביר שנמצא עוד אלף מאומתים לפחות. זה שאנחנו לא בודקים ולא מגלים אותם, זה בדיוק מה שמאפשר את המשך התפשטות המחלה ומכאן את המשך התגברות התחלואה והתמותה.

ההיגיון הוא שאם יש הרבה שריפות צריכים יותר כבאים, ולכן במקום בו קורות יותר שריפות יהיו גם יותר כבאים. אם יבוא מישהו מבחוץ ויחשוב ש״בגלל שאיפה שיש יותר כבאים יש יותר שריפות, מסקנה: ריבוי הכבאים גורם לריבוי השריפות!״ זו הסתכלות עקומה והפוכה מההיגיון (או ש… רגע, אולי יש בזה משהו?). הטיעון מבצע היפוך של סיבה ומסובב: הגדילו את מספר הבדיקות בגלל שאחוז המאומתים עלה, ולא ההיפך.



לסיכום עניין מתיה, באמת קל להתבלבל מנראטיב כזה. זה נשמע משכנע וארוג היטב כל עוד לא מודעים לכך שה״עובדות״ המובאות חלקיות, מטעות או שאינן נכונות, ושהממצאים בפועל סותרים את הטענות. על אחת כמה וכמה שזה משכנע כשהדובר אומר דברים שכולנו (גם אני!) כל כך רוצים לשמוע: שסתם עושים עניין, שהכל מניפולציות ושאפשר לחזור לחיים הרגילים והאהובים שלנו אם רק נפתח את העיניים.

בהחלט יש מקום לזהירות, לבדיקה, יש אינטרסים רבים שבוחשים מתחת לפני השטח, מאבקי כוח, כסף, שליטה, אגו. אנשים הם אנשים ויש חולשות, בכל מקום. אבל יש לא פחות ואפילו יותר צורך לבדוק מי שמרמז על קונספירציות ומזימות. 

כדי לשכנע אותי, מישהו כזה יצטרך לבסס את הדיון על מידע אמין ממקורות ידועים, ולא על עיקום המציאות כדי שתתאים לאג׳נדה, תוך התעלמות מכל כך הרבה נתונים וממצאים שסותרים את המסקנה שכל כך רוצים להגיע אליה ומידע מחקרי שנתמך על ידי מאות אלפי מדענים מעשרות אלפי אוניברסיטאות ומכוני מחקר שונים, ועל ידי רוב עצום של רופאים בעולם.


0 Comments

Leave a Reply

Your email address will not be published.