נשף מסכות

פתחתי היום את פייסבוק וחשכו עיני – כל הפיד שלי מפוצץ בפוסטים, ממים וגיפים נגד עטיית מסכות, חלקם אפילו מעוטרים בדימויים מחרידים ומופרכים בהקשר הנוכחי, עם שפחות ממטעי הסוכר של תקופת העבדות.

העציב אותי כל כך לראות את הפוסטים הללו שחלקם שותפו אלפי פעמים (ואני לא מגזים – הלכתי לפוסטים המקוריים, והיו שם אלפי שיתופים), ושכולם כללו ווריאציות על אותן 10 עובדות לכאורה, שכל אחת ואחת מהן שקרית או לכל הפחות מוטה מאד.

אצל מי  ״צלם האנוש אובד״ כשהוא עוטה מסיכה? לראייתי המסיכה הזו יכולה גם באותה המידה לגלם נכונות לוויתור על נוחות אישית לטובת אמפתיה וסולידריות חברתית, יכולת להעריך עלות-תועלת, חשיבה רציונלית ובקיצור הרבה ממה שיפה במין האנושי.

האם עטיית מסכה היא הכרחית? לא בטוח. יש מדינות, דוגמת שבדיה או לטביה, שבחרו לא ללכת בכיוון הזה ואין ראיה מובהקת שזה השפיע לרעה על התחלואה כי יש להן גם חסרונות (כגון סכנה של תחושת ביטחון כוזב שהן עשויות להעניק, וכן שימוש לא נכון שעשוי להזיק יותר מלהועיל). עם זאת בפני עצמן המסכות נמצאו כמועילות, בעיקר בשילוב עם ריחוק חברתי ושטיפת ידיים.

במיוחד במדינה צפופה כשלנו, בה ריחוק חברתי לעתים קרובות הוא משאת נפש לא מושגת, נראה שהנושא חשוב, אז הנה התייחסות לכל אחד מהטיעונים בפוסטים האלה. אז אם מישהו מאלפי המשתפים ומאות אלפי הקוראים שלהם קורא כאן כעת, בבקשה:

1. ״המסיכות בכלל לא עובדות״

כבר עשו ניסויים קליניים לא מעטים אודות יעילות המסיכות, ומטה-אנליזה של הספרות המחקרית הראתה ששילוב של ריחוק (1 מטר ומעלה) עם שימוש נכון במסיכה מוריד הדבקה בשיעור של בין 70% ל 85%.
גם מסיכות בד פשוטות נמצאו כאפקטיביות במקרה של הקורונה.

בסך הכל מדובר על פיזיקה פשוטה: טיפות של 5 מיקרומטר ומעלה, שאלפים מהן מיוצרות גם בדיבור רגיל ולא רק בהתעטשויות ושיעולים ושמחקרים ובדיקות רבות הראו שמסיכות (אפילו הפשוטות ביותר) חוסמות באחוזים גבוהים. זה לא חדש – מסכות נמצאות בשימוש כזה כבר עשרות שנים אצל אנשי צוות רפואי. מדינות כמו טאיוואן, קוריאה הדרומית או סינגפור שהכניסו מסיכות לשימוש נפוץ באופן מהיר (עקב מוכנות מטראומת הסארס) בלמו את ההתפרצות באופן דרמטי.

לא במקרה הבקשה הפשוטה לעטות פה מסיכות נתמכת על ידי קונצנזוס מצד אנשי המקצוע. כן חיוני לזכור שהמסיכה באה רק כאמצעי משלים לריחוק חברתי, ולא במקומו, ושצריך שימוש נכון. הראיות אמנם לא מוחלטות אבל בהחלט נותנות אינדיקציה מובהקת – המסכות עוזרות. הן לא פתרון קסם. הם פחות הכרחיות מריחוק חברתי אם רוצים למתן התפשטות של נגיף, אבל הן בהחלט עוזרות.

2. ״מסכה על אדם בריא אינה מגנה עליו מפני הידבקות״

לא לגמרי מדוייק, כי מחקרים (גם קליניים וגם על עובדים בבתי חולים) הראו שהיא כן מספקת הגנה מסויימת, אבל באמת באחוזים נמוכים. ראשית כי נגיפים שמדבקים דרך רקמות ריריות (ונגיפים נשימתיים הם בדרך כלל כאלה) מדבקים גם דרך העיניים, ועליהן המסכה אינה מגינה. ושנית כי המסכה חוסמת את הטיפות ולא את הנגיף, וביציאה מהפה הטיפות לרוב הרבה יותר גדולות מאשר אחרי זמן מה, שהן עוברות אידוי וקטנות, ואז אפשר לנשום אותן פנימה דרך המסכה.

אבל לכן זו באמת לא הסיבה בגללה מקדמים עטיית מסכות. ככל שראיתי בכל מקום מסבירים זאת שוב ושוב: הסיבה  לעטיית המסיכה היא לא להגן על עצמך אלא על כל האחרים, ובעיקר על האנשים באוכלוסיית הסיכון שתלויה בנו כדי שנעצור את התפשטות המחלה הזו שעשויה לגרום להם לתחלואה קשה ואף למוות.

3. ״מסיכה בקיץ בחום ובלחות מזיקה לבריאות הפיזית והנפשית״

לא ראיתי כל ספרות מחקרית שמצאה ראיות לנזקים פיזיים או נפשיים כתוצאה מעטיית מסיכות אצל אדם שאין לו בעיות בריאותיות. אשמח להפניה.

ביפן, סין וארצות מזרח אסיאתיות נוספות חלק ניכר מהאוכלוסיה לובש מסכות באופן יום-יומי בלי כל קשר לקורונה. לא תועד אף מקרה של אדם שנפגע שם כתוצאה מחנק-מסיכתי או משהו בסגנון.

מנתחים לובשים מסיכה לאורך משמרות ארוכות ברציפות. עד 12 שעות. יום אחרי יום. שבוע אחרי שבוע. חודש אחרי חודש. שנה אחר שנה. במשך כל הקריירה שלהם. האם בניתוח עתידי שיצטרכו לעבור, יהיו מוכנים אותם מתנגדי-מסכות לפרגן לצלם האדם של המנתח או לבריאותו הפיזית והנפשית ולתת לו לנתח אותם בלי מסיכה?

4. ״הפרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – מגבילים לנו את החופש!״

אפשר להבין כל התנגדות בסיסית להתערבות של המדינה בחיי הפרט, אבל צריך לחשוב טוב אם אין פה ציניות או אגוצנטריות, בסגנון ״בשם החופש הקדוש שלי אני פוגע בזכות לחיים של חברי קבוצות סיכון״.

כל זכות נעצרת בגבול בו היא פוגשת זכות אחרת. עם כל הכבוד לחופש התנועה שלי, למשל, אין לי את החופש ליסוע בצד הלא נכון של הכביש. ועם כל הכבוד לחופש הדיבור  שלי נאסר עלי להסית או להוציא דיבה. הרי גם לקבל הוראות מעמוד עם פנס צבעוני בצומת לא בהכרח הופך אותי ל״עבד צייתן לדיקטטורת הרמזורים״, ופוגע בעצמאותי באופן מידתי ביחס לתועלת לכלל. זה הרעיון של חברה אנושית, על זה היא מושתתת.

בחברה אנחנו תמיד נותנים לגוף מסויים את המנדט לשרטט את הקווים האלה בין הזכויות, איפה מסתיימת הזכות שלי כי היא פוגשת זכויות של אחר או של הכלל. ובהקדר להיבטים בריאותיים, המנדט הזה נשען על חוות דעת מדעיות. ברגע שהקונצנזוס המדעי מצביע על זכות כלשהי שלנו (למשל הזכות לעשן בכל מקום) כפוגעת בזכות בסיסית של מישהו אחר (למשל לא ללקות בסרטן ריאות עקב עישון פסיבי), הרי שהגיוני ואף נדרש להגביל את זכויותינו הבלתי-קדושות.

הגבלה כזו לא אומרת שאנחנו בדיקטטורה אלא בדיוק ההיפך – זה אומר שאנחנו בציוויליזציה מודרנית. בדמוקרטיה. כי דווקא בדמוקרטיה לכולם יש זכויות בסיסיות, וצריך להתחשב לא רק בעצמנו.

5. ״שימוש לא נכון במסיכה רק יגביר את ההדבקה״

בהחלט. וזה גם לא טיעון שאפשר לבטל כי כשהמוני אנשים מבצעים פעולה סביר שלפחות לחלקם לא יהיה מידע טוב, או תשומת לב מתאימה, או אפילו אכפתיות מספקת.

מצד שני שימוש לא נכון בים עלול לגרום לטביעה.
ושימוש לא נכון באוכל עלול לגרום להשמנה.
ושימוש לא נכון בכל דבר, גם המועיל ביותר, עלול לגרום לתוצאות גרועות.

והפתרון: להשתמש בכל הדברים האלו נכון.
הרי טכנית זה לא באמת כזה מסובך. מי שהצליח ללמוד לכתוב ולקרוא, ואפילו לסגור ריצ׳רץ׳, מן הסתם יצליח גם להתמודד עם האתגר העצום של לשים מסיכה: על האף והפה מלפנים, וגומיה על כל אוזן מאחור. כן דרושה הסברה טובה, ברורה ובשפות שנדרש כדי שאנשים יבינו שחיוני לשטוף ידיים היטב לפני ואחרי מגע עם המסכה, כל כמה זמן צריך להחליף וכו׳

6. ״רק בישראל יש חובת מסיכות״

אם תכתבו בגוגל mask policy בתוספת שם המדינה, תראו באתרים הממשלתיים הרשמיים של רשויות הבריאות שהמדיניות הגורפת ברוב המקומות היא של עטיית מסיכות במקומות בהם אנשים באים במגע, בדגש על מקומות סגורים שלא מאפשדרים ריחוק חברתי (דוגמת תחבורה ציבורית).

מה שנכון הוא שרק בישראל למיטב ידיעתי יש חובת עטיית מסיכות גם במקומות פתוחים. ייתכן שההיגיון הוא שישראל ארץ צפופה עם מקומות פתוחים דוגמת שווקים או ים שיש בהם דחיסות של אנשים, אבל סביר שהיגיון הוא בכלל אכיפתי ולא רפואי. במילים אחרות לא סומכים על אנשים שלא ינסו לעגל פינות ולכן אומרים ״בכל מקום ודי״.

כך או כך, אין לי באמת בעיה עם אנשים שלא עוטים מסיכה במצבים בהם הם בריחוק חברתי מאחרים – זה בינם לבין הפיקוח, ואם הם יותר מ 2 מטר מאחרים בין כך לא ברור אם תועלת רפואית במסיכה. הבעיה היא עם ההתנגדות הגורפת.

במאמר מוסגר, אני חושד שהחובה הגורפת המחייבת שימוש גם בחוץ עלולה להיות חרב פיפיות, ששכרה בהפסדה גם כי היא פוגעת באמון של האנשים בהיגיון של ההנחיות (ואמון הוא מצרך יקר), וגם כי סביר שהאכיפה תהיה רק בחוץ (במקום בו קל לשוטרים לבצע אותה) מה שיוביל למצב אבסורדי בו אנשים ילכו עם מסכות בחוץ, במקום בו זה פחות נחוץ, ולא ילכו איתה בפנים, במקום בו היא כן נדרשת.

7. ״אין הגיון בהנחיות בארץ – עוצרים אנשים לבד בים״

בזה בהחלט יש משהו. התקנות וגם האכיפה בארץ מעצבנות בחלקן ולא הגיוניות לעיתים. נטפלים לפעמים לאנשים שאינם בסמיכות לאף אחד וכיו״ב.

גורמי אכיפה בדרך כלל יעשו לעצמם ״חיים קלים״. משטרת התנועה לפעמים תארוב לנהגים שלא עוצרים בעצור דווקא באיזה צומת שומם, כי שם קל לתפוס. זה עדיין לא אומר ששלטי עצור (או מסכות), אינם דבר שכולנו מרוויחים ממנו בסופו של דבר, למרות אי הנוחות שהם גורמים לנו. גם אם אני עצבני על אכיפה אידיוטית מצד משטרת התנועה, לא אתחיל להתעלם מתמרורי עצור ורמזורים.

אני יכול להבין את הטוענים שהחמרת התקנות וחוסר הרצון להשאיר דברים לשיקול דעת האזרחים, נובעות לפחות בחלקן מרוח ״המחשבה החופשית״ האגוצנטרית של ״משחררי העבדים״ שנושבת כעת בעוז, ומהנטיה הישראלית להיגיון תחמני. מאידך זה משקף בעיה אמיתית, שסביר שגם תלך ותחמיר, כי מדובר במעגל היזון חוזר של הקשחת תקנות בגלל התנגדות, חיזוק התנגדות בגלל הקשחת תקנות וחוזר חלילה.

8. ״ארגון הבריאות העולמי בכלל לא המליץ עליהן״

אכן, בתחילת המגפה ה WHO לא המליץ על מסיכות לקהל הרחב, מארבע סיבות עיקריות:

א. לא היה ברור עדיין מנגנון ההדבקה של הקורונה: בתחילה סברו שההדבקה גם משטחית אבל הולך ומסתבר שבאחוזים נמוכים. כיום ידוע שההדבקה היא בראש ובראשונה טיפתית.

ב. חששו מיצירת תחושת ביטחון כוזבת אצל אנשים, כי כאמור המסכה מגינה בעיקר מהדבקה, לא מהידבקות.

ג. חששו משימוש לא נכון.

ד. רצו לתעדף את המלאים המוגבלים שהיו אז לשימוש צוות רפואי ואנשי קו ראשון.

אבל כיום, אחרי שאנחנו יודעים הרבה יותר ואין מחסור במלאי של מסכות פשוטות, אנשי המקצוע נמצאים בקונצנזוס חד משמעי: המסכות הן אמצעי יחסית פשוט, יעיל וכמעט נטול תופעות לוואי.

9. ״מסכות שימשו בעבר לסימון עבדים!״

כן, וגם לפורים, ולקרנבל בוונציה, ולטיפולי שיניים, ולעוד כמה דברים.
אשמח לתמונות של עבדים עם מסיכות כירורגיות למניעת הדבקה.

הסעיף הזה, אגב, חושף את שורשיהם האמריקאיים של חלק מהפוסטים האלו, שכן טראמפ ריטווט את הפיגור האלט-רייטי הזה רק לפני מספר ימים.

10. ולסיום – ״בכלל אין מגיפה בארץ״
או לחלופין – בכלל אין מגפה. נקודה.״ (הכל ׳פייקורונה׳)

אפשר לשים ידיים על העיניים תוך חזרה על המנטרה ״בישראל זה לא יקרה! אנחנו מיוחדים!״ אבל לא ממש בטוח שזה יעזור בהתחשב במה שקרה וקורה בעוד ועוד מקומות סביב העולם ובמה שאנחנו יודעים על מחלות מהסוג הזה.

כמה אפשר להמשיך לספר לעצמנו סיפורים על מזג האוויר שמציל אותנו, למשל, ולא לראות מה קורה בטקסס ובפלורידה ברגעים אלה ממש? כמה אפשר להמשיך לספר לעצמנו סיפורים על שבדיה ולהתעלם מכל ההבדלים בינינו? (צפיפות אוכלוסין, תרבות הריחוק החברתי, משקי בית יחידניים, משמעת אזרחית ואמון ברשויות ועוד).

ולמתקדמים, שחושבים שהכל בכלל רמאות, אני מקדיש באהבה את הסרטון הקצר הבא שערכתי ממספר קטעים של טרוור נואה האהוב עלי מאד – אפילו תרגום הוספתי לכם. זה רק דקה, וזה סרטון יוטיוב אז אתם יכולים להיות בטוחים שזה בוודאות מקור אמין.

לסיכום:

הסיכון בעיניך לחלות בקורונה הוא זניח? את/ה סבור/ה שממילא אפילו אם תידבק/י אז סבירות גבוהה שהמחלה תהיה קלה? או שבאופן כללי החיים מלאים בסיכונים וזו לא סיבה להשתגע?

סבבה. אמנם אני אישית לא בטוח שאני מעוניין בהימור כזה (כבר שמעתי לא מעט גם על תחלואה קשה וארוכה אצל ״סתם אנשים״, ויש מחקרים ראשוניים שמראים שזה מאפיין דווקא צעירים יחסית, ללא מחלות רקע), אבל אני יכול להבין את הלך הרוח הזה כל עוד הוא כלפי עצמך.

אלא שאת/ה לא במרכז כרגע. הבקשה המינימלית לעטיית מסכה, על אי הנוחות המסויימת הכרוכה בה, באה כי את/ה חלק מהחברה, ועל פי הגופים המדעיים שהסמכנו לפסוק בעניין, הסולידריות החברתית הזו נדרשת כי אם העסק ייצא משליטה רבים צפויים לתחלואה קשה וגם מוות.