ביום האחרון של שנת 2019, ב 31 לדצמבר, אנשים רבים באזור רצועת החוף שבין חדרה בדרום לעתלית בצפון היו נסערים: אחרי תהפוכות רבות, מחאות ואין סוף דיונים הבשילה נקודת הקצה של מתווה הגז השנוי במחלוקת, ואסדת הגז ״לוויתן״ שמול חוף דור עמדה להתחיל את פעילותה.
מסיבות טכניות שונות, שלב ההרצה של האסדה, ה״נישוב״, היה אמור להיות מזהם במיוחד ביחס לפעילות השוטפת של המתקן, וזה גרר סערה רבתי: מאות אנשים התפנו מפרדס חנה בה אני גר, והיו פה הפגנות, מחאות, רגשות עזים ולמרבה הצער גם לא מעט דיסאינפורמציה.
מתוך תסכול על כמויות המידע המטעה והמניפולציות שערכו באמצעותו, החלטתי לכתוב את הפוסט הבא. למעשה, הפוסט הלא-סתמי הראשון שכתבתי בפייסבוק, והיה ברור לי שבגלל אורכו והטכניות היחסית שלו הוא יצלול בתהום הנשיה תוך דקה וחצי.
טעיתי. ובגדול.
הסתבר שהצמא למידע לא משוחד היה גדול למדי, וגם מי שטען שאני טועה או מטעה לא יכל להגיד שאני משוחד שכן מעולם לא היו לי מניות או אינטרס באף מחנה מלבד במחנה האנטי-מחנאיים. בסופו של דבר קוראים לי קולו אור, אני גר בפרדס חנה, אני להטוטן, הייתי מעורב בהקמה של 3 בתי ספר אלטרנטיביים… כמה ממסדי אני כבר יכול להיות?!
הפוסט הזה שותף מאות פעמים, זכה במצטבר לאלפי אם לא עשרות אלפי תגובות בשיתופים השונים, הפך אותי לאויב העם (״טרול של תשובה״) בלא מעט קהלים מקומיים ובסופו של דבר גם הפך לפרסום כפול (בשני חלקים – בגלל אורכו) של ״מדע גדול בקטנה״ המצויינים.
זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שאפשר איכשהו לנסות ולהילחם בדיסאינפורמציה, ולו באופן מוגבל, ולהנגיש מידע לא-מוטה למי שהטיות אישור טרם העבירו אותו על דעתו ושרוצה לגבש את תפיסת המציאות בהתאם לעובדות ולא ההיפך.
למי שמעוניינ/ת להעמיק עוד, בנוסף לטקסט המקורי הנ״ל, התפתחו גם דיונים רבים (חלקם מעמיקים למדי) בתגובות לפוסט שנמצא כאן.
סערת נישוב האסדה
מאוד מפתה (וגם פופולרי להחריד) לרדד נושאים מורכבים כמו ״חיסונים״ או ״נישוב״ למשפט קצר, פסקני וידעני עם מלא סימני קריאה ולהרגיש מאד צודקים.
אבל אם בכל זאת רוצים לרדת לסוף העניין – אולי בכל זאת כדאי לפנות כמה דקות כדי להמשיך לקרוא, ולהבין את הנתונים. עדיף מללכת כמו כבש אחרי כל ה״חושבים העצמאיים״
אז זה יהיה קצת ארוך, מצטער, אבל עכשיו עם שוך ההיסטריה מהנישוב אפשר אולי להסתכל רגע על הנתונים ועל הדינמיקה המעציבה (בעיני) שהיתה פה, ואולי אולי גם ללמוד משהו.
בשבועיים האחרונים היתה הצפה בפיד ובווטסאפ שלי, של דואגים מצד אחד ושל מזלזלים בדואגים מהצד השני. כל אחד מלא בטענות פסקניות למכביר.
