האם נמצאה ההוכחה הניצחת לכך שחיסונים בעצם מזיקים?

איך ייתכן שעיתון הגרדיאן הבריטי, עיתון מכובד עם צוות רציני של בודקי-עובדות ועם מוניטין אחראי, פירסם כתבה עם נתונים מאומתים ומובהקים, לפיה החיסון המהולל לפוליו גרוע יותר מהמחלה עצמה?

[ההפניות למקורות – בסוף הטקסט]

בסוף 2019 הופיעה בגרדיאן כתבה עם הכותרת ״התפרצות באפריקה כתוצאה מחיסון הפוליו״ [1]. בגוף הכתבה צוין שהתפרצות הפוליו המחודשת בארבע מדינות באפריקה היא כתוצאה מהחיסון, וכבר בפסקה הראשונה ניתן למצוא את המשפט:
״יותר ילדים משותקים כיום כתוצאה מהחיסון נגד פוליו מאשר מנגיף הפוליו עצמו״

״More children are now being paralysed by vaccine-derived viruses than those infected by viruses in the wild״.

הדבר הזה רץ בקבוצות ווטסאפ ופייסבוק של מתנגדים לחיסונים, וכשרק שלחו לי אותו לראשונה מאד הסתקרנתי. על רוב התיאוריות הפרובוקטיביות שרצות ברשת אין טעם להרחיב את הדיבור, כי הן לא מספקות ביסוס עובדתי בר בדיקה כלשהו (למשל סרטוני יוטיוב סנסציוניים שנעדרים כל הפניה למקורות, אסמכתאות או ממצאים שאפשר לבדוק את אמינותם וערכם), אבל הנה כאן היה מקור אמין יחסית, עם נתונים ברורים והפניות למקורות. וכשנכנסתי לנתונים מהספרות המקצועית ראיתי שהמספרים נכונים: אכן, עולה שבשנים האחרונות יותר ילדים משותקים כתוצאה מהחיסון נגד פוליו מאשר מנגיף הפוליו עצמו.

מה? איך? למה?
האם נמצא קליע הכסף שיחסל את מיתוס החיסונים השקרי ויחשוף סוף כל סוף את פרצופו האמיתי של ביל גייטס, מדלל האוכלוסיה הידוע?

לא בדיוק. למעשה, יש פה דוגמה יפהפיה ל ״איך לשקר באמצעות סטטיסטיקה״, כשם ספרו המעולה (והמשעשע) של דארל האף, שיצא ב 1954 אבל כאילו נכתב היום. כלי מעולה לחידוד ההבחנה בשלל המקרים בהם משקרים לכם באמצעות אמירת אמת בדרך מגמתית. תעשו לעצמכם טובה ותקראו אותו פה [3] (קישור פתוח ללא תשלום).

אז מה קורה פה עם הנגיף ועם החיסון שלכאורה קטלני ממנו?

כשיצאתי לדרך כדי להבין לא שיערתי איזה סיפור עצום יש ברקע העניין: היוזמה הרפואית הגדולה ביותר שאי פעם ביצעה האנושות, הצבא הלא-מלחמתי הגדול בהיסטוריה, פילנתרופיה בקנה מידה בלתי נתפס ומולה חשיכה ואלימות פונדמנטליסטית. אשכרה ״סיפור על אהבה וחושך 2״ (אבל עם יותר תקציב! יותר אפקטים! ברוס וויליס!) (או קיי בלי ברוס וויליס).

אז לא בטוח שקצר (למרות שניסיתי נורא, בחיי), אבל למי שמתעניין, שווה:

קיצור תולדות הפוליו

פוליומאייליטיס (הידועה בכינוי החמוד יותר ״פוליו״) היא הדגמה יפה עד כמה מהר אנשים מתרגלים לדבר טוב: כיום המחלה היא זיכרון דהוי, אבל לפני 60 שנה היא היתה אימה של ממש כאן בעולם המערבי, שלא לדבר על העולם המתפתח בו היו עדיין מאות אלפי חולים בכל שנה בזמן שאפילו פה בישראל כבר דיברנו בטלפונים סלולריים ושלחנו מיילים.