ברור שאסדת גז, מעצם הגדרתה כיצרנית אנרגיה פטרוכימית, היא לא בדיוק סמל לעתיד נקי ומתחדש אליו אנו שואפים. אסדה כזו בוודאי שהיא מזהמת גם בשלב הפעלה (ה״נישוב״ המפורסם), וגם בפעולה השוטפת והיא לא משאת הנפש ולא היעד לטווח הארוך.
במכתב שנשלח לאחרונה לשר האנרגיה ושעליו חתמו 100 מדענים (ושכיכב באתר ובפוסטים של ״שומרי הבית״), נטען כי לאור משבר האקלים העולמי , אנרגיה מבוססת גז טבעי לא צריכה להיות היעד הסופי של משק האנרגיה בישראל, אלא אנרגיות מתחדשות (בראשן שמש ורוח). בהחלט. ברור. בוודאי. אבל הבעיה היא שמתקנים להפקת אנרגיות שמש ורוח מספקים כיום בין 6% ל 7% מהחשמל בישראל, והצפי כיום בישראל הוא שגם בעוד שנים מקורות האנרגיה האלה לא יספקו יותר מ 20% מצריכת משק האנרגיה.
אני האחרון שיטען שעדיף להיות חולה ומכוער במקום להיות עשיר, ובריא ובראד פיט. אבל למרבה הצער הבחירה לשנים הקרובות איננה בין גז לבין אנרגיה מתחדשת, אלא בין הפקת חשמל מגז טבעי לבן המשך הפעלת תחנות כוח פחמיות ומזוטיות מזהמות. ומה לעשות שגם ה IPCC (צוות המומחים הבינלאומי של האו״ם לעניין משבר האקלים) קובע שהפקת אנרגיה מגז מזהמת לאין שיעור פחות ממקורות האנרגיה מבוססי הפחם, המזוט והסולר של היום, אלה שמדליקים את האורות, המזגנים והתנורים בבתים של כולנו, כן, גם אלו של ״שומרי הבית״, מזהמים לנו את האוויר ומרעילים את כולנו על בסיס יומיומי.
מבחינת גזי חממה היתרון של גז על פחם ומזוט לא מובהק, מסיבות שונות ומורכבות [בתגובות לפוסט התפתח על כך דיון מעמיק יותר, למי שמעוניין], אבל מבחינת זיהום אוויר לא ראיתי מחלוקת שגז עדיף משמעותית.
איכות האוויר בישראל כיום היא מהגרועות בעולם המפותח. היא גרועה משמעותית מזו של מדינות אירופה ואמריקה הצפונית, למרות שצריכת האנרגיה והיקף התעשיה במדינות הללו לא נמוכה משל ישראל ביחס לשטח ואף עולות עליה. זיהום האוויר הממוצע בישראל חורג במאות אחוזים מהתקן המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי. יש סיבות שלא תלויות בנו, כמו אבק שמגיע מאפריקה ומחצי האי ערב, ויש בעיות תכנוניות היסטוריות קשות של קרבה בין אזורי מגורים לתעשייתיים, ויש צפיפות כבישים וכמות חולנית של מכוניות לנפש, אבל מעבר לכל אלה יש את מקורות האנרגיה המזהמים בהם ישראל משתמשת.
המצב כרגע פשוט קטסטרופלי ומחייב את ישראל לתעדף צעדים מהירים ככל האפשר לשיפורו. ההערכה כיום היא שיש מעל אלפיים מקרי מוות מוקדם מדי שנה כתוצאה מזיהום אוויר: יותר מאשר קורבנות תאונות הדרכים, פעולות האיבה, מקרי הרצח וההתאבדות גם יחד. ויש גם קונצנזוס בין המומחים שמעבר לגז במקום פחם, מזוט או סולר, יפחית את זיהום האוויר באופן דרמטי.
לקראת הנישוב
מאחר ואני עוקב כבר שנים אחרי ההליך מעורר סימני השאלה הרבים (כלכלית ורגולטורית) של מתווה הגז ברור שאין לי אמון יתר על המידה, לא בכוחות ההון וגם לא בכוחות השלטון השלובים איתם. אני לא חושד בהם שטובתי כאזרח תמיד לנגד עיניהם.
לכן אין לי ספק שנובל אנרג׳י היא לא מקור מידע אמין. ועם זאת, הפרופגנדה וההיסטריה שיצאו מהכיוון ההפוך בשבועות האחרונים איכזבו אותי מאד וגרמו לי לצערי לוותר גם עליהם כמקור מידע אמין. במיוחד אחרי שיצא הדו”ח ששומרי הבית הזמינו משני מומחים לפיזור מזהמים, בעלי שם ואמינות גבוהים ביותר (פרופסור דוד ברודאי מהטכניון ופרופסור אורי דיין מהאוניברסיטה העברית).
הדו״ח הנ״ל מצא (כצפוי) הנחות שגויות ומקילות רבות מצד נובל-אנרג׳י, אבל יחד עם זאת קבע שאפילו לפי ההערכות המחמירות ביותר, גם ערכי המזהם החמור ביותר (בנזן) שצפוי מהחלק המזהם ביותר בפעולת האסדה (הנישוב) לא צפוי להגיע אפילו לשליש מהתקן הישראלי (שמסתבר שהוא מהמחמירים בעולם – יותר מהאמריקאי ויותר מהאירופאי). אבל המסקנות הללו הוצנעו, והודגשו רק החלקים מעודדי ההיסטריה. ״הורגים אותנו בשביל כסף״ וכיו״ב.
גם הדיבור הבלתי פוסק על ״המושחתים שמכרו אותנו מהמשרד להגנת הסביבה״ התעלם באופן מצער מכמויות העבודה שהושקעו שם בהקמת תחנות ניטור, מאתרי האינטרנט שנבנו כדי לשקף בזמן אמת (כל 5 דקות) את תוצאות הניטור, מהמומחים הידועים והמוכרים שעובדים שם ומכך שהמשרד עצר את התהליך שוב אפילו ברגע האחרון כי מכשירי הניטור לא כוילו לשביעות רצונם. מכך שלמעשה הג״ס וארגונים סביבתיים כמו ״אדם טבע ודין״ השקיעו מאמצים רבים גם בשלב התכנון וגם בשלב ההרצה, ולמעשה עצם המיקום של האסדה 10 ק”מ מהחוף הוא תוצאה ישירה של פעולת ארגוני הסביבה המרכזיים בישראל, מתוך מטרה מוצהרת לאפשר פיקוח של המשרד להגנת הסביבה על פעילות הפקת הגז באסדה (פיקוח כזה מתאפשר רק בתחומי המים הטריטוריאליים של המדינה. הסיבה שאסדת ״תמר״ מזהמת כל כך היא בדיוק בגלל שלא התעקשו על כך והיא במים הכלכליים אבל מחוץ למים הטריטוריאליים).
הג״ס עשה מאמץ באמת מרשים יחסית לגוף המסורבל ומעוט התקציב שהוא, והצליח לספק נתוני ניטור זמינים אונליין לכל מי שמעוניין (במהירות שיא אחרי אימות וכיול תוך 72 שעות בלבד), עם לא פחות משמונה תחנות ניטור בחוף כרמל, כפול מאשר בכל עמק יזרעאל או בגליל, למשל. המשרד אפילו עצר את תהליך הנישוב ברגע האחרון כי אחד ממכשירי הניטור לא כויל לשביעות רצונו המלאה.
אבל זה לא עזר. האוויר מבחינת החוששים מהנישוב היה רווי בתיאוריות קונספירטיביות על נתונים מחוקים, מצלמות טרמיות ותקלות מכוונות. פעילות ארגונים אזרחיים ובראשם “שומרי הבית” הובילו להיסטריה: מאות אנשים התפנו מפרדס חנה ונסעו לתל אביב, לחיפה ועוד, וזאת למרות שאפילו המומחים שהם עצמם שכרו אמרו ש״פינוי הכולל עמידה בפקק תנועה ותדלוק בתחנת דלק, או שהייה בתחנות רכבת שאינן מאווררות היטב כמו תחנת רכבת השלום, צפוי לחשוף את הציבור לריכוזי בנזן גבוהים מהריכוזים שצופים גם המודלים המחמירים באיזור חוף הכרמל״.
אפשר להגיד שזו היתה פרובוקציה לצורך מחאה. זה מקובל והגיוני בעיני, והפגנות ומחאות הן פעולות תקשורתיות וחייבות להיות פרובוקטיביות כדי להגיע לכיבוי תקשורתי. אלא שמהיכרות אישית אני יכול להעיד שאצל לא מעט אנשים זה פשוט לא היה המצב. התעמולה גרמה ללא מעט אנשים מסביבתי הקרובה (ואפילו קרובה מאד) להימלט, מלאי פחד. הם לא נסעו לשום מחאה אלא מבחינתם פשוטו כמשמעו ״הצילו את נפשותיהם״.
גם ועדי ההורים היו בלחץ וחרדה ככל הנראה, כי למרות הודעת משרד החינוך שלא יושבת אף מוסד חינוכי, ב 30.12 בתי ספר הבאים הודיעו על השבתה מטעם ועדי ההורים שערכו כינוס חירום לצורך כך וקיבלו החלטה: בית ספר החורש, בית ספר החיטה, בית ספר הדמוקרטי קשת, בית ספר יעב”ץ, בית ספר ניל”י, תיכון המושבה ובית הספר המשותף חוף הכרמל.
לא נראה שהיה מדובר על טקטיקה מחאתית גם לא מצד ״שומרי הבית״ או ״צלול״, והיה נראה שהם שכנעו את עצמם לחלוטין בהפרזות שהם מייצרים. לקראת הנישוב, למשל, הוגשו על ידם עתירות לבית המשפט נגד הפעלת האסדה. עמותות סביבתיות אחרות סירבו להצטרף לעתירות, בטענה שהן ״חסרות תוחלת, לא מבוססות ויפגעו במאמצים להוריד את זיהום האוויר באזור״. באופן לא מפתיע העתירות נדחו על הסף, והמגישים אולצו לשלם 60,000 ש״ח תוך ביקורת קשה מצד בית המשפט על כך שהעתירה היתה “ללא תשתית מספקת, והתבררה עד מהרה כמיותרת ומושתתת על תשתית עובדתית רעועה ביותר, כמו גם על סתירה פנימית הגלומה בה”. למעשה, בהמשך פסק הדין השופט התבטא באופן ממנו השתמע שהוא ממש השתדל להשית סכום מינימלי כדי לא ליצור אפקט מצנן עתידי על עתירות אזרחיות, למרות שלעתירה הזו היתה מגיעה בעיניו לאטמה משמעותית יותר.
יום הנישוב
והנה הגיע יום הנישוב. ואפשר היה לראות בזמן אמת את המשך ההתמכרות להיסטריה. הווטסאפ ציפצף עם הודעות היסטריות:
״הודעה שהגיעה אלי זה עתה – כל תחנות הניטור קרסו!! כמה לא מפתיע!״.
(מייד בדקתי – כל התחנות פועלות כרגיל. מה שלא הפריע להודעה להמשיך להיות מופצת בלי לבדוק. עובדות זה כל כך 2017).
״הנתונים גבוהים מהמותר!! ידענו!״.
(אה… לא).
״מעלימים נתונים! מוחקים נתונים! הגרף פתאום נעלם וחזר! שינו את הנתונים רטרואקטיבית!״.