כשחושבים על פוליו, האסוציאציה בדרך כלל היא של שיתוק ברגליים. אבל הנגיף תוקף את מערכת העצבים המרכזית, כך שלעיתים יש שיתוק של ראש ו/או וצוואר ולפעמים גם שיתוק נשימתי (דיאפרגמה). באמצע המאה ה 20׳ היו למשל בתי חולים ובהם מחלקות שלמות של ילדים שנתונים בתוך Iron Lungs בגלל שיתוק נשימתי (כמו שאפשר לראות בתמונה הזו).

הפוליו היתה מחלה מטילת אימה: מידבקת מאד (כל חולה מדביק בממוצע 6 אנשים נוספים), גורמת לשיתוק אצל 1 מכל 200 נדבקים, ומתוכם ב 10% מהמקרים – מוות. היעלמות המחלה מחיינו אחרי שמיררה אותם אלפי שנים [2], היא אחת ההצלחות העצומות והמובהקות של הרפואה המערבית ותוצאה ישירה, מיידית ומובהקת של פיתוח חיסון למחלה, פרי של מעל 50 שנות עבודה רפואית.

חיסון הפוליו, כמו חיסונים רבים אחרים, מלמד את המערכת החיסונית של הגוף להתגונן מהמחלה באמצעות גרסה מוחלשת או מומתת של הנגיף, שיוצרת בגוף מחלה בעצימות נמוכה מאד. במהלך המחלה המערכת החיסונית לומדת לייצר את הנוגדנים הספציפיים לנגיף (בפוליו למעשה מדובר על 3 סוגים שונים), וכך הגוף רוכש מוכנות לתגובה מיידית בשעת הצורך, והוא ערוך ומוכן להתגוננות מהירה במקרה של היתקלות בווירוס אמיתי בעתיד.

לאחר עשורים של מאמצים (שהיו בהן פריצות דרך משמעותיות בתחום האימונולוגיה, שאפילו זיכו כמה ממגליהן בפרסי נובל), הצליחו בשנות ה 50׳ סאלק וצוותו להרכיב חיסון שהשיג תוצאות חיוביות בלי להיות מסוכן מדי. אחרי כמה שנים של בדיקות מוצלחות בסדר גודל קטן יחסית (כמה אלפי ילדים) הורחב הניסוי, ובהדרגה הפך להיות הניסוי הרפואי ההתנדבותי הגדול ביותר בעולם עד אז, בהשתתפות 1.8 מיליון ילדים ב 44 מדינות: כחצי מיליון ילדים חוסנו, מעל 200,000 קיבלו פלסבו (דמוי-חיסון בעל השפעה פסיכולוגית בלבד) ומעל מיליון ילדים לא קיבלו דבר ושימשו כקבוצת ביקורת [4]. הורים ברחבי ארה״ב נלחמו על הזכות להשתתף בניסוי שעשוי היה להציל את ילדם משיתוק או מוות.

אחרי שנה של מעקב קפדני הראו התוצאות על הצלחה פנומנלית, והחיסון הוכרז ״יעיל ובטוח לשימוש״. ההכרזה, אגב, בוצעה באופן סמלי ביום השנה ה 10 למותו של הנשיא האמריקאי האהוב רוזוולט, היחיד שנבחר לנשיאות 4 פעמים ברציפות ונכה פוליו בעצמו (או שלא – כנראה אבחון מוטעה… [5] ). אפשר כאן לקרוא כתבה מרגשת שיצאה לרגל 50 שנה לניסוי העצום (שכונה בתרבות הפופולרית העממית האמריקאית The March of Dimes על שם מסע גיוס התרומות שלו, ששווה פוסט בפני עצמו) [6].

החיסון הוכנס לתכנית החיסונים הלאומית של ארה״ב ב 1955 והתוצאות היו דרמטיות: תוך שנתיים כבר היתה ירידה מ 35,000 מקרים בשנה ל 5,600, וכעבור שנתיים נוספות המספר כבר עמד על 160 מקרים בלבד בכל רחבי ארה״ב [7]. בתוך שנים ספורות הוכחד הפוליו בארה״ב, ובעקבות זאת גם בשאר העולם המפותח. לא פלא שפיתוח החיסון זיכה 3 אנשים (אנדרס, וולר ורובינס) בפרס נובל, ואדם נוסף (סאלק) בשתי מועמדויות לנובל (1955 ו 1956).

החיסון שפותח על ידי סאלק בוסס על נגיף מומת וניתן באמצעות זריקה, ומספר שנים אחריו פותח גם חיסון המבוסס על נגיף מוחלש שיוצר נוגדנים חזקים במיוחד במעיים, מקום ההתרבות הראשי של הנגיף.

החיסון המוחלש היה יעיל, זול וידידותי ליישום (הוא ניתן באמצעות טפטוף לפה הילד), אבל היה לו גם חיסרון: חיסון עם נגיף מוחלש הוא הליכה על חבל דק. מצד אחד אם הנגיף יהיה מוחלש מדי לא נקבל תוצאות והגוף לא יפתח נוגדנים, אבל מצד שני אם הנגיף לא יוחלש מספיק – חלק מאלו שיקבלו אותו יפתחו מחלה חזקה מדי ועלולים להגיע לשיתוק או אפילו מוות.

במקרה של חיסון הפוליו, למשל, עד היום לא הצליחו לפתור את המצב שאחת לכל חצי מיליון מקרים הנגיף המוחלש עובר ״רקומבינציה״, סוג של מוטציה שגורמת לו להפוך חזרה לבעל פוטנציאל נזק מלא. תהליך הרקומבינציה לוקח מעל שנה ולא יזיק בדרך כלל למחוסן, אבל יהפוך אותו למפיץ פוטנציאלי של הווירוס למשך תקופה מסויימת. מקרי פוליו שנובעים ממקור כזה של נגיף שהפך ממוחלש לפעיל נקראים ״Circulating Vaccine Derived Poliovirus״, או בקיצור – cVDPV.

כדי למנוע את המצב הזה נותנים שילוב של שני החיסונים יחד. כי הסתבר שכשמזריקים את הנגיף המומת עם המוחלש, נמנעת אפשרות הווירוס לחזור להיות קטלני. בישראל, למשל, בוצעו בין 1990 ל 2004 מעל 7 מיליון חיסוני פוליו בקומבינציה כזו, ולא נרשם אפילו מקרה אחד של cVDPV (פוליו שמקורו בחיסון). [8]

GPEI

העולם המפותח הפך אם כן במהירות לנקי מפוליו, אבל במדינות המתפתחות המגיפה המשיכה להשתולל: ב 1988 המצב היה כזה שבכל יום 1,000 ילדים חדשים לקו בפוליו. במילים אחרות – 350,000 מקרים חדשים כל שנה ב 125 מדינות שונות בעולם [9]. זוועה.

לכן החליט ארגון הבריאות העולמי להקים שותפות עצומה של ממשלות, עמותות וארגונים בשם ה GPEI (ראשי תיבות של Global Polio Eradication Initiative: ״היוזמה הגלובלית למיגור הפוליו״).

ב 30 השנים בין 1988 ל 2018 הושקעו ביוזמה מעל 16 מיליארד דולר, על ידי יותר מ 100 גופים ציבוריים ופרטיים, והיא הפכה ליוזמת הבריאות הגדולה בהיסטוריה האנושית, וצבא המתנדבים-המחסנים העצום וחובק העולם של היוזמה היה הצבא הגדול ביותר בעולם למטרות שאינן מלחמתיות.

השותפים המרכזיים ביוזמה: ארגון הבריאות העולמי, ממשלות מרחבי העולם, קרן ביל ומלינדה גייטס, ארגון רוטארי, מרכז בקרת המחלות בארה״ב (CDC) ויוניצף (קרן האו״ם למען ילדים).

ממליץ לקרוא באתר של ה GPEI על המחוייבות והמאמץ הטוטאליים והמרגשים – באמת אחד מצדדיה היפים של האנושות [10] .

כל המאמץ הזה נועד כדי להכחיד את המחלה באסטרטגיה שנקראה “Endgame Strategy”: מאמץ מרוכז בקמפיינים לאיתור, חיסון, מעקב וטיפול טוטאליים עד להעלמת המקרה האחרון מעל פני האדמה (ממש כפי שהחיסון נגד האבעבועות השחורות הצליח לעשות ב 1979 בעזרת קמפיין חיסונים אינטנסיבי). אסטרטגיה כזו הינה חיונית כשמדובר במחלה כל כך מידבקת, כי מספיק שנותר כיס קטן ממנה במקום נידח כלשהו בכדי לייצר במהירות התפרצות גלובלית מחודשת: פוליו הוא מידבק כל כך שחיסון עדר מתחיל להיות אפקטיבי כשלפחות 95% מהאוכלוסיה מחוסנת.

עבודת קודש כזו של הצלת מיליוני ילדים מאפשרות של גורל מר יכלה להתאפשר רק בעזרת החיסון עם הנגיף המוחלש: הוא לא דורש כוח אדם מיומן או ציוד, אפשר לתת אותו באמצעות טיפות והוא גם זול מאד (14 סנט למנה). החיסון המומת, לעומת זאת, לא רק יקר אלא גם מסובך לוגיסטית מאחר והוא ניתן באמצעות זריקה. כדי להשתמש גם בו היתה נדרשת הכשרת כמות עצומה של אנשים להזרקה נכונה, כמות לא הגיונית של מחטים, ואמצעים לשמור עליהן סטריליות גם בחורים הנידחים ביותר בעולם.

במילים אחרות, הדרך היחידה להוציא לפועל את המבצע הזה ולחסן 3 מיליארד ילדים כללה את הסיכון לתופעת ה cVDPV (המקרים הנדירים בהם הנגיף המוחלש עובר מוטציה והופך לפעיל, אחת לכחצי מיליון מקרים). הלוואי שאפשר היה למנוע גם את המקרים הבודדים של cVDPV, אבל כשהחלופה היא לא לעשות דבר ולהמשיך לראות 350,000 ילדים נוספים לוקים בפוליו מדי שנה, לא היה מקום להתלבטויות.

היוזמה יצאה לדרך ב 1988, וכמעט 30 שנות עבודה מאומצת מאוחר יותר, בשנת 2016, מספר חולי הפוליו בעולם ירד מ 350,000 בשנה לכמה עשרות בודדות. כל זה בזכות צבא של 20 מיליון מתנדבים שהגיעו על חמורים, אופנועים, סירות והליקופטרים כדי לחסן מעל 3 מיליארד ילדים בכל (אבל כל) פינה בעולם כולל מקומות שסועי מלחמה או כמעט בלתי נגישים, לא פעם תוך סכנת חיים.

שווה לחזור על ההישג המופלא והמרגש הזה: במקום מיליוני ילדים היו בשנת 2016 בעולם כולו 37 מקרי פוליו בלבד ב 3 מדינות אחרונות. כל יתר העולם היה נקי לחלוטין מהווירוס. היוזמה הצליחה להציל במצטבר מעל 16 מיליון ילדים מהמחלה ומחיים של אומללות או מוות אפשרי. סרט תיעודי מרגש צולם על הפרוייקט ב 2,007 והיה אפילו מועמד לאוסקר באותה שנה בקטגוריה התיעודית (הטריילר פה [11] ).

האופטימיות היתה בשיאה, כי בניגוד למחלות אחרות, את הפוליו בהחלט ניתן להכחיד: הנגיף שורד מעט מאד זמן מחוץ לגוף האנושי ואין לו מארחים אחרים בעולם החי. במילים אחרות – אם רק יצליחו לחסן את שבריר האחוז שנותר בשלוש המדינות האחרונות, עם חולה הפוליו האחרון ימות גם הנגיף וייעלם לנצח.

כמעט… אבל לא

שבריר האחוז האחרון התגלה כעיקש במיוחד, ושלוש המדינות הנותרות, ניגריה, אפגניסטן ופקיסטאן, גילו התנגדות הולכת וגוברת לחיסון.

הפיגועים במגדלי התאומים והתגובה האמריקאית אליהם האיצו תהליך של הקצנה ואיבה. עצם משמעות שמה של התנועה האיסלאמית הקיצונית שעלתה לשליטה בצפון ניגריה (״בוקו-חראם״) הוא ״ההשפעה המערבית אסורה״. בניגריה, באפגניסטן ובמיוחד בפקיסטאן נפוצו שמועות שונות על כך שסוכני הקפיטליזם והנצרות משתמשים בחיסוני הפוליו כדי לגרום לעיקור גברי העולם המוסלמי [12].

לא עזר במיוחד כשבמסגרת המאמץ לתפיסת בן-לאדן ה CIA האמריקאי זייף מבצע כביכול לחלוקת חיסוני פוליו בעיר אבוטאבאד בפקיסטאן כדי לנסות להחדיר סוכנים. קואליציה של 200 ארגוני בריאות ועמותות בארה״ב הקימו מחאה עצומה כשהעניין נחשף, אבל הנזק כבר נעשה [13]. תיאוריות קונספירציה נפוצו, וכללו אמונות שפוליו הינה מחלה שהומצאה על ידי שירותי הביון האמריקאים וארגון הבריאות העולמי כדי לאפשר להם לבצע דברים איומים ונוראים באמצעות החיסון (שבבים מישהו?), כדי לגרום לעקרות, כדי להדביק את האוכלוסיה באיידס ועוד. מאחר ורוב האוכלוסיה כבר חוסנה, ילדים משותקים כבר היו נדירים מספיק כדי להיחשב ״רצון אללה״.

אבל ה GPEI לא וויתרה (בכל זאת, ברוס וויליס).

בפקיסטאן, למשל, הושקעו מאמצים עצומים מול נציגי הפלגים הקיצוניים לגבי מה שהם כינו ״חיסון הכופרים״ [14], ואכן בסופו של דבר הושג הסכם עם הטליבאן בחתימת אנשי הדת הבכירים ביותר במדינה [15]. כתוצאה מכך הצליחו לחסן כ 9 מיליון ילדים במהלך 2007 ולכסות כמעט את כל הילדים במדינה.
כמעט כולם!

אבל רק *כמעט* כולם.

בצפון פקיסטאן נותרה מובלעת קיצונית במיוחד, ובה 24,000 ילדים אחרונים בשבטים שמנהיגיהם סירבו בכל תוקף ״ליפול קורבן למזימה של הכופרים הנוצרים לעקר את ילדי המוסלמים״ [16]. בעיניים כלות ראה העולם איך אחוז המחוסנים בפקיסטאן צונח ומספר המקרים מטפס לו חזרה כלפי מעלה. גם בניגריה, האזורים בצפון שבשליטת בוקו-חראם הפכו למוקדי פוליו מהם חזרה המחלה והתפשטה למחוזות במדינה שכבר היו נקיים.

גרוע מכך, אותם כיסים אחרונים גרמו להתפרצויות חוזרות ונשנות גם מחוץ למדינות הללו, למשל ב 2013 ו 2014 היו התפרצויות חוזרות ונשנות בסוריה, קמרון, קונגו, חוף השנהב וכ 10 מדינות נוספות. רק פעולה בינלאומית מהירה אפשרה השתלטות על ההתפרצויות הללו.

יוזמת מיגור הפוליו הכפילה את מאמציה למרות ההתנגדות, שכללה למרבה הטרגדיה גם עוד ועוד מקרי רצח של רופאים ועובדי חיסון (בשבוע אחד בלבד באפריל 2019, למשל, היו 3 מקרים שונים בהם נורו למוות נשים שהביאו חיסונים לכפרים בפקיסטאן [17] ). למרות הקשיים, תוצאות המאמצים ניכרו בשטח: בגרף מספר 1 אפשר לראות שמספר מקרי הפוליו בשלוש המדינות האחרונות (פקיסטאן, אפגניסטן וניגריה). צנח מיותר מכ 1,200 מקרים (ב 2005), לפחות מ 40 (ב 2016). כמעט כלום!

אבל רק *כמעט* כלום.


ֿ


לחלות בגלל חיסון

במקרה הזה, ההבדל בין כלום לכמעט כלום הוא קריטי: כל עוד המחלה לא מודברת לחלוטין חייבים להמשיך לחסן, כדי למנוע מהכיסים האחרונים להתפשט. וכל עוד מחסנים בחיסון המוחלש (שהוא היחיד האפשרי בנסיבות), וכל עוד יש סביב המחוסנים גם אוכלוסיה לא מחוסנת (כתוצאה מהיעדר משאבים או התנגדות לחיסון), יהיו לנו מקרים של cVDPV – וירוס שמקורו בחיסון המוחלש שעבר מוטציה. המקרים של cVFPV הם מועטים, אחת לכל חצי מיליון חיסונים, אבל כשיש אוכלוסיה לא מחוסנת בקרבת מקום, הם יובילו להתפרצות.

בגרף מס׳ 2 אפשר לראות את המספר העולמי של מקרי הפוליו הרגיל (כתוצאה מהווירוס החופשי – Wild Polio) וכן את מספר מקרי הפוליו כתוצאה מ cVDPV. הגרף עוקב אחרי 20 השנים האחרונות, ואפשר לראות שעד שנת 2015 אי אפשר בכלל לראות את הקו של מספר מקרי הפוליו (באדום) כי הוא הרחק מעל לקצה הגרף – היו כל כך הרבה יותר מקרי פוליו חופשי ממקרי cVDPV שאי אפשר אפילו להראות אותם על אותה סקאלה.

אבל בזכות צבא המחסנים מקרי הפוליו החופשי הלכו והתמעטו, והנה בשנת 2017 קרה לראשונה מה שדווח בכתבה של הגרדיאן: לראשונה היו יותר מקרים של cVDPV (פוליו כתוצאה מחיסון) מאשר מקרים של פוליו חופשי. 96 לעומת 22.

על פניו פרשנות פשטנית של המספרים עשויה להיות מה שמוצג בפוסטים שראיתי אצל מתנגדי חיסונים:

  • פוליו = רק 22 מקרים בכל העולם : מחלה זניחה. שחררו כבר את האובססיה עם זה.
  • חיסון = פי 5 יותר גרוע מהמחלה : איום ונורא. להפסיק לחסן מייד.

אבל עכשיו שמבינים את התמונה אפשר לראות את המציאות שמאחורי המספרים, שמשמעותה בדיוק הפוכה. הצלחת קמפיין החיסון היא זו שהורידה את מספר מקרי הפוליו החופשי ל 22 חולים בלבד בכל עולם. והשפעת מתנגדי החיסון באזורים מסויימים דווקא היא זו שגרמה לכך שהמקרים הנדירים של cVDPV יוכלו להתפשט.

והמצב יילך ויחמיר אלא אם נצליח כבר לחסן את כולם.

תחשבו למשל שאתם גרים בצמידות לשדה תעופה ומטוסים חולפים כמה עשרות מטרים מעל הבית שלכם ללא הרף. רעש מחריש אזניים ללא הפסקה. ואז אתם מקבלים מכשיר לביטול רעשים בתוספת אזהרה שהמכשיר קצת מזמזם. אין לכם מושג על איזה זמזום מדובר – איך אפשר בכלל לשמוע משהו כשכל רגע עובר מטוס מעל הראש. אתם מפעילים את המכשיר, ואחרי שהוא מתחמם ונכנס לפעולה מסתבר שהוא עובד מדהים: הוא אשכרה מבטל את רעש המטוסים ויש שקט בבית!

ואז? אז אכן שומעים את הזמזום, את הרעש החלש יותר. 

במילים אחרות, אכן נורא ואיום שיש בשלוש השנים האחרונות כ 100 מקרים בשנה של פוליו cVDPV כתוצאה מהחיסון. 
אבל משמח להבין שהחלופה היתה 350,000 מקרים של פוליו בכל שנה.

ומה שחיוני עוד יותר להבין הוא שהפתרון למצב הזה אינו ״להפסיק כבר לחסן״ כדרישת המתנגדים, אלא בדיוק ההיפך: להכפיל את המאמץ כדי למגר כבר את הכיסים האחרונים של המחלה. ברגע שזה יושג, אז אפשר יהיה באמת להפסיק לחסן סופית, להעביר את מארת הפוליומאייליטיס מעל פני האדמה אחת ולתמיד.

די מעציב שמכל הקשיים בלוגיסטיים הלא יאומנו שעמדו בדרכה של ה GPEI, הקושי הגדול ביותר היה בורות ואיבה אנושיות דווקא. אבל גם ההתגברות עליהן נראית בטווח עין, ויש סיכוי שהיוזמה הרפואית הגדולה ביותר שאי פעם הושקה תוכתר בהצלחה.

הערה לסיום

באמת שקטונתי מלהבין את הפסיכולוגיה של מתנגדי החיסונים. בעיקר נשגבת מבינתי עצימת העיניים לנוכח ממצאים מובהקים כל כך מהקמפיינים לחיסול אבעבועות, אדמת, חצבת, פוליו ועוד.

אני באמת לא יודע מנין באה היכולת בשם איזו ״מחשבה חופשית״ כביכול להתעלם מגוף מחקרי-רפואי מוצק כל כך. לאטום את הלב בפני המוני בני האדם שניצלו ממוות או מחיים מרוסקים בזכות החיסונים ובזכות קמפיינים מדהימים כמו ה GPEI, ובמקום זה להתמקד בתופעות לוואי או בחריגים סטטיסטיים שבשולי ההתפלגות (כמו cVDPV) שעם כל הצער אודותם הם קטנים בסדרי גודל רבים לעומת החלופה האיומה ללא חיסון.

נתקלתי שוב ושוב אצל מתנגדי החיסונים בזיוף והפרזה. למשל בהקשר לנושא הפוסט הזה, נתקלתי מספר פעמים בטענות אודות ״תביעה שמתבררת כעת בבית המשפט העליון בהודו נגד ביל גייטס״ על כך שכביכול ״גרם לשיתוק של 47,500 ילדים בהודו באמצעות חיסוני פוליו״. לא רק שמעולם לא היתה כל תביעה, אלא שהשמועה המופרכת הזו הוכחה כשקרית כבר לפני 7 שנים [18].

בניגוד למה שאולי ניתן להבין מכמות הרעש המיוצרת ברשתות החברתיות, אין שום חילוקי דעות אמיתיים בקהילה המדעית באשר לחיסונים. הקונצנזוס סביבם גורף, והבדיקות שנערכות להם לפני הכנסה לשימוש הינם החמורות ביותר שבנמצא ונמשכות שנים. תקלות תמיד יש, ובמקום בו יש בני אדם תמיד יהיו לחצים כלכליים, אינטרסים ואפילו שחיתות. אבל גם מנגנוני בקרה יש, ותקלות מתוקנות. ההסכמה בקרב אנשי המקצוע היא אוניברסלית: חיסונים הם אחת מההצלחות הגדולות והמובהקות של הרפואה המודרנית.

בהמשך לפוסט הזה, ולאור מבול התגובות והעוינות שהיו בתגובות אליו בפייסבוק, נכתב גם הפוסט הבא שעוסק בחיסונים ובהתנגדות להם באופן מקיף יותר.