(אם נכנסים לחומר ומבינים איך תחנות הניטור עובדות, רואים שהכיול שלהן לוקח זמן כי הוא תלוי במדידות מקבילות של חומרים אחרים באוויר. מעבר לכך כל הזמן עלולות להיות תקלות קטנות ובעיות זמן אמת שלפעמים גם מצריכות איתחול או כיול מחודש. בקיצור הצגת נתונים בזמן אמת זה דבר נפלא כשהוא עובד כמו שצריך, אבל בהגדרה הוא רגיש לתקלות זמן-אמת, ובכל פעם שמבוצעת פעולת איפוס, כיול, אתחול – מי שחושד בקונספירציה של הג״ס עם נובל אנרג׳י ירגיש שמעלימים ממנו נתונים. מה גם שנתונים מאומתים אפשר לספק רק אחרי בקרה והצלבה שלוקחות יומיים ואפילו שלושה, ואז בכלל אפשר להרגיש שמעכבים את הנתונים כדי שאפשר יהיה “לסדר” אותם לטובת בעלי האינטרס).
״הגרפים גבוהים בטירוף! בעיקר ה NOx!״.
או קיי, שווה לדבר קצת על ההודעה האחרונה, שחזרה בווריאציות שונות, כי אין ספק שההתנהלות הלא קומוניקטיבית של הג״ס תרמה לחלק מההיסטריה וממש קשה היה למי שלא מתמצא להבין מה בעצם רואים בגרפי הניטור.
הגרפים לא נורמלו לתקני הפליטה המותרים ותקני הסף לא צויינו בשום מקום. במצב כזה, למי שלא מתמצא בנבכי ״ערכי ייחוס למזהמי אוויר מנוטרים בישראל״, ״תקנות אוויר נקי התשע”ו 2016״ או ״תקן פיקוח על מפעלים טעוני רישוי בהסדרת IPPC״ הגרפים מייצגים מספרים חסרי פשר וקל להיבהל מ״גרף גבוה!״ בלי אפילו להבין מה הערכים הרלוונטיים.
זה באמת לא פשוט להפוך את התצוגה לאינטואיטיבית, וצריך הבנה מסויימת כדי להעריך את הנתונים: יש תקן פליטה שעתי, תקן יממתי, ערך סביבה וערך יעד, לכל אחד מהחומרים השונים. כל אחד מהערכים מודד משהו אחר ויש לו “מספר” אחר. בנוסף, מותרות כמה חריגות מהתקן לכל מתקן בכל שנה, אז גם אם מישהו בציבור רואה חריגה אמיתית, לא בהכרח שהיתה הפרה של החוק, והדבר תלוי במספר החריגות. בקיצור, לא פשוט, לא ברור, ולכן גם קל להבהיל ולעשות מניפולציות.
הנה למשל גרף הפליטות מתחנת מעיין צבי, התחנה שישירות מול האסדה ובה נמדדו הנתונים הגבוהים ביותר מכל התחנות. הדיבור ההיסטרי על ״הערכים הגבוהים בטירוף של NOx! תראו בגרף!״, נבע מכך שהגרף שלו זה הגרף הכי גבוה שם. אבל רגע, מה זה אומר בעצם? איזו משמעות יש בכלל לגובה של הגרף של NOx מול החומרים האחרים בלי לדעת מה התקן המותר עבורו? ומה התקן עבור החומרים האחרים?
התקן של NOx, למשל, בצירים של הגרף בו הוא מצוייר, נמצא גבוה באוויר מעל קצה המסך מרוב שהערכים בגרף נמוכים ורחוקים מהתקן המותר: הנקודה הגבוהה ביותר של פליטת NOx עומדת בגרף על שיא של 40 ומשהו PPB (מספר החלקיקים לכל מיליארד חלקיקי אוויר), כאשר התקן עומד על 300. לא עוזרת להבנה גם העובדה שיש פה שתי מערכות צירים שונות, מימין ומשמאל, לחומרים שונים.
אם למשל היינו מקטינים את הגרף מספיק כך שנוכל להכניס לקצהו העליון את התקן המותר לחומר ״הגבוה בטירוף״ השני (O-Xylene), כל ה״גרף הענק״ שלו היה הופך לקטן יותר מפיקסל אחד בתחתית המסך, כי השיא של O-Xylene בגרף מגיע לגובה מקסימלי של 0.65 PPB ואילו התקן שלו הוא 1000.
גם הבנזן (הקו האדום בגרף למטה), החומר שהמומחים בתחום אמרו שיהיה הכי בעייתי ומסוכן, לא הגיע אפילו לרבע מהתקן (1.22, שציירתי למעלה בקו אדום). ממש כמו שאותם מומחים חזו.
אחרי הנישוב
גם כעת, אחרי שכל הנתונים פומביים ואפשר לשבת ולחשוב רגע על ההתנהלות, אני שומע וקורא לא מעט ש״בכל זאת מדובר על זיהום משמעותי, אפילו אם לא הגיע לתקן!״. זאת בזמן שאי אפשר כמעט להבדיל בין הגרף של הערב לבין גרף מהשבוע שעבר באותה תחנת ניטור (בהצלחה בחידון ״מצא את ההבדלים״):
למרות דיווחים מצד אזרחים על סימפטומים שונים, הרכב האוויר בזמן הנישוב לא היה חריג בשום צורה מבחינת ריכוז בנזן ותרכובות אורגניות. למעשה, תרחיש הפליטה המירבי שהונח מראש, לפני שידעו בדיוק את הרכב הגזים שייפלט, התגלה אכן כתרחיש מירבי, כלומר – המצב היה טוב משמעותית בפועל, ובמקום כ 76 ק״ג בנזן בתרחיש המירעי נפלטו בפועל כ 4 ק״ג בלבד. פליטות כאלה במרחק 10 ק״מ מקו החוף ועם רוח מזרחית שנושאת אותם מהחוף והלאה אכן לא היו חזויים להשפיע אפילו במעט על נתוני הניטור, כפי שבאמת רואים בפועל.
אפשר גם לציין שלא נראה קשר סיבתי בין תלונות התושבים לבין זמני הנישוב, ורבות מהתלונות הגיעו לפני תחילת הנישוב. מבחינת העובדות הנראות, נגרם במקרה הזה נזק בריאותי לציבור אך ורק מהההפחדה, כי רואים שלא היה שינוי בריכוזי המזהמים על החוף ולכן דיווחי התחלואה אינם בשל עליית ריכוז מזהמים כלשהו אלא רק בשל חרדה ולחץ (מה שידוע כ״אפקט נוסבו״).
נתונים אלו הובילו לתיאוריית קונספירציה לפיה הנישוב ״האמיתי״ היה למעשה יום אחד אחרי התאריך בו הוא כביכול נעשה, מתחת לאפו של משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה, וכי לא ייתכן שנפלטו כה מעט מזהמים. התיאוריה גם כללה השבתה מכוונת של תחנת הניטור במעיין צבי למשך מעל שעתיים בפרק זמן קריטי (לכאורה לצורך כיול). זאת בכדי להסוות את העובדה שהנישוב פעל אז כביכול במלוא עוזו והמזהמים ״האמיתיים״ נפלטו באותה עת. זה נתמך בצילומים ממצלמה תרמית שצפתה אל האסדה ותיעדה כביכול פעילות חריגה.
תיאוריה זו לא מסבירה את העובדה שבאף תחנת ניטור אחרת מה 7 הנותרות לא נמדדו ערכים חריגים. בנוסף, גם בנישוב השני נפלטה כמות דומה של בנזן ופחמימנים, והסתבר שאכן הרכב הגז בנישוב היה משמעות נקי יותר מתסריט הפליטה המירבי. גם המצלמה התרמית המתעדת את האסדה הסתברה כמכשיר שאין באפשרותו להעיד על דבר שכן אינו מיועד לכך כלל ואין לדעת מה בדיוק הוא מתעד.
מה היה לנו פה?
אני מבין מבחינה אנושית את הנטיה להקצין, אולי במוטיבציה של ״לזעזע את ההמונים אחרת הם לא יצאו מאדישותם״. בוודאי מובן שאחרי שכותבים פוסטים עניניים שמקבלים לייק וחצי מאותה קבוצה קטנה של אנשים, קל לדמיין תהליך הקצנה שנובע מכך שכשמתחילים לפמפם ״שואה בפתח!״ פתאום זה עף ואנשים עוקבים ומתלהבים. מפתה. מובן. אבל מבחינתי המחיר של אובדן האמינות ממש לא שווה את זה.
עבודה תעמולתית תוך הפעלת פחד והתעלמות מחשיבה שקולה ומעובדות? את זה אני דווקא מכיר בארצנו הקטנטונת, וגם מחוצה לה, ולא בטוב.
אין ויכוח על כך שחשוב לעמוד על המשמר בכל הנוגע לזיהום הסביבה, ובפרט, לא לסמוך על חברות הפקת אנרגיה אינטרסנטיות אלא על אנשי מקצוע בלתי תלויים. וברור גם שהמשרד לאיכות הסביבה, למרות כוונותיו הטובות, מוגבל במשאבים ולא תמיד מספק מענה הולם. אף איש מקצוע מטעם המשרד לא נתן מענה ויעיל לנתונים חסרי ביסוס שהופרחו באוויר ולשלל תיאוריות קונספירציה וזה סייע לאווירת חוסר האמון. ברור לי שאין להג״ס תקציב ריאלי להתמודדות עם האתגרים האלה כמו שצריך (ליתר דיוק, תקציבו, למרבה הפתטיות, מהווה רק כרבע אחוז בלבד מתקציב המדינה – 1.2 מתוך 480 מיליארד ש״ח).
לראייתי שולם פה מחיר יקר של בזבוז אשראי ציבורי יקר, ושל מיתוג מאבק חיוני לאיכות סביבה כהזיה של אנשים מנותקים עם ״הטיית טבעיות״ מופרזת. כששמים דגש כל כך כבד על אלמנט אחד שאינו קריטי, בין אם רוצים בכך ובין אם לא, מפקירים את החלקים החשובים במאבק. בזמן ש״שומרי הבית״ ו״צלול״ בזבזו הון גם בכסף וגם בתשומת לב תקשורתית וציבורית רק כדי להיזרק מכל מדרגות בית המשפט עם עתירות חסרות ביסוס, עמותות כמו ״אדם טבע ודין״ ו״רשות שמורות הטבע״ עשו עבודת קודש של ממש מול נובל אנרג׳י והג״ס, והגיעו להישגים משמעותיים בשיפור הסביבתיות והניטור של הפרוייקט.
אבל מחיר כבד אפילו יותר מהאשראי שלראייתי בוזבז פה על ידי הסטת הדיון לפחד והיסטריה, היה אובדן הדיאלוג. ראיתי שוב ושוב איך אנשים מפסיקים לדבר לגופו של עניין ומתחילים לדבר מתוך ״אמונה״ במקום להתייחס לנתונים. לא משנה מה מביאים ומאיפה, נתקלים במין חומה דתית ממש, בתשובות לגופו של אדם במקום לגופו של טיעון, באנשים שפוטרים את עצמם ב״מה אתה מקשיב להיסטרי הזה״ או לחלופין ״מה אתה מקשיב לו זה שתול של תשובה״.
מצערת אותי ההתמסרות למחנאיות ולפחד אצל כל כך הרבה אנשים. הנכונות לקבל וגם להפיץ דיס-אינפורמציה בלי לעצור ולחשוב, בלי לעצור ולבדוק. הקלות שבה נכנסים להזדהות עם מחנה מסויים וננעלים בו.
אני מרגיש שזה חלק מרעה חולה שמשתלטת בארץ בפרט ובעולם בכלל.
שיהיה לנו לבריאות